דרמה קניינית בבית שמש: 25 שנה אחרי שרכש שני מחסנים, בית המשפט חייב את המדינה לרשום אותו כבעלים
לאחר מאבק משפטי ממושך, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתו של לאוניד דייטש והצהיר על בעלותו בשני מחסנים שרכש ב-2001. אף שהחברה הקבלנית פשטה רגל והמחסנים נותרו רשומים על שם מדינת ישראל, "נספח לחוזה" בכתב יד שהציג דייטש, יחד עם וויתור הנתבעות על חקירתו, הובילו לניצחון המלא.
בפסק דין מנומק וחשוב, שניתן ב-29 באוקטובר 2025 , סיימה כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס מבית המשפט המחוזי בירושלים סאגה קניינית שנמשכה כמעט רבע מאה. בית המשפט קיבל במלואה את תביעתו של לאוניד דייטש, והצהיר עליו כבעל הזכויות החוקי בשני מחסנים בבניין מגורים בבית שמש , חרף העובדה שהם היו רשומים כל העת על שם מדינת ישראל.
הסיפור, שהתגלגל בין יזם שפשט רגל, מפרקים מתחלפים ורשומות מדינה סבוכות, החל בשנת 2000. מר דייטש רכש דירה בבניין ברחוב קלמן מגן בעיר. בנפרד, ב-15 בפברואר 2001, הוא חתם על מסמך שכותרתו "נספח לחוזה" ישירות מול החברה הקבלנית שבנתה את הפרויקט, "בוני גל רום".
על פי הנטען, אותו נספח, שכלל תיקונים בכתב יד, פירט כי דייטש רוכש מחסן בשטח של 12 מ"ר (שבפועל הורכב משני מחסנים צמודים בתתי-חלקות 5 ו-6), וזאת בתמורה לסך של 13,000 ש"ח. דייטש שילם את מלוא התמורה במרץ 2001 , והחברה הקבלנית אף דיווחה על העסקה לרשויות המס ושילמה מס רכישה. החברה התחייבה לרשום את הזכויות על שמו, אך מעולם לא עשתה זאת.
בשנת 2003, חברת "בוני גל רום" נכנסה להליכי פירוק, והרישום נשכח. דייטש, שהחזיק במחסנים ברציפות מאז הרכישה, לא היה מודע לבעיה. "הפצצה" התפוצצה רק בשנת 2020, כאשר ניסה למכור את המחסנים. או אז גילה לתדהמתו כי הוא אינו הבעלים הרשום. בירור בטאבו העלה כי שתי היחידות, תתי-חלקות 5 ו-6, עדיין רשומות על שם מדינת ישראל , כפי שנרשמו עם רישום הבית המשותף ב-2001.
מכאן החל מאבק בירוקרטי ומשפטי סבוך. דייטש פנה לגורמים השונים. המפרק החדש של החברה, עו"ד שלומי שריקי (שמונה רק ב-2022), הודיע לבית המשפט ביושר כי בשל חלוף הזמן הרב וקשייו באיתור מסמכי החברה, אין בידיו לאשר את טענות המבקש, אך גם לא לסתור אותן. למעשה, לא נמצא כל תיעוד למכירה בספרי החברה.
רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שיוצגה על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) , העלתה בתחילה טענה קשה: חוזה הפיתוח המקורי עם הקבלן אסר על רישום מחסן כיחידה עצמאית. ניתן היה לרשום מחסן רק כ"הצמדה" לדירה. היות שדייטש מכר את דירתו בבניין עוד בשנת 2009 , טענה רמ"י, הוא אינו זכאי עוד להירשם כבעלים של יחידה כלשהי בבניין. רמ"י אף הציגה מכתבים ישנים של הקבלן המבקשים להצמיד לדירתו של דייטש דאז מחסן "בשטח 6 מ"ר" בלבד.
אלא שבהמשך ההליך, ולאחר שהתברר כי גם המדינה מכירה בקושי, הגיעו הצדדים ל"מתווה דיוני". רמ"י "זנחה" את טענתה העקרונית והסכימה, לפנים משורת הדין, לאפשר לדייטש לרשום על שמו מחסן אחד (6 מ"ר) כיחידה נפרדת, בכפוף לחתימה על כתב שיפוי. המחלוקת שנותרה להכרעת השופטת הייתה גורלו של המחסן השני – האם דייטש הוכיח שרכש 12 מ"ר (שני מחסנים) כפי שטען, או רק 6 מ"ר (מחסן אחד) כפי שרמ"י הסכימה.
כאן, הפך פסק הדין למעמיק וניתח את משקל הראיות באופן שסלל את הניצחון המלא למבקש.
השופטת ליפשיץ-פריבס קבעה כי דייטש הרים את הנטל להוכיח שרכש את שני המחסנים. היא ביססה את הכרעתה על מספר נדבכים מכריעים. ראשית, "הנספח להסכם" שהציג דייטש, אף שהיה עותק ולא מקור , כלל תיקון ברור בכתב יד ל-"12 מ"ר" לצד חותמת וחתימת החברה הקבלנית. השופטת הדגישה כי אף גורם מהנתבעים לא העלה "טענת זיוף" כנגד המסמך. בהיעדר טענת זיוף, הדורשת רף הוכחה גבוה, קבעה השופטת כי הנתבעים "לא סתרו בראיותיהם את תוכנו של הנספח להסכם".
שנית, וחשוב מכך, הנתבעים – רמ"י והמפרק – ויתרו על חקירתו הנגדית של דייטש על תצהירו. השופטת ציינה כי אף שוויתור כזה אינו מחייב קבלה אוטומטית של הגרסה, "בית המשפט עשוי לייחס משקל להעדרה של חקירה נגדית". בפסיקה נקבע כי "בדרך כלל ניתן להניח כי הוא אינו חולק על גרסת העד".
השופטת דחתה את מסמכי ה-6 מ"ר שהציגה רמ"י, וקבעה כי הם אינם מערערים את גרסת המבקש. היא אף העלתה אפשרות כי ייתכן שהקבלן יצר את אותם מכתבים בעבר בניסיון לעקוף את חוזה הפיתוח (שאסר מכירת יחידות נפרדות) , בעוד הדיווח למיסוי מקרקעין (שנעשה על ידי הקבלן) תאם את עסקת המכר הנפרדת שביצע עם דייטש.
המסמר האחרון בארון המתנגדות היה היעדר כל טוען אחר לזכויות. המפרק עצמו הודה כי במשך כל השנים, איש מלבד דייטש לא דרש זכויות בשני המחסנים הללו. עובדה זו, קבעה השופטת, "מחזק את גרסתו של המבקש לפיה הוא רכש את שני המחסנים והוא המחזיק הבלעדי בהם במשך למעלה משני עשורים".
לאור כל האמור, השופטת ליפשיץ-פריבס השתכנעה כי דייטש רכש את שני המחסנים, ונתנה סעד הצהרתי לפיו הוא בעל הזכויות בתתי-חלקות 5 ו-6. הרישום יבוצע בכפוף להמצאת כתב שיפוי לרמ"י וביצוע כל התשלומים והחיובים הנדרשים על פי דין. בנסיבות העניין, כל צד נשא בהוצאותיו.
ה"פ 48295-11-20
