"מסע דיג": השופטת מתחה ביקורת חריפה על התובע הייצוגי נגד קשת ורשת, ודחתה את רוב בקשתו לגילוי מסמכים
התביעה, על סך 200 מיליון שקל, טוענת לפרסומות סמויות והפרות שיטתיות. השופטת לימור ביבי קבעה כי התשתית הראייתית שהוצגה "דלה", והשוותה אותה לרעה לתביעה אחרת שאושרה. עם זאת, הורתה לערוצים לחשוף מידע חלקי על "תוכן שיווקי" ותלונות ציבור.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה אתמול (29 באוקטובר 2025) את מרבית בקשתו של תובע ייצוגי לגילוי מסמכים מקיף מחברות "קשת" ו"רשת", במסגרת תביעה המאשימה אותן בשידור פרסומות סמויות והפרות דין שיטתיות. בהחלטה חריפה, קבעה השופטת לימור ביבי כי הבקשה מהווה "מסע דיג" שנועד לפצות על "תשתית ראייתית דלה" שהציג המבקש.
ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה במקור בשנת 2019 על ידי עו"ד ארנון פנץ. בבקשתו, טען פנץ כי "קשת", "רשת" ו"ערוץ 10" (שמוזג מאז עם רשת) מפרות באופן שיטתי ומכוון את הוראות חוק הרשות השנייה וכללי האתיקה, בכך שהן משלבות "דברי פרסום" בתוך תוכניות טלוויזיה, מחוץ למקבצי הפרסומות הייעודיים.
התביעה, שהיקפה הכספי הוערך ב-200 מיליון שקלים, פירטה שורה של הפרות נטענות: שידור פרסומות סמויות, קידום אסור של נכסי הערוצים עצמם (כגון אתר "מאקו" וערוץ 24 על ידי קשת, ואתרי האינטרנט של רשת וערוץ 10), וחריגות חוזרות ונשנות ממשך הזמן המותר לשידור חסויות.
לטענת המבקש פעולות אלו מהוות "גניבת דעת" של הצופה, פוגעות באוטונומיה שלו וגורמות לו נזקים לא ממוניים כגון "כעס, תסכול, עלבון ותחושת ניצול". עוד נטען כי אף שהרשות השנייה (הרגולטור) קונסת את הערוצים במיליוני שקלים, מדובר באכיפה מדגמית ולא אפקטיבית, שהערוצים ממשיכים להתעלם ממנה משום שההפרות "יעילות כלכלית עבורן".
מנגד, המשיבות, "רשת מדיה" ו"שידורי קשת" טענו כי דין הבקשה להידחות על הסף. לטענתן, קיים רגולטור ייעודי שתפקידו לפקח על הנושא, ואין מקום ל"קנס אזרחי" בדמות תביעה ייצוגית.
הערוצים הוסיפו כי המציאות השתנתה מאז הוגשה הבקשה, ובשנים 2018 ו-2021 עוגנה בחקיקה האפשרות לשלב "השמת מוצר" (תוכן פרסומי) בשידורים, מה שלטענתם מלמד שאין בכך פגם עקרוני. עוד נטען כי לא נגרם לצופים כל נזק, שכן הם צופים בערוצים מסחריים בחינם, ומודעים לכך שמודל המימון מבוסס על פרסום, ולכן לא נגרם להם כל "חסרון כיס" או פגיעה באוטונומיה.
לב המחלוקת הנוכחי היה בקשתו של פנץ לחייב את הערוצים לחשוף מסמכים רבים ושאלונים מפורטים, שלטענתו יוכיחו את הטענות על הפרה שיטתית. הערוצים התנגדו, בטענה שמדובר ב"מסע דיג" פסול שנועד לבסס בדיעבד תביעה חסרת בסיס.
בהחלטתה, קיבלה השופטת ביבי את טענת הערוצים ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המבקש. השופטת קבעה כי תנאי מקדים לקבלת צו גילוי מסמכים בהליך ייצוגי הוא הצגת "תשתית ראייתית ראשונית", וקבעה כי המבקש לא עמד בנטל זה.
"הנני סבורה כי טענתו זו של המבקש (שהרגולטור לא יעיל) יש בה כדי ללמד על האופן בו יש לבחון את הראיות אשר הוצגו על ידו", כתבה השופטת. "קרי בשים לב לכך שטענת המבקש היא שדוחות המאסדר הם דלים, שומה היה עליו על פניו להציג תשתית ראייתית מקיפה יותר מזו שהוצגה על ידי המאסדר. דא עקא… הדוגמאות אשר הובאו על ידי המבקש עצמו הן ספורות".
השופטת ביבי קבעה כי התשתית הראייתית שהציג פנץ "היא דלה", וכי הוא נסמך בעיקר על דוחות הרגולטור שאותם הוא עצמו מבקר כלא-מספקים. היא השוותה את המקרה הנוכחי לרעה להליך ייצוגי אחר (עניין קליין), שעסק בחריגות זמן חסויות ואושר, ושם המבקש "תמך בקשתו בדוח של חברת יפעת" שפירט באופן מקיף את כלל החריגות. "האופן בו פעל המבקש בעניין קליין", העירה השופטת, "מלמד כי בנקל יכל לפעול בדומה גם המבקש ולהציג תשתית ראייתית נוספת… ואולם, המבקש חדל מעשות כן".
לאור זאת, קבעה השופטת כי "השוואה בין היקף הראיות המוצג לבין היקף הראיות המבוקש… יש בה כדי להמחיש מזה את דלות הראיות המוצגות ואל מול זה את היקף הראיות הניכר אשר מבוקש להשיג… באופן שמלמד תימוכין לטענת המשיבות ולפיהן מדובר ב'מסע דייג' אשר ייעודו השלמת תשתית ראייתית דלה וחסרה".
השופטת דחתה באופן גורף את כל הדרישות הנוגעות להפרות שכבר נסקרו בדוחות הרשות השנייה בין 2012-2016, בנימוק שהן ישנות (בנות 9 עד 13 שנים) ופורטו מספיק. כמו כן, דחתה את כל הדרישות הנוגעות לחריגה בזמני חסויות, בשל "דלות הראיות" שהוצגה בנושא זה.
עם זאת, ההחלטה לא הייתה דחייה מוחלטת. השופטת קיבלה חלק קטן וממוקד מהבקשה. היא הורתה ל"רשת" להשיב בתצהיר לשאלות הבהרה הנוגעות להגדרות של "פרסום" ו"תוכן שיווקי" שעלו ממסמכי המיזוג שלה.
באשר ל"קשת", בית המשפט הורה לה להשיב בתצהיר על מספר שאלות קונקרטיות: האם קיבלה תמורה עבור 8 שידורים ספציפיים שנטען כי היוו פרסומת סמויה; האם הנתונים שהציגה על עמידה במכסות הפרסום כללו גם "תוכן שיווקי" ששודר בתוך תכניות; וכן למסור מידע על היקף ונושאי תלונות ציבור שהגיעו לידיעתה.
בנוסף, "קשת" חויבה להעביר לעיון בית המשפט בלבד את המסמכים המקוריים שצירפה לתשובתה כשהם מושחרים (בטענת סודיות) ומסמכים הנוגעים לתלונות ציבור (בטענת "חיסיון רגולטורי"), על מנת שהשופטת תוכל לבחון את טענות אלו.
בסיום החלטתה, קבעה השופטת כי "בנסיבות בהן חלקה הארי של הבקשה נדחה וחלקה הקטן התקבל", היא אינה פוסקת הוצאות לאף צד.
ת"צ 39514-03-19
