ניצחון לקבוצת פסו-גוב: ביהמ"ש דחה על הסף בקשה לתביעה נגזרת כנגדה בסך 4.15 מיליון ש"ח
השופטת סיגל יעקבי קבעה "מעשה בית דין" וקיבלה את טענת "השתק פלוגתא"; נקבע כי טענות בעלי מניות המיעוט ל"גזל כספי החברה" בשלוש פרשות שונות, כבר נדונו והוכרעו בהליך קודם בין הצדדים.
בפסיקה משמעותית שניתנה השבוע (27 באוקטובר 2025), דחתה השופטת סיגל יעקבי מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו , בקשה לאישור תביעה נגזרת בסך 4,152,852 ש"ח כנגד בעלי השליטה בחברת "פסו-גוב (בית העמודים של תל אביב) בע"מ".
השופטת יעקבי קיבלה את בקשת המשיבים לסילוק הבקשה על הסף, וקבעה כי טענותיהן המרכזיות של המבקשות כבר נדונו והוכרעו בהליך קודם בין הצדדים, ועל כן חל עליהן הכלל המשפטי של "מעשה בית דין" מסוג "השתק פלוגתא".
הסכסוך המשפטי המורכב נגע לחברת "פסו-גוב (בית העמודים של תל אביב) בע"מ" שהוקמה בשנת 2017 לצורך התקשרות בהסכם אופציה לרכישת מקרקעין בתל אביב וסיחורה לקבוצת רכישה. מניות החברה הוחזקו על ידי המבקשות חברות נופי יהuda הימית 55 בע"מ וארואל סחר ואחסנה בע"מ (שהחזיקו יחד 40%) , ועל ידי המשיבה 1, חברת פסו-גוב בע"מ (שהחזיקה ב-60%).
בקשת התביעה הנגזרת הוגשה על ידי בעלי מניות המיעוט נגד בעלת מניות הרוב (פסו-גוב בע"מ), מנהליה שמר גוב ועידו פסו, וחברה נוספת, אירופה ישראל ש.מ.א בע"מ.
לטענת המבקשות, המשיבים ניצלו את שליטתם בחברה כדי "לגזול את כספי החברה ולהעביר אותם אל כיסיהם הפרטיים" בשלוש פרשות נקודתיות:
- "פרשיית שרה לוי": המבקשות טענו כי המשיבים נטלו לידיהם סכום של כ-802 אלף ש"ח ממכירת שתי יחידות בפרויקט. נטען כי הדבר נעשה באמצעות מתן "הנחה פיקטיבית" לרוכשת, עו"ד שרה לוי, אשר במקביל העבירה למשיבים סכום כמעט זהה תחת כסות של "הלוואה אישית".
- "פרשיית הסטת דמי הסיחור": נטען כי המשיבים שינו את "דוח האפס" של הפרויקט באופן שהקטין את "דמי הסיחור" (הרווח) של החברה מסך של 33 מיליון ש"ח לכ-26 מיליון ש"ח. במקביל, "דמי הניהול" בפרויקט הוגדלו מ-2 מיליון ש"ח ל-5 מיליון ש"ח. לטענת המבקשות, דמי הניהול שולמו למשיבה 4 (אירופה ישראל), שנמצאת בשליטת המשיב 2 (שמר גוב), ובכך הוסטו רווחי החברה לכיסם הפרטי של המשיבים.
- "פרשיית ההלוואה שלא הושבה": נטען כי המשיבים 1-3 נטלו מהחברה הלוואה בסך 350,000 ש"ח וסירבו להשיבה.
מנגד, המשיבים הגישו בקשה לסילוק על הסף. טענתם המרכזית הייתה כי כל שלוש הפרשיות הללו כבר הועלו, נדונו והוכרעו במסגרת הליך קודם ("ההליך הנוסף").
"ההליך הנוסף" היה תביעה כספית שהגישו המבקשות עצמן בשנת 2020 נגד המשיבים 1-3 והחברה, לתשלום יתרת "הלוואת בעלים" בסך של כ-14.6 מיליון ש"ח. במסגרת אותו הליך, המבקשות העלו את אותן שלוש פרשיות בדיוק, כחלק מניסיונן לזכות ב"הרמת מסך" ולחייב את המשיבים 1-3 באופן אישי בחובות החברה.
השופטת יעקבי, שדנה גם ב"הליך הנוסף" (שבמסגרתו ניתן פסק דין ב-16 באוקטובר 2024), קיבלה את טענת המשיבים במלואה.
בהחלטתה המנומקת, פירטה השופטת מדוע חל במקרה זה "השתק פלוגתא". היא הסבירה כי בעוד "השתק עילה" אינו חל (מכיוון שהתביעה הראשונה הייתה אישית והנוכחית נגזרת בשם החברה – אלו עילות שונות) , הרי ש"השתק פלוגתא" חל בהחלט.
השופטת קבעה כי ארבעת התנאים להשתק פלוגתא מתקיימים:
- זהות הפלוגתות: הטענות העובדתיות בלב שתי התביעות זהות.
- התדיינות ו"ממצא פוזיטיבי": שלוש הפרשיות נדונו בהרחבה בהליך הקודם. הובאו ראיות, נשמעו עדויות (כולל עדותה של עו"ד שרה לוי), והצדדים סיכמו את טענותיהם. בפסק הדין הקודם, קבעה השופטת, ניתנה הכרעה פוזיטיבית שדחתה את טענות המבקשות לגבי "פרשיית שרה לוי" ו"פרשיית הסטת דמי הסיחור".
- חיוניות ההכרעה: ההכרעה בטענות אלו הייתה חיונית לצורך ההחלטה בבקשת הרמת המסך בהליך הקודם.
- זהות בעלי הדין: המבקשות, המשיבים 1-3 והחברה היו כולם צדדים להליך הקודם.
השופטת אף דחתה את טענת המבקשות כי לא חל השתק לגבי המשיבה 4 (אירופה ישראל), שלא הייתה צד להליך הקודם. היא קבעה כי חל בעניינה "השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי" – דוקטרינה המאפשרת לנתבע חדש להסתמך כ"מגן" על פסק דין קודם שניתן נגד התובע באותן סוגיות.
באשר ל"פרשיית ההלוואה" בסך 350,000 ש"ח, ציינה השופטת כי המבקשות עצמן הודו כי אינן עומדות עוד על הסעד הכספי בגינה, מאחר שסכום ההלוואה כבר קוזז מהסכומים שנפסקו לטובת המשיבה 1 בתביעה שכנגד שהתנהלה בהליך הקודם. השופטת דחתה את ניסיון המבקשות לטעון כי יש לברר את "כוונת" המשיבים בעת נטילת ההלוואה (האם ידעו שלא תיפרע) לצרכים עתידיים (כגון הדחת דירקטור), וקבעה כי סעד זה חורג מהסעד הכספי שנתבע בבקשת האישור.
לאור כל האמור, הורתה השופטת יעקבי על סילוק הבקשה לאישור תביעה נגזרת על הסף, וביטלה את הדיון שהיה קבוע. המבקשות, נופי יהודה הימית וארואל סחר, חויבו לשאת בהוצאות המשיבים בסך כולל של 8,000 ש"ח.
תנ"ג 63180-02-22
