סכסוך הבנייה בפרויקט פינסקר 38: הקבלן פוטר, אך בית המשפט קבע כי בעלי הקרקע ישיבו לו את הערבות וישלמו לו מאות אלפי שקלים
פסק דין מורכב בסכסוך על פרויקט יוקרה בתל אביב: השופטת רבקה איזנברג דחתה את רוב תביעת המיליונים הנגדית של בעלי הקרקע, וקבעה כי אף שהקבלן התנהל ב"שביתה איטלקית" ואחראי לעיכוב של 5.5 חודשים, ביטול החוזה וההאשמות נגדו היו מופרזים. בעלי הקרקע חויבו בהחזר ערבות בסך 360,000 ש"ח ובתשלום נוסף של כ-285,000 ש"ח.
סכסוך קבלני מורכב סביב פרויקט מגורים יוקרתי ברחוב פינסקר 38 בתל אביב הגיע לסיומו בפסק דין דרמטי, שניתן ב-2 בנובמבר 2025, בבית המשפט המחוזי בחיפה. כבוד השופטת רבקה איזנברג קיבלה באופן חלקי בלבד את טענות שני הצדדים, אך דחתה את עיקר תביעת הנגד בסך 3.2 מיליון ש"ח שהגישו בעלי הקרקע. בסופו של יום, נקבע כי בעלי הקרקע, שביטלו את ההסכם עם חברת הבנייה "שמי אשקלוני בע"מ" בטענה להפרות יסודיות, יאלצו לשלם לה סך של 285,227 ש"ח בתוספת מע"מ, וחשוב מכך – להשיב לה ערבות בנקאית בסך 360,000 ש"ח שחולטה.
תחילתו של הסיפור בנובמבר 2018, אז התקשרו 13 בעלי קרקע (בראשות רבקה אהרון ואח') עם חברת "שמי אשקלוני בע"מ" בהסכם קבלנות פאושלי (סכום גלובלי) להקמת בניין מגורים בן 11 דירות. סכום החוזה עמד על 11.2 מיליון ש"ח, והעבודות היו אמורות להסתיים תוך 24 חודשים.
אלא שהפרויקט עלה על שרטון כמעט מיד. בינואר 2021, עוד בטרם הושלם שלד הבניין, הודיעו בעלי הקרקע לקבלן על ביטול החוזה.
חברת שמי אשקלוני הגישה תביעה בסך 4.38 מיליון ש"ח, בטענה כי בעלי הקרקע הם שהכשילו את הפרויקט. לטענתה, הבעלים הסתירו ממנה עובדה קרדינלית: קיר כלונסאות פגום במגרש השכן (פינסקר 36) שפלש לשטח הפרויקט ומנע את המשך ביסוס המרתפים. עוד נטען כי הבעלים התעכבו באופן קריטי בהזמנת מתקן החניה הרובוטי, שבלעדיו לא ניתן לקבל טופס 4. הקבלן טען כי ביטול החוזה נעשה בחוסר תום לב, ותבע את יתרת התמורה, אובדן רווחים, עלויות תקורה ומימון.
מנגד, בעלי הקרקע הגישו תביעה נגדית בסך 3.2 מיליון ש"ח. הם טענו כי הקבלן הוא שהפר את ההסכם: הוא החל את העבודות באיחור של שלושה חודשים, יצק קורה דרומית בסטייה של 12 ס"מ , ובעיקר – נקט ב"שביתה איטלקית" ודילל את כוח האדם באתר עד כדי עצירה מוחלטת, מתוך כוונה לנטוש את הפרויקט. תביעתם כללה דרישה לפיצוי על עלות קבלן חלופי, אובדן דמי שכירות לתשעה חודשים, עלויות יועצים נוספות, ותיקון ליקויים.
בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אבנר ברק, שחוות דעתו הייתה צפויה להכריע את המחלוקת. השופטת איזנברג שיבחה את עבודתו וקבעה כי הוא "מומחה מקצועי, אשר היה בקיא בנתונים ובמסקנות אליהן הגיע לאחר בדיקה", ודחתה את ניסיונות בעלי הקרקע לפסול את חוות דעתו.
