תביעת הענק נדחתה: "ניסה לקצור פירות משדה שחדל לעמול בו"
היועץ ניסן כספי תבע 8.8 מיליון ש"ח כ"דמי הצלחה" מפרויקט האנרגיה "כוכב אגירה שאובה", בטענה שהסכם הייעוץ מ-2006 עודו בתוקף. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי ההסכם בוטל ונזנח כבר ב-2009, ותרומתו של כספי לסגירה הפיננסית ב-2017 היתה "זניחה".
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה לאחרונה תביעת ענק בסך 8.8 מיליון שקלים, שהגיש היועץ הפיננסי ניסן כספי נגד חברת כוכב אגירה שאובה בע"מ, העוסקת בפרויקט הקמת תחנת כוח לייצור חשמל בכוכב הירדן. בפסק דין מפורט ונוקב, קבעה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל כי ההסכם שעליו ביסס כספי את תביעתו בוטל הלכה למעשה כבר בשנת 2009, וכי כספי, ש"התעורר" לאחר שנודע לו על הצלחת הפרויקט מהתקשורת, "בחר לנסות לקצור פרי בשדה שבו חדל לעמול זה מכבר".
פסק הדין, שניתן ב-30 באוקטובר 2025 , חותם סכסוך שנולד בעקבות הסכם ייעוץ פיננסי שנחתם עוד בנובמבר 2006 בין חברת P.S. Professional Solutions Ltd (חברת PS), שבה פעל כספי, לבין הנתבעת (אז "תהל – אנרגית מים בע"מ"). על פי ההסכם, חברת PS הייתה זכאית, בנוסף לדמי ייעוץ חודשיים (ששולמו במלואם ), גם ל"בונוס" (דמי הצלחה) בגובה 0.4% מסך הגיוס הכולל למימון הפרויקט. בתוספת להסכם אף הובהר כי השירותים יבוצעו אישית על ידי כספי.
בשנת 2017, לאחר שהפרויקט התרחב וגובש מחדש, השלימה הנתבעת סגירה פיננסית וגייסה כ-2.2 מיליארד שקלים. כספי, ששמע על כך מכתבה באתר "כלכליסט" , פנה לנתבעת בדרישה לקבל את הבונוס – 0.4% מהגיוס, בסך 8.8 מיליון שקלים. משנדחה, הגיש במרץ 2019 את התביעה.
במרכז המחלוקת עמדה שאלה אחת: האם ההסכם מ-2006 עדיין היה בתוקף בשנת 2017?
התובע, ניסן כספי טען כי ההסכם "חי ובועט". לטענתו, סעיף 4 בהסכם קבע רשימה סגורה של עילות ביטול ודרש "הודעה מוקדמת בכתב" לסיומו. הודעה כזו, טען כספי, מעולם לא נשלחה, ועל כן ההסכם נותר על כנו. הוא טען כי זכותו לבונוס היתה מותנית אך ורק בהתרחשות הסגירה הפיננסית, וזו אכן התרחשה.
מנגד, הנתבעת הציגה תמונה הפוכה לחלוטין. לטענתה, ההתקשרות עם כספי בוטלה בפועל כבר בשנת 2009 בעקבות חוסר שביעות רצון מתפקודו ו"יחסים עכורים" בינו לבין המנכ"ל החדש שמונה. הנתבעת טענה כי אחד הדירקטורים, עידו ירושלמי, הודיע על כך לכספי מפורשות בפגישה.
כראיה לביטול, ציינה הנתבעת כי כספי הפסיק כליל לספק שירותים מאז 2009 , והחברה שכרה יועצים פיננסיים אחרים (חברת גלרם ב-2010 וחברת וריאנס ב-2012), שהם אלו שליוו את הפרויקט עד לסגירה הפיננסית. יתרה מזאת, חברת PS עצמה, שהיתה הצד הפורמלי להסכם, פורקה מרצון ב-2013 תוך הצהרה שאין לה זכויות או נכסים כלשהם.
