העליון קבע: סודיות ההכנה למשפט גוברת על זכות העיון של בכירי אורתם סהר לשעבר
בכירי החברה הקורסת שנתבעים במיליונים ביקשו לעיין בדו"ח חסוי כדי לבסס טענת התיישנות; השופטת רות רונן דחתה את הבקשה וקבעה: "מידת הרלוונטיות של המסמך להליך משפטי אחר אינה השיקול העיקרי בבקשה לעיון מכוח עיקרון פומביות הדיון"
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שהגישו שניים מבכירי חברת "אורתם סהר הנדסה" שקרסה, חי נתוביץ' ואילן לבנון, וביקשו לעיין ב"דו"ח ביניים" חסוי שהכינו נאמני החברה במסגרת הליכי חדלות הפירעון. הבכירים, שנגדם הוגשה תביעה כספית בהיקף נרחב על ידי הנאמנים, טענו כי הדו"ח חיוני להם כדי להוכיח שהתביעה נגדם התיישנה. השופטת רות רונן קבעה בהחלטתה כי האינטרס של הנאמנים להתכונן למשפט ולהתייעץ בחופשיות עם בית המשפט, גובר על זכות העיון של הבכירים הנגזרת מעיקרון פומביות הדיון.
ההחלטה ניתנה בבית המשפט העליון ביום 28 באוקטובר 2025. ההחלטה מסכמת מאבק משפטי עיקש שניהלו נתוביץ' ולבנון, אשר שימשו בעבר נושאי משרה בחברה, בניסיון לקבל גישה למסמך שלטענתם עשוי היה למוטט את התביעה הכספית נגדם.
תחילתה של הפרשה בקריסת חברות הבנייה "אורתם סהר הנדסה" ושתי חברות בנות שלה בשנת 2016, אז נכנסו להקפאת הליכים. בית המשפט מינה נאמנים, אשר החלו לחקור את נסיבות הקריסה. במסגרת זו, הגישו הנאמנים ביולי 2018 בקשה להגדלת התקציב לחקירות, אליה צורף "דו"ח ביניים" חסוי שהכין רו"ח עופר אלקלעי. כשנה לאחר מכן, באוגוסט 2019, הוגש הדו"ח הסופי.
בסוף שנת 2021, לאחר קבלת אישור מבית המשפט, הגישו הנאמנים תביעה כספית נגד נושאי משרה בחברה, ובהם המבקשים נתוביץ' ולבנון. בתביעה נטען כי הבכירים התרשלו בתפקידם, ניהלו את החברה באופן מסוכן והציגו מצגי שווא בדוחות הכספיים, ובכך הובילו לקריסתה.
בכירי החברה לשעבר הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה מרכזית של התיישנות. לטענתם, הנאמנים ידעו על העובדות המקימות את עילת התביעה זמן רב לפני שהגישו אותה. הנאמנים, מנגד, טענו כי מרוץ ההתיישנות החל רק עם הגשת הדו"ח הסופי באוגוסט 2019.
כאן נכנס לתמונה דו"ח הביניים מ-2018. המבקשים טענו כי עיון בדו"ח זה יוכיח כי כבר במועד עריכתו, יותר משלוש שנים לפני הגשת התביעה, היה בידי הנאמנים "קצה חוט" שאפשר את הגשתה. הם הגישו בקשת עיון במסמכי תיק חדלות הפירעון, אך בית המשפט המחוזי, בהחלטת סג"נ ברנר מפברואר 2023, דחה את הבקשה לעיון בדו"ח הביניים. המחוזי קבע כי הדו"ח היה "שלב מקדים להגשת התביעה" וחלק מהתייעצות חסויה של הנאמנים עם בית המשפט, ולכן מוצדק להגביל את פומביותו.
על החלטה זו הוגשה הבקשה לבית המשפט העליון. המבקשים טענו כי ההחלטה שגויה וכי העיון בדו"ח חיוני להגנתם. הם אף האשימו את הנאמנים בהעלאת טענות סותרות: בתביעה הכספית טענו כי לא ידעו דבר עד 2019, בעוד בתיק חדלות הפירעון טענו כי הדו"ח מ-2018 הוכן "לקראת משפט" ולכן הוא חסוי.
מנגד, הנאמנים טענו כי דו"ח הביניים היה "חומר גלם" וטיוטה ראשונית, וכי חשיפתו תפגע בהליך המשפטי נגד המבקשים ותיצור "אפקט מצנן" על בעלי תפקידים בהליכי חדלות פירעון. כונס הנכסים הרשמי תמך בעמדת הנאמנים. הכנ"ר הדגיש כי המבקשים מנסים לעקוף את הליכי גילוי המסמכים הרגילים בתביעה האזרחית, וכי הבקשה שלהם צריכה להיבחן שם, על פי מידת הרלוונטיות של המסמך, ולא בתיק חדלות הפירעון, שם העיקרון השולט הוא פומביות הדיון.
השופטת רות רונן קיבלה את עמדת המשיבים ודחתה את הבקשה. בהחלטתה המנומקת, יצרה השופטת רונן אבחנה ברורה בין שני מסלולים נפרדים לקבלת מסמכים: המסלול האחד הוא בקשה לעיון בתיק בית משפט מכוח "תקנות העיון", הנטועה בעיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. במסלול זה, נקודת המוצא היא ש"יש להתיר את העיון", אלא אם קיים אינטרס נוגד הראוי להגנה.
המסלול השני הוא בקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך אזרחי, לפי תקנות סדר הדין. מסלול זה מבוסס על הרצון לנהל משפט ב"קלפים גלויים" ולחתור לגילוי האמת. כאן, מבקש המסמך נושא בנטל להוכיח את הרלוונטיות של המסמך למשפט.
השופטת רונן קבעה כי טענתם המרכזית של המבקשים – שהדו"ח חיוני להם להוכחת טענת ההתיישנות – היא טענת רלוונטיות מובהקת. טענה כזו, קבעה, אינה השיקול העיקרי בבקשה לעיון ציבורי. כאשר מנגד עומד אינטרס חזק, כמו החיסיון על מסמכים שהוכנו לקראת משפט ועל התייעצויות חסויות של נאמן עם בית המשפט, זכות העיון הציבורית נסוגה.
בית המשפט העליון אימץ את קביעת המחוזי כי דו"ח הביניים אכן היה "נדבך במהלך הדרך להגשת התביעה", ומשכך, חל עליו החיסיון היחסי שנועד להגן על הליכי הכנה למשפט, במיוחד מעיני הנתבעים עצמם.
עם זאת, השופטת רונן הדגישה כי הדלת לא נסגרה סופית בפני המבקשים. היא קבעה כי "הדרך פתוחה לפני המבקשים… לבקש, בבוא העת, לעיין בדו"ח הביניים במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים בתביעה הכספית". כלומר, עליהם להגיש בקשה לגילוי מסמכים בתיק התביעה האזרחית המתנהל נגדם, ושם תישקל מחדש בקשתם, הפעם במשקפיים של רלוונטיות מול חיסיון. המבקשים חויבו בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.
רע"א 41929-07-25