השופטת אימצה את קביעת המומחה ופסקה לטובת הקבלן את יתרת התמורה על העבודות שביצע בסך 834,802 ש"ח. עם זאת, היא דחתה את תביעתו לאובדן רווח, וקבעה כי סעיף בחוזה התיר לבעלי הקרקע לסיים את ההתקשרות "מכל סיבה שהיא", ובלבד שישולם לקבלן על העבודה שבוצעה.
בליבת פסק הדין נמצא ניתוח העיכובים. השופטת קבעה כי בעוד שהבעיה בגבול המגרש השכן אכן התגלתה והיא לא הייתה באחריות הקבלן, היא מנעה עבודה רק בחלק ספציפי של האתר. המומחה, ובעקבותיו השופטת, קבעו כי הקבלן יכול היה להמשיך בעבודות אחרות (כגון טיח, חשמל, אינסטלציה) אך בחר שלא לעשות זאת.
השופטת הרחיבה וקבעה כי הקבלן אחראי לעיכוב מצטבר של 5.5 חודשים, שחושבו כך:
- שבועיים איחור בתחילת העבודות (התחילו ב-2.7.19 במקום ב-15.6.19 המוסכם).
- 4 חודשי "שביתה איטלקית" (מאוקטובר 2020 עד ינואר 2021), בהם דילל עובדים. השופטת שוכנעה כי הקבלן "איבד את המוטיבציה" לאחר שגילה שהפרויקט מסובך משחשב, וניסה "להשתחרר" מהחוזה לאחר סיום השלד.
- חודש עיכוב בפינוי האתר לאחר קבלת הודעת הביטול.
על בסיס 5.5 חודשי העיכוב, השופטת קיזזה מהסכום המגיע לקבלן פיצוי מוסכם בסך 495,000 ש"ח לטובת הבעלים (לפי 90,000 ש"ח לחודש על 11 הדירות) , וכן 54,575 ש"ח (כולל מע"מ) על תיקון ליקויים.
אך שאר רכיבי התביעה הנגדית של הבעלים נדחו באופן גורף:
- סטיית הקורה (152,100 ש"ח): השופטת קיבלה את קביעת המומחה כי אף שהייתה סטייה של 12 ס"מ , הסיבה לתיקונים היקרים בקיר לא נבעה מהסטייה הזו, אלא מפלישת הכלונסאות של השכן – בעיה שהייתה קיימת ממילא.
- עלויות יועצים וריביות (כ-733,000 ש"ח): רכיב זה נדחה לחלוטין. השופטת מתחה ביקורת על הנתבעים וציינה כי המומחה "הבהיר בחוות דעתו כי למרות דרישתו, וההבטחה… להציג חשבוניות תשלום… לא קיבל כל אסמכתה בעניין". גם רואה החשבון מטעם הבעלים, מר פרץ, לא סיפק פירוט מספק בתצהירו.
- עלות קבלן חלופי (153,381 ש"ח): התביעה נדחתה כתיאורטית. התברר שגם הקבלן החלופי, חברת "ורד", לא השלים את העבודות, עזב את האתר בהסכם פשרה, ובעלי הקרקע אף חילטו ממנו חלק מהערבות.
בסופו של יום, קבעה השופטת איזנברג כי יתרת החוב לקבלן (834,802 ש"ח) עולה על הנזקים המוכחים שנגרמו לבעלים (495,000 + 54,575 ש"ח). לכן, הבעלים חויבו לשלם לקבלן את ההפרש בסך 285,227 ש"ח בצירוף מע"מ. בנוסף, נפסק כי חילוט הערבות הבנקאית בסך 360,000 ש"ח ייחשב כ"עשיית עושר ולא במשפט", והסכום יושב במלואו לקבלן. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט בסך 86,000 ש"ח.
ת"א 11096-09-21