השופטת אילוטוביץ' סגל קיבלה את עמדת הנתבעת ודחתה את התביעה במלואה, אף שדחתה שתיים מטענות הסף המרכזיות של הנתבעת.
תחילה, השופטת דחתה את טענת הנתבעת ל"היעדר יריבות" (הטענה שכספי אינו צד להסכם). היא קיבלה את טענת כספי כי מדובר היה בחוזה למתן שירות אישי, וקבעה כי דרישת הנתבעת בתוספת להסכם שכספי אישית יבצע את השירות, מוכיחה זאת . השופטת אף מתחה ביקורת על הנתבעת וקבעה כי טענתה בעניין זה "נגועה במידה מסוימת בחוסר תום לב".
בנוסף, דחתה השופטת את טענת ההתיישנות. הנתבעת טענה כי עילת התביעה נולדה ב-2009 (מועד הביטול הנטען) ועל כן התיישנה. אולם השופטת קבעה כי מאחר שהתביעה הוגשה על "שכר הסכמי" (הבונוס), העילה נולדה רק ב-2017 עם קיום התנאי החוזי – הסגירה הפיננסית, ולכן התביעה הוגשה במועד .
אך בליבת פסק הדין, קבעה השופטת כי ההסכם בוטל כדין. היא מצאה את עדותו של הדירקטור עידו ירושלמי, שתיאר את פגישת סיום ההתקשרות ב-2009, כמהימנה , בעוד שאת גרסת התובע מצאה כ"גרסה מתפתחת ובלתי קוהרנטית".
ומה לגבי דרישת הכתב לביטול? השופטת קבעה כי היעדר הודעה בכתב אינו שולל את תוקף הביטול. היא נימקה זאת בכך שמדובר בחוזה למתן שירות אישי, אשר "לא ניתן עוד לקיים" כאשר היחסים בין הצדדים עכורים. היא ציינה כי על פי הפסיקה, חוזה כזה אינו בר אכיפה כאשר האמון ושתוף הפעולה פוסקים.
יתרה מכך, קבעה השופטת, כי גם אם ההסכם לא בוטל בהודעה מפורשת, הוא "נזנח" (de facto cancellation) על ידי שני הצדדים. שתיקתו המוחלטת של כספי במשך כשמונה שנים, אי-מעורבותו המוחלטת והפסקת מתן השירותים, מוכיחים כי שני הצדדים ראו את ההסכם כבטל. השופטת אף העירה כי התובע "מלהטט" בהוראות ההסכם כשהוא דורש בקפדנות את דרישת הכתב לביטול, אך מתעלם בעצמו מסעיפים אחרים בהסכם, כמו תניית בוררות.
השופטת דחתה גם את טענתו החלופית של כספי (שהועלתה רק בסיכומים) כי הוא זכאי לשכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. היא קבעה כי מדובר ב"הרחבת חזית אסורה" , שכן התובע הצהיר במפורש שהתביעה היא חוזית ו"בינארית" ולא לשכר ראוי.
למעלה מן הצורך, בחנה השופטת את תרומתו בפועל של כספי לפרויקט שהגיע לסגירה ב-2017. היא אימצה את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר ברק קירשנר , וכן את עדויות היועצים האחרים, וקבעה כי תרומתו של כספי "זניחה ואינה מהותית". המודל הפיננסי שכספי הכין ב-2009 לא שימש כלל לסגירה הפיננסית, שהתבססה על מודלים חדשים שנבנו מאפס על ידי היועצים האחרים, וזאת לאחר שינויים רגולטוריים ושינוי מהותי בהיקף הפרויקט (מ-150 מגוואט ל-344 מגוואט).
בסיכום דבריה החריפים, קבעה השופטת כי התנהלותו של כספי "אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות תום הלב וההגינות החוזית". התביעה נדחתה, וכספי חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"א 8746-03-19
