פסק הבוררות המיליארדי של דן גרטלר חוזר לשולחנו של השופט בדימוס אורנשטיין; נדחו הטענות למרמה ולניגוד עניינים
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את בקשת גרטלר לביטול פסק בוררות בסך 85.4 מיליון דולר, וקבע כי נשללה ממנו זכות הטיעון. עם זאת, השופטת איריס אילוטוביץ' סגל דחתה את הטענות הנפיצות כי הבורר פעל מניגוד עניינים מחשש לחקירה פלילית, וכי הפסק הושג בתרמית באמצעות תשלום לעד מרכזי. "הבורר ידע על התשלום וקבע כי עדות העד היא 'משקל נוצה'", נכתב בפסק הדין.
פסק דין דרמטי שניתן אתמול (2 בנובמבר 2025) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, משיב את סכסוך היהלומים הענק בין איש העסקים דן גרטלר לאחים משה ומנדי גרטנר, לשולחנו של הבורר, נשיא המחוזי בדימוס, השופט איתן אורנשטיין. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל קיבלה באופן חלקי בלבד את בקשתו של גרטלר לבטל את פסק הבוררות, שחייב אותו בתשלום של 85.45 מיליון דולר לאחים גרטנר, וקבעה כי יש להחזיר את הפסק לבורר לצורך השלמות מהותיות הנוגעות לפגיעה בזכות הטיעון של גרטלר.
עם זאת, השופטת דחתה מכל וכל את הטענות הנפיצות והחמורות ביותר שהעלה גרטלר, ובראשן הטענה כי פסק הבוררות הושג בתרמית וכי השופט בדימוס אורנשטיין פעל מתוך ניגוד עניינים חמור.
ההחלטה הנוכחית היא הפרק האחרון בסכסוך עסקי מורכב, שסכומו הכולל נאמד בכשני מיליארד דולר, והתנהל בבוררות במשך 14 שנים. פסק הדין מתאר את הפרשה ככזו "שלא היתה מביישת תסריט קולנועי הוליוודי", וכללה "חוזים למראית עין", "הפעלת חוקרים פרטיים", "איסוף מודיעין" ו"חקירות בינלאומיות",נסביב עסקאות יהלומים ומכרות בקונגו.
הבוררות החלה ב-2010 בפני נשיא המחוזי בדימוס, השופט אורי גורן. אלא שב-2020, לאחר עשור של דיונים, התפטר גורן מתפקידו לאחר שגרטלר הגיש לו תצהיר של חוקר פרטי, צביקה נוה, ממנו עלה כי האחים גרטנר שכרו את שירותיו כדי לאסוף מידע שעלול לפסול את גורן, בין היתר בניסיון לקשור אותו לעו"ד בעז בן צור, מפרקליטי גרטלר, אף "גיוס בת זוגו של הבורר הקודם… כיועצת סתרים בתיק מדומה".
בעקבות ההתפטרות, מינתה השופטת יהודית שבח את השופט בדימוס איתן אורנשטיין כבורר חליף. באפריל 2024, לאחר כ-3 שנות עבודה, נתן אורנשטיין פסק בוררות מקיף (1,200 עמודים) שבו קיבל חלקית את תביעת האחים גרטנר וחייב את גרטלר ב-85.45 מיליון דולר, ודחה במלואה את התביעה שכנגד של גרטלר, שעמדה על כ-235 מיליון דולר.
גרטלר הגיש בקשה לביטול הפסק, בעוד האחים גרטנר ביקשו לאשרו. גרטלר העלה שש טענות מרכזיות, שתי הנפיצות שבהן נדחו על הסף:
- ניגוד עניינים של הבורר: גרטלר טען כי אורנשטיין פעל בניגוד עניינים חמור, ו"מיהר" לתת את פסק הבוררות. הטיעון קשר את התנהלותו לחששו של אורנשטיין מפתיחה בחקירה פלילית נגדו (פרשה שכונתה "פרשת אפי נוה"), וכי רצה לסיים את הבוררות בטרם תתפוצץ הפרשה.
