סכסוך הענק בפרויקט הדגל בנגב: בית המשפט כפה בוררות על קבלן ההקמה ומתח ביקורת חריפה על ניסיונות סחבת
חברת טלדור תקשורת טוענת לשינוי דרמטי בהיקף העבודות בפרויקט קריית התקשוב, המוערך ב-150 מיליון ש"ח, ודורשת תוספת תשלום משמעותית. חברת "קדמת הנגב" ניסתה לחסום את העברת הסכסוך לבוררות בטענות פרוצדורליות ומהותיות, אך השופטת יהודית שבח דחתה את כל טענותיה, קבעה כי מדובר ב"עמידה שלא בתום לב" ו"ניסיון להפוך את הפרוצדורה למהות", וחייבה את קדמת הנגב בהוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל בסוף השבוע האחרון (23 באוקטובר 2025) בקשה למינוי בורר בסכסוך מורכב שהתגלע סביב אחד מפרוייקטי התשתית הגדולים בישראל – פרויקט קריית התקשוב בנגב. בהחלטה חריפה, קבעה כבוד השופטת העמיתה יהודית שבח כי המחלוקות בין ענקית התקשוב "טלדור תקשורת בע"מ" לבין קבלן ההקמה, "קדמת הנגב תקשוב", יועברו להכרעתו של הבורר, השופט בדימוס יצחק ענבר.
הסכסוך נסוב סביב ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 28 במאי 2018, במסגרתו מונתה טלדור כקבלן התקשוב של הפרויקט. מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית, שמזמין העבודה בו הוא משרד הביטחון. במסגרת שרשרת ההתקשרות, חברת "קריית התקשוב הטכנולוגית בנגב בע"מ" היא הזכיין בפרויקט, "קדמת הנגב" (הנשלטת על ידי שיכון ובינוי, סולל בונה ודניה סיבוס) היא קבלן ההקמה, וטלדור היא קבלן התקשוב.
לפי ההסכם המקורי, התמורה שנקבעה לטלדור עבור כלל משימותיה עמדה על סכום "פיקס" של 150,000,000 ש"ח. אולם, לטענת טלדור "הפרויקט שינה פניו באופן דרמטי". בבקשתה למינוי בורר, טענה טלדור כי במהלך העבודות הוספו לפרויקט "מבנים שלמים" וכי חלה התארכות צפויה של לא פחות מ-35 חודשים במשך הפרויקט.
בשל תוספות אלו בתכולת העבודה וההתארכות המשמעותית במשך הביצוע, דרשה טלדור תמורה נוספת, אך "קדמת הנגב" סירבה לשלם. בנוסף, טלדור העלתה טענות על קיזוזים שבוצעו שלא כדין ועל אי תשלום הפרשי הצמדה. טלדור אף טענה כי קדמת הנגב כבר הגיעה לפשרה משלה מול הזכיין, באופן שמונע מטלדור לעמוד על זכויותיה הנגזרות מול הזכיין או המזמין. לטענת טלדור, מדובר במחלוקות כספיות דו-צדדיות מובהקות שיש לבררן בבוררות.
מנגד, חברת "קדמת הנגב" התנגדה "בשצף קצף" לבקשה. היא טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף, והאשימה את טלדור ב"הפרת החוזה והדין", "מצגי שווא", "חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים".
קדמת הנגב ביססה את התנגדותה על שתי טענות מרכזיות. ראשית, טענה כי המחלוקת אינה בסמכות בורר, כיוון שתניית הבוררות בהסכם (סעיף 34.1) חלה רק על "זכויות וחובות אוטונומיות", בעוד שלטענתה דרישותיה של טלדור הן "זכויות נגזרות". זכויות נגזרות, לפי ההסכם, אמורות להתברר במנגנון יישוב המחלוקות של הסכם ההקמה הראשי מול הזכיין. שנית, טענה קדמת הנגב כי טלדור דילגה על התנאים המוקדמים להפעלת הבוררות: היא לא הגישה הודעה מפורטת על פרטי המחלוקות ולא קיימה משא ומתן בתום לב למיצוי ההליכים, אלא "רק לגבי תכולות ומעט לו"ז".
השופטת יהודית שבח דחתה את שתי הטענות באופן נחרץ.
באשר לטענה הפרוצדורלית על היעדר פירוט ומיצוי הליכים, קבעה השופטת כי עיון "בשלל הנספחים" והתכתובות בין הצדדים, כולל בין עורכי דינם הקודמים והנוכחיים, מעלה "באופן פשוט וברור" כי קיים סכסוך שנושאיו "ברורים ומוגדרים" וידועים היטב לקדמת הנגב. השופטת ציטטה מכתבים מעורכי דינה הקודמים של קדמת הנגב (ממאי, יולי וספטמבר 2024), המאשרים קיום "ישיבות ושיחות" ו"דין ודברים" מתמשך בנוגע למחלוקות הכספיות.
השופטת ציינה כי טלדור הודיעה על רצונה בבוררות כבר ביוני 2024, וכי קדמת הנגב החליפה ייעוץ משפטי, ורק באי כוחה הנוכחיים העלו את טענת היעדר המידע. השופטת מתחה ביקורת על טענה זו וקבעה: "חילופי ייצוג לא מחזירים את מצב העניינים לימי בראשית".
היא סיכמה כי הדרישה לקבל "רשימת פריטים מדויקת" בשלב זה, במקום בכתב התביעה שיוגש לבורר, "מהווה עמידה שלא בתום לב על הוראת ההסכם". השופטת אימצה את עמדת טלדור וקבעה כי "מדובר בניסיון להפוך את הפרוצדורה למהות ובכך לעקר מתוכן את ס' הבוררות".
גם הטענה המהותית בדבר סיווג הזכויות כ"נגזרות" נדחתה. השופטת שבח קבעה כי "על פניו נראה" שדרישות טלדור – תוספת תשלום בגין גידול בהיקף, התארכות, קיזוז והצמדה – הן "אוטונומיות במהותן". היא הוסיפה כי ממילא, קדמת הנגב כבר סיימה בהסדר את מחלוקותיה מול היזם, באופן שאינו מאפשר עוד את ליבון דרישות טלדור במסלול ה"נגזר".
אך "העיקר", קבעה השופטת, הוא שההסכם עצמו (בסעיף 3.6.3) קובע במפורש כי בכל מקרה של מחלוקת בדבר סיווגה של זכות (כאוטונומית או נגזרת), גם מחלוקת זו תתברר "בהתאם למנגנון יישוב מחלוקות בהסכם זה" – קרי, בבוררות.
השופטת דחתה על הסף טענות נוספות של קדמת הנגב, בהן הטענה כי הבקשה הוגשה ללא תשלום אגרה, וכינתה זאת "טענת סרק", שכן פרט האגרה הרלוונטי נמחק מהתקנות בדצמבר 2024. כן דחתה את הבקשה לחקור את מצהיר טלדור, וקבעה כי היא "נועדה 'למשוך זמן'".
לאור כל האמור, קיבלה השופטת שבח את הבקשה במלואה. היא מינתה את השופט בדימוס יצחק ענבר, ששני הצדדים הסכימו עליו עקרונית בעבר, כבורר בסכסוך. בנוסף, חייבה השופטת את "קדמת הנגב תקשוב" לשאת בהוצאות הבקשה של טלדור בסך 50,000 ש"ח.
ת"א 17485-06-25
