"האיש האלים הזה": תביעת דיבה נגד שכן שכינה כך את התובע נדחתה במלואה
בית משפט השלום בבאר שבע דחה תביעת פיצויים בסך 150,000 ש"ח, בקובעו כי התובע לא הוכיח את יסוד ה"פרסום", שכן לא הביא ולו עד אחד שזיהה אותו בתגובות. עוד נקבע כי דברי הנתבע חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום", וכי התובע פעל בחוסר תום לב כשלא תבע את גרושתו, מפרסמת הפוסט המקורי.
בית משפט השלום בבאר שבע דחה ב-25 באוקטובר 2025 תביעת לשון הרע בסך 150,000 ש"ח, שהגיש אלון שדה, תושב היישוב "עזוז", נגד שכנו (ששמו נותר חסוי, "פלוני"). התביעה, שכללה גם דרישה לפרסום התנצלות, הוגשה בעקבות שלוש תגובות ("תגוביות") שפרסם הנתבע לפוסט פייסבוק שכתבה גרושתו של התובע. בפסק דין מנומק, קבעה כבוד השופטת נועם חת מקוב כי התובע כשל בהוכחת הרכיב הבסיסי ביותר בתביעות דיבה – עצם ה"פרסום" – וכי גם לגופו של עניין, עומדות לנתבע הגנות מוצקות.
הפרשה החלה כאשר גרושתו של התובע, הגב' חלי מלכה, פרסמה פוסט תחת שמה העסקי ב"פורום מיכל סלה". בפוסט היא תיארה את חוויותיה כ"נפגעת אלימות" במהלך נישואיה, וכתבה בין היתר: "השכנים שלי ידעו, המשפחה שלו ידעה אבל בחרו לא להתערב… רק אחרי שעזבתי אותו הגיעו אליי כל האנשים שידעו את עברו והכירוהו כאלים גם במערכות יחסים שהיו לפניי".
התביעה לא הוגשה נגד הגרושה, אלא נגד הנתבע, שכנו של התובע, שהגיב לפוסט זה. בתגובתו הראשונה, סיפר הנתבע על תקרית אלימה שלטענתו חווה מהתובע מספר ימים קודם לכן, במסגרתה הגיע התובע "עם שני עובדים תאילנדיים לא חוקיים לביתו… באמצע הלילה והחל לשבור את הגדר שמפרידה ביניהם באלימות". הנתבע הוסיף וכתב לגרושה: "אני חי ליד האיש האלים הזה 20 שנה ולא יכול לדמיין מה זה להיות אישה של הרשע הזה". בתגובת המשך, הוסיף הנתבע: "לא חייב להיות אישה כדי להרגיש את הסבל והרגשת האונס שאני מרגיש ממנו עשרים שנה".
התובע טען כי הפרסומים מהווים לשון הרע חמור, במיוחד ביישוב קטן שבו כולם מכירים אותו. לטענתו, הצגתו כאדם אלים ומסוכן היא שקרית ופגעה בו קשות. עוד טען התובע כי הוא אדם חולה המתנייד עם מכונת חמצן, וכי הפרסומים גרמו להחמרה במצבו הרפואי.
מנגד, הנתבע טען כי שמו של התובע כלל לא הוזכר בפרסומים, ולכן לא ניתן לקשרם אליו. בנוסף, הוא טען להגנת "אמת דיברתי", בטענה כי תיאוריו את התובע כאדם אלים משקפים את המציאות כפי שחווה אותה בסכסוך הגבולות ביניהם. הנתבע הדגיש כי התובע בחר שלא לתבוע את גרושתו, מפרסמת הפוסט המקורי, שבו הועלו הטענות הקשות ביותר.
השופטת חת מקוב ביססה את דחיית התביעה על מספר אדנים מרכזיים. ראשית, וזהו העיקר, התובע כשל לחלוטין בהוכחת "פרסום". על פי החוק, לא די בכך שהדברים נכתבו; התובע היה חייב להוכיח כי לפחות אדם אחד נוסף (מלבד התובע והנתבע) קרא את התגובות והבין שהן מתייחסות ספציפית אליו, אל התובע.
השופטת ציינה כי התובע טען שחברים מהיישוב פנו אליו , ואף נקב בשמו של אדם ספציפי ("צפי טל") בתשובותיו לשאלון. למרות זאת, התובע לא זימן לעדות את מר טל, וגם לא "אף עד אחר… על מנת להעיד כי ראו את הפוסט ואת התגוביות והבינו כי… מתייחסים לתובע". השופטת הדגישה: "דומה שלא היה דבר פשוט יותר מאשר לזמן עד אחד… אי זימונו של עד אחד, מעלה את האפשרות כי לא היה בנמצא עד כזה ועל כן מכרסם בטענת התובע". טענת התובע כי הנתבע איים על עדים נדחתה כ"טענה שנטענה ללא בסיס".
באופן אירוני, התובע עצמו ערער את תביעתו בעדותו, כשטען כי יש לו "רק חשד" שהפוסט המקורי של גרושתו היה עליו, ואף אמר "אני לא מאמין שהיא התכוונה אליו". השופטת תהתה: "אם התובע עצמו מעלה את האפשרות שהפוסט כלל לא מתייחס אליו, זה וודאי מחליש את טענתו כי כל מי שקרא את התגובית של הנתבע דווקא, מיד הבין שזה עליו". די היה בכשל זה, קבעה השופטת, כדי לדחות את התביעה כולה.
למעלה מן הצורך, בחנה השופטת גם את טענות ההגנה. היא קבעה כי הביטויים "האיש האלים הזה" ו"הרשע" אכן מהווים לשון הרע. אולם, היא קיבלה את טענת הנתבע להגנת "אמת בפרסום". השופטת ציינה כי התובע לא הכחיש בתצהירו את טענות גרושתו על אלימות. יתרה מכך, הגרושה, הגב' מלכה, העידה בבית המשפט ואישרה כי "לאורך חמש שנות נישואיה, סבלה מאלימות מילולית, נפשית ופיזית מהתובע". עדויות נוספות של שכנים חיזקו את הטענה כי התובע "נוהג באגרסיביות ולעיתים באלימות וכי הוא איש מדון".
לבסוף, מתחה השופטת ביקורת חריפה על התנהלות התובע, וקבעה כי אי-תביעתה של הגב' מלכה עולה כדי "חוסר תום לב". "התובע לא מצא לנכון לתבוע את הגרושה שלו… למרות שפוסט זה היווה את ה'טריגר' לתגוביות והוא שהניח את היסוד לטענה כי התובע אלים ומסוכן". השופטת ציטטה פסיקה של בית המשפט העליון (רע"א 1239/19) הקובעת כי "ברירת המחדל היא כי התביעה תוגש קודם כל נגד המפרסם המקורי". היא הוסיפה כי "השילוב של הדברים יוצר תחושה לא נוחה", שכן תביעת הדיבה הוגשה בסמוך להגשת תביעה אחרת, בעניין סכסוך נדל"ן, בין שני השכנים.
לאור כל האמור, התביעה נדחתה במלואה. התובע, אלון שדה, חויב לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו בסכום כולל של 17,000 ש"ח.
ת"א (ב"ש) 66067-03-22
