"שוטר אפס, ליצן ונוכל": השיימינג באינסטגרם נגד השוטר הסתיים בפיצוי של 80,000 ש"ח
איש העסקים, אור ישראל, שפרסם סדרת "סטוריז" מכפישים נגד השוטר מחמד נסראלדין, הגיש תביעת נגד על "רדיפה" בסך חצי מיליון שקלים. בית המשפט דחה את תביעתו, כינה אותה "תביעת השתקה" וחייב אותו לשלם לנסראלדין סך כולל של 185,000 ש"ח.
בית משפט השלום בתל אביב -יפו קיבל את תביעת לשון הרע של שוטר הסיור מחמד נסראלדין נגד איש העסקים אור ישראל, ופסק לו פיצויים בסך 80,000 שקלים. בפסק דין חריף ונוקב, שניתן ב-4 בנובמבר 2025, דחתה השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט את כל טענותיו של ישראל, כולל תביעת נגד מנופחת בסך 500,000 שקלים שהגיש נגד השוטר ונגד משטרת ישראל. השופטת קבעה כי תביעת הנגד אינה אלא "תביעת השתקה" ו"ניסיון ל'תפירה גסה' של אירועים", וחייבה את ישראל בהוצאות משפט כבדות במיוחד.
הפרשה החלה בעיצומו של הסגר הראשון של מגפת הקורונה, ב-23 במרץ 2020, אז התקבלו דיווחים במשטרה על מפגע רעש מדירתו של ישראל ברמת גן. השוטר נסראלדין ושלושה שוטרים נוספים הגיעו למקום. לאחר חילופי דברים עם ישראל, הודיע לו נסראלדין כי יקבל בדואר דוח בגין מפגע רעש.
תגובתו של ישראל לא איחרה לבוא. דקות ספורות לאחר מכן, העלה ישראל לעמוד האינסטגרם שלו סדרת "סטוריז" שצילם בזמן האירוע, בצירוף טקסטים מכפישים ובוטים נגד נסראלדין באופן אישי. בין היתר כינה אותו: "חבורת שוטרים בדיחה, שוטר ליצן", "נסראלדין חמודי אין שכל אין דאגות", "איזה מטומטם… איזה אפס הוא", "כנראה האפס הזה מקבל בונוסים על הדוחות", "שוטר פח הזה", "דיבור של מזדיין", "שקרן", "נוכל", ואף הוסיף אמירה בעלת גוון גזעני: "הזיה המשטרה שיש לנו בארץ, הרשימה משתלטת עלינו". ישראל לא הסתפק בכך וקרא לעוקביו: "תנו לי חומר ומידע, אעיף את הליצן הנוכל מהמשטרה, מילה שלי".
בעקבות מסע ההכפשות, הגיש נסראלדין תביעת לשון הרע בסך 250,000 ש"ח. הוא טען כי הפרסומים גרמו לו עגמת נפש רבה, השפלה מתמשכת שזכתה לתהודה, וכי נזקק לשירות הפסיכולוגי המשטרתי.
מנגד, ישראל טען להגנתו כי הוא "איש עסקים מכובד" וכי כלל לא היה רעש בדירתו, למעט "טלוויזיה בווליום נמוך". הוא טען כי נסראלדין הוא "שוטר מתוסכל" שניסה "לסגור דיל" (ברמיזה לשחיתות) וכי הפרסומים היו "ביקורת לגיטימית" המוגנת תחת הגנת "אמת דיברתי" ותום לב.
במקביל, הגיש ישראל תביעת נגד בסך חצי מיליון שקלים נגד נסראלדין ונגד מדינת ישראל. בתביעתו, טען ישראל ל"מסע רדיפה" ו"התנכלות" שיטתית מצד שוטרי תחנת בני ברק, שכללה לטענתו ביקורים חוזרים ו"בלתי פוסקים" בדירתו, מעקבים, איומים ומעצרי שווא, כולל סיבוך מכוון של תיק תעבורה ישן שלו.
השופטת פינצ'וק-אלט דחתה את טענותיו של ישראל אחת לאחת, וקיבלה את גרסת השוטר והמדינה במלואה.
ראשית, השופטת קבעה כי טענותיו של ישראל לשחיתות מצד נסראלדין הן "משוללות כל יסוד". ישראל ביסס את טענותיו על קשר בין נסראלדין לאדם בשם אייל פורת, שהוביל לחקירת מח"ש. אלא שהשופטת ציינה כי אותה חקירה, שארכה 3 שנים, הסתיימה בקביעה כי תלונותיו של פורת (שהוגשו, לפי פסק הדין, כנקמה על תביעת השיימינג) היו "עורבא פרח" (קרי, דברי הבל). נסראלדין הורשע לבסוף בדין משמעתי בלבד, על שנטל הלוואה מפורת (אותה החזיר) מבלי לדווח למפקדיו, ולא על שוחד או שחיתות כלשהי.
שנית, השופטת דחתה את טענת "אמת דיברתי" וקבעה כי בניגוד לטענת ישראל, גם בליל האירוע המקורי התקיימה בדירתו "מסיבה קולנית". היא ביססה זאת על עדות מהימנה של מאבטח הבניין ועל שורה ארוכה של תלונות רעש נוספות שהגיעו מהדירה בתקופה שלאחר מכן. השופטת מתחה ביקורת על ישראל על כך שלא הציג את צילומי האבטחה מדירתו, שהיו "ראיית זהב" ויכלו להוכיח את חפותו, אילו הייתה אמת בטענותיו.
לבסוף, השופטת פירקה לגורמים את תביעת הנגד של ישראל. היא בחנה כל אירוע וכל ביקור משטרתי שישראל טען כ"התנכלות" (ביקורים ב-1.4, 8.4, 16.4, 19.4, 2.5, 16.5, 13.6, 26.6, 24.7 ו-7.8) וקבעה כי בכל המקרים המשטרה פעלה באופן "סביר", "מידתי" ו"מקצועי". השופטת קבעה כי הסיבה לביקורים החוזרים לא הייתה קנוניה, אלא התנהלותו של ישראל עצמו: הוא המשיך לקיים מסיבות רועשות, הוא התחמק שוב ושוב מלהתייצב לחקירה על השיימינג שביצע, והוא זה שהזניח את הטיפול בצו המאסר בתיק התעבורה שלו.
השופטת כינתה את תביעת הנגד "תביעת השתקה" שהוגשה על ידי "אדם בעל יכולות ואמצעים" במטרה ללחוץ על השוטר שיתבע אותו "לדחות את שתי התביעות באופן הדדי".
בקביעת הפיצויים, קבעה השופטת כי נסראלדין זכאי לכפל פיצוי, וזאת בשל "כוונה לפגוע" שהוכחה מצד ישראל. כראיה לכך, ציינה השופטת את העובדה שישראל ביקש מעוקביו "לאסוף חומר" על השוטר, את העובדה שמעולם לא התנצל, ואת הגשת "תלונת הכזב" למח"ש.
בסופו של דבר, חויב אור ישראל לשלם לשוטר מחמד נסראלדין פיצוי בסך 80,000 ש"ח , בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). בנוסף, בגין דחיית תביעת הנגד, חויב ישראל לשלם למדינת ישראל שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), ולשלם לנסראלדין שכר טרחה נוסף בסך 40,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) על הגנתו בתביעת הנגד. בסך הכל, יעלה השיימינג לישראל 185,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.
ת"א 33857-04-20
