"דעתי אינה נוחה": בית המשפט מתח ביקורת חריפה על רשות המיסים, אך דחה את עיקר ערעור המע"מ של חברת תיירות מרפא
חברת "טופ מרכז מומחים" חויבה תחילה ב-17.6 מיליון ש"ח. לאחר שרשות המיסים חזרה בה מעמדתה, השומה הופחתה ל-5.1 מיליון ש"ח. השופטת סרוסי דחתה את הערעור, אך מתחה ביקורת על "חזקה בעייתית" שבה השתמשה הרשות והפחיתה 30% מהחיוב.
בפסק דין מפורט ונוקב, שניתן ב-6 בנובמבר 2025, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את עיקר ערעורה של חברת תיירות המרפא "טופ מרכז מומחים בע"מ" על שומת מע"מ בסך 5.1 מיליון ש"ח. אולם, לצד דחיית הערעור, השופטת ירדנה סרוסי מתחה ביקורת חריפה על שיטת חישוב השומה שבה נקטה רשות המיסים, כינתה אותה "בעייתית" ו"אינה הדרך המיטבית" , והורתה על הפחתה של 30% מסכום השומה הסופי.
הסאגה החלה כאשר החברה, העוסקת בתיווך בין תושבי חוץ לטיפולים רפואיים בישראל , קיבלה בשנת 2010 אישור (רולינג) מרשות המיסים לפיו הכנסותיה ייהנו ממע"מ בשיעור אפס, בהתאם לסעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ, הדן באשפוז תיירים.
בשנים 2015 ו-2016, רשות המיסים שינתה את עמדתה ופרסמה החלטות מיסוי חדשות. החלטות אלו קבעו אבחנה דרמטית בין שני מודלים של התקשרות: אם התייר שילם ישירות לבית החולים ובית החולים שילם עמלה לחברה ("עמלת נטו"), יחול מע"מ אפס. אך אם התייר שילם ישירות לחברה והיא העבירה את התשלום לספקים ("עמלת ברוטו"), העמלה תהיה חייבת במע"מ מלא. על בסיס החלטות אלו, הוציאה הרשות למערערת שומה בסך 17,639,039 ש"ח.
החברה הגישה ערעור על השומה העצומה. אלא שאז, במהלך מפתיע ולאחר הגשת הערעור, רשות המיסים ביצעה פניית פרסה. בנובמבר 2022, פרסמה הרשות "החלטת מיסוי עדכנית" שבה חזרה בה מהחלטותיה הקודמות. בהחלטה החדשה קבעה הרשות כי מע"מ בשיעור אפס יחול על עמלות תיווך לשירותי אשפוז תיירים בשני המודלים – הן ב"עמלת ברוטו" והן ב"עמלת נטו".
בעקבות ה"כניעה" העקרונית של הרשות, הצדדים הסכימו לתקן את ההחלטה בהשגה, והחיוב העצום בסך 17.6 מיליון ש"ח הופחת דרמטית לסכום של כ-5.1 מיליון ש"ח.
אלא שהמחלוקת לא תמה. הערעור הנוכחי בבית המשפט עסק בשאלה: מדוע לאחר שהרשות חזרה בה, עדיין נותר חיוב של 5.1 מיליון ש"ח?
כאן נחשפה שיטת החישוב החדשה של רשות המיסים. הרשות טענה כי היא בחנה את מס התשומות שהמערערת ניכתה. הרשות הניחה "חזקה" לפיה, אם ספק שירות (כמו רופא, בית חולים או חברת הסעות) הוציא למערערת חשבונית עם מע"מ מלא (שהמערערת ניכתה), הדבר מוכיח שהשירות עצמו לא היה "אשפוז או שירות אגב אשפוז" הזכאי למע"מ אפס. לטענת הרשות, לא ייתכן ש"העיקר" (השירות הרפואי) יהיה חייב במס, ואילו "הטפל" (שירות התיווך של המערערת) יהיה פטור .
הרשות חישבה את היחס בין התשומות החייבות הללו לכלל עלויות החברה, ועל בסיס יחס זה קבעה איזה חלק מהרווח הגולמי של המערערת היה צריך להיות מדווח כחייב במס מלא.
המערערת תקפה את עצם ההליך וטענה כי רשות המיסים "הלבישה" שומת תשומות על הליך של שומת עסקאות. לגופו של עניין, טענה החברה כי החזקה של הרשות שגויה מיסודה. נטען כי החברה הייתה "אדישה" לחשבוניות שקיבלה עם מע"מ, מכיוון שבכל מקרה היא רשאית לנכות את מס התשומות. עוד נטען, כי הסיבה שספקים רבים הוציאו חשבוניות עם מע"מ מלא הייתה דווקא בגלל החלטות המיסוי השגויות של הרשות עצמה משנים 2015-2016.
מנגד, המשיב, מנהל מע"מ ת"א והמרכז טען כי נטל ההוכחה רובץ על המערערת להוכיח שכל עסקה ועסקה שלה זכאית להטבה. הרשות הדגישה כי המערערת עצמה, בנתונים שהגישה (נספח 17), הודתה למעשה בחיוב – שכן מס התשומות שניכתה בגין שירותים שלשיטתה אינם קשורים לאשפוז, היה גבוה יותר ממס העסקאות ששילמה בפועל . הרשות טענה כי הדבר "לא ייתכן" ואין בו היגיון עסקי.
השופטת סרוסי דחתה את הטענות הפרוצדורליות של המערערת, וקבעה כי ההליך לתיקון השומה נעשה בהסכמתה ואף הועיל לה משמעותית.
לגופו של עניין, השופטת קיבלה את טענות המערערת בנוגע לשיטת החישוב של הרשות. "אודה ולא אכחד, כי דעתי אינה נוחה מדרך חישוב השומה של המשיב", כתבה השופטת. היא קבעה כי הסתמכות גורפת על "חזקה" לפיה חשבונית ספק קובעת את מהות העסקה היא "בעייתית". "לא נותני השירות הם שקובעים אם העסקה חייבת במס, אלא מאפייני העסקה עצמם", קבעה. השופטת ציינה כי היה על הרשות לערוך בחינה מדגמית של העסקאות עצמן.
אולם, חרף הביקורת החריפה, הפנתה השופטת את האשם בחזרה למערערת. היא קבעה כי נטל ההוכחה להוכיח שהעסקאות עומדות בתנאי הפטור היה על החברה. למערערת, שטענה כי חשבוניות הספקים שגויות, "הייתה ההזדמנות להוכיח לבית המשפט ולמשיב, כי העסקאות עצמן עומדות בתנאי… החוק, אך היא אפילו לא ניסתה לעשות כן".
השופטת הוסיפה וקבעה כי הנתונים שהמערערת עצמה הגישה (נספח 17) פועלים לרעתה, ומעידים כי היא אכן ניכתה תשומות בגין שירותים חייבים בסכום גבוה יותר ממס העסקאות ששילמה . היא דחתה את הסברי החברה לכך (כגון "עסקאות הפסדיות") כלא מהימנים .
בסופו של דבר, קבעה השופטת כי מכיוון שהמערערת לא הרימה את נטל ההוכחה, אך מנגד, דרך החישוב של הרשות הייתה פגומה, יש מקום להתערבות. היא הורתה על הפחתה של 30% מהשומה. בנוסף, היא מצאה טעות טכנית נוספת בחישוב הרשות והורתה על תיקונה, באופן שמפחית עוד יותר את החיוב. לאור התוצאה והביקורת ההדדית, חויבה המערערת בהוצאות נמוכות יחסית בסך 30,000 ש"ח.
ע"מ 46969-05-22