- תרמית ועדות שנקנתה בכסף: גרטלר טען כי גילה "עובדה חדשה" – שהאחים גרטנר חתמו על הסכם כתוב עם עד מרכזי מטעמם, דרקו הורבט, לפיו עדותו "נקנתה" בתשלום שהותנה בתוצאות הבוררות. לטענת גרטלר, מדובר בהשגת פסק דין במרמה.
השופטת אילוטוביץ' סגל דחתה את שתי הטענות הללו באופן נחרץ:
בנוגע לניגוד העניינים של אורנשטיין, קבעה השופטת כי גרטלר לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לביסוס הטענה, וכי היא "נותרה בלתי מוכחת ובגדר ספקולציה גרידא". השופטת אף ציינה כי הטענה לניגוד עניינים נחלשת לאור התוצאה הסופית של הבוררות, שכן אורנשטיין דחה למעלה מ-95% מתביעתם המקורית של האחים גרטנר.
בנוגע לטענת התרמית והעד הקנוי, קבעה השופטת כי לא מדובר ב"עובדה חדשה" כלל. התברר כי נושא התשלום לעד הורבט היה ידוע ונדון בפני הבורר הקודם עוד ב-2015. השופטת קבעה כי הבורר אורנשטיין היה מודע היטב לעצם התשלום לעד ואף לכך שהוא כלל "תשלום נוסף באחוזים מהסכומים שיתקבלו".
הנקודה המכרעת, לפי פסק הדין, היא שאורנשטיין לא הוטעה. נהפוך הוא: בפסק הבוררות עצמו כתב אורנשטיין במפורש כי לאור התשלום לעד, "ממילא לא ניתן לסמוך על תצהירו" , וכי הוא נתן לעדות זו "משקל נוצה" , כשהוא מעדיף "ראיות אובייקטיביות מזמן אמת". משכך, קבעה השופטת, הפסק לא הושג בתרמית, שכן הבורר לא הולך שולל.
חרף דחיית הטענות הסנסציוניות, השופטת אילוטוביץ' סגל מצאה פגמים מהותיים אחרים בפסק הבוררות, המחייבים את החזרתו לאורנשטיין להשלמה:
- פגיעה בזכות הטיעון: זהו הפגם המרכזי שהתקבל. השופטת קבעה כי אורנשטיין אכן פגע בזכות הטיעון של גרטלר. הבורר הודיע לצדדים כי יתיר להם להגיש סיכומי תשובה וכן לטעון בעל פה בעניין בקשתו של גרטלר "להחיות" את תביעתו הנגדית. אלא שביום 22 באפריל 2024, יום לאחר הגשת הסיכומים הראשונים, הודיע הבורר במפתיע כי "מלאכת כתיבת פסק הבוררות הושלמה" , ביטל את ההחלטות הקודמות ונתן את הפסק , מבלי שגרטלר זכה להגיש את סיכומי התשובה או לטעון בעניין התביעה שכנגד. השופטת קבעה כי מדובר בפגם דיוני המחייב תיקון.
- "ערבוב נתבעים": השופטת קיבלה את טענת גרטלר כי הפסק הטיל חיובים "כמקשה אחת" על גרטלר ועל 11 החברות שבבעלותו, מבלי להכריע איזו חברה ספציפית חבה באיזה סכום. זאת, בניגוד להסכם הבוררות שחייב הוכחת חבות נפרדת לכל תאגיד.
- שכר טרחת הבורר: השופטת ביטלה את קביעתו של אורנשטיין כי גרטלר יישא ב-75% משכר הבוררות. היא קבעה כי קביעה זו סותרת החלטה חלוטה קודמת של השופטת שבח (שקבעה כי גרטלר יישא ב-35% בלבד לאור התנהלות האחים גרטנר בפרשת החוקר הפרטי). בית המשפט תיקן רכיב זה בעצמו, והעמיד את חובתו של גרטלר על 35%.
בשורה התחתונה, בקשתו של גרטלר לביטול מוחלט של הפסק נדחתה, אך גם בקשת האחים גרטנר לאישורו נדחתה לעת עתה. הכדור, או לפחות חלקו, חוזר למגרשו של השופט בדימוס אורנשטיין, שיצטרך כעת להשלים את המלאכה הדיונית שהחסיר.
ת"א 9173-07-24, ת"א 16502-08-24, ת"א 60592-03-25
