תביעת מיליונים נדחתה: עמותת "אפרת" חויבה לשלם הוצאות משפט של 180,000 ש"ח
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך 4.1 מיליון ש"ח שהגישה העמותה נגד היזם צבי גלוברמן, לאחר שמנכ"ל העמותה שינה באופן דרמטי את גרסתו על דוכן העדים בנוגע למסמך קריטי. השופטת ענת זינגר: "התוצאה קשה לעיכול", אך "התובעת כשלה לטעמי בניסיונה להוכיח שהיא לא נתנה הסכמתה לאמור"
פסק דין חריף שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים ב-10 בנובמבר 2025 , דחה כמעט לחלוטין תביעת ענק שהגישה עמותת "אפרת", המסייעת לנשים הרות במצוקה , נגד יזם הנדל"ן צבי גלוברמן ושתי חברות בבעלותו. השופטת ענת זינגר דחתה את התביעה, שעמדה במקורה על סך 4,108,439 ש"ח, וחייבה את העמותה התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 180,000 ש"ח.
במרכז פסק הדין עומדת קריסת אמינותו של מנכ"ל העמותה, מר חגי גולדשמידט, ששינה את גרסתו באופן קיצוני על דוכן העדים , לאחר שטען במשך כשלוש שנים כי מסמך ההתחייבות המרכזי בפרשה הוא "מזויף".
הפרשה החלה בסוף שנת 2021, כאשר עמותת "אפרת" חיפשה לרכוש נכס בירושלים לפעילותה. העמותה התעניינה בבניין שלם ברחוב נג'ארה, אך התברר לה כי היזם צבי גלוברמן נמצא במשא ומתן מתקדם לרכישתו.
בשלב ראשון, סוכם כי גלוברמן "יוותר" על זכותו הנטענת לרכוש את הנכס תמורת תשלום של מיליון ש"ח בתוספת מע"מ מהעמותה, שהייתה אמורה לרכוש את הנכס תמורת 19 מיליון ש"ח. אלא שהעסקה התמהמהה, מגיפת הקורונה פרצה, מחירי הנדל"ן נסקו, ובעלי הנכס דרשו כעת 23 מיליון ש"ח.
העמותה, שחשקה מאוד בנכס, הסכימה למחיר החדש. בשל חשש שהבעלים יסרבו למכור לעמותה (כיוון שרצו שהבניין יישאר למגורים), נרקם מתווה מורכב: גלוברמן ירכוש את הנכס "בנאמנות" עבור העמותה, בזהות בדויה. העמותה העבירה לידי גלוברמן 2.2 מיליון ש"ח כמקדמה, אך הסכם הנאמנות נתקל בקשיים רגולטוריים מול הבנק ובוטל.
לבסוף, ב-22 ביוני 2022, לאחר מאמצים נוספים, נחתם הסכם מכר ישיר בין העמותה לבין בעלי הנכס. בעלי הנכס החזירו את המקדמה בסך 2.2 מיליון ש"ח לידיו של גלוברמן.
כאן החלה המחלוקת: העמותה טענה כי גלוברמן מעולם לא העביר לה את 2.2 מיליון השקלים שהוחזרו לו. יתרה מזאת, היא טענה כי יום למחרת חתימת ההסכם הישיר, ב-23 ביוני 2022, גלוברמן הוציא ממנה "במרמה" סכום נוסף של כ-994,000 ש"ח (800,000 ש"ח בתוספת מע"מ). העמותה תבעה את כל הכספים הללו בחזרה, בצירוף פיצויים.
הנתבע, צבי גלוברמן הציג גרסה שונה לחלוטין. הוא טען כי כאשר הסכם הנאמנות כשל, נשקלה אפשרות של "עסקה כפולה" (שהוא ירכוש ואז ימכור לעמותה), מה שהיה מחייב את העמותה במס רכישה נוסף של 8%.
לטענת גלוברמן, הוא הצליח לשכנע את הבעלים למכור ישירות לעמותה, ובכך חסך לה את המס הנוסף. לטענתו, סוכם עמו כי בתמורה להצלחה זו, תשלם לו העמותה "בונוס" השווה ל-7.5% משווי העסקה.
כראיית זהב, הציג גלוברמן מסמך (ת/7), שנערך לכאורה על ידי מנכ"ל העמותה גולדשמידט ביום למחרת החתימה (23.6.22). במסמך זה נכתב כי בנוסף ל-800,000 השקלים, "מגיע לך [לגלוברמן] סך נוסף של 1,959,000 ₪ בגין חיסכון מס רכישה של 7.5%".
לטענת גלוברמן, הוא קיזז חוב זה מה-2.2 מיליון שהוחזרו לו, שילם דמי תיווך , ונותר חייב לעמותה 11,000 ש"ח בלבד, סכום בו הודה לאורך כל הדרך.
בתגובה, טענה העמותה בכתב התשובה כי המסמך (ת/7) הוא זיוף מוחלט. נטען כי הוא הודפס על נייר מכתבים ישן, נושא לוגו ישן, וכי חתימת המנכ"ל זויפה. העמותה אף הגישה תלונה במשטרה על זיוף.
אלא שאז הגיש הנתבע חוות דעת גרפולוגית שקבעה כי החתימה אותנטית. בצעד דרמטי, במהלך עדותו ב-21 באוקטובר 2025 – קרוב לשלוש שנים לאחר הגשת התביעה – שינה מנכ"ל העמותה, מר גולדשמידט, את גרסתו מקצה לקצה. הוא הודה לראשונה כי המסמך אינו מזויף, וכי הוא אכן ערך אותו וחתם עליו. גרסתו החדשה הייתה כי הוא כתב רק את שתי השורות הראשונות (בנוגע ל-800,000 ש"ח), וכי גלוברמן הוסיף במרמה את שתי השורות על החוב הנוסף בסך 1.959 מיליון ש"ח.
השופטת זינגר לא חסכה בביקורת על התנהלות זו. היא תהתה כיצד ייתכן שהמנכ"ל טען לזיוף במשך שנים אם ידע שחתם, ומדוע לא הציג את הקובץ המקורי ממחשבו שיוכיח את טענתו החדשה בדבר "הוספת שורות". היא ציינה כי הגרפולוג מטעם הנתבע שלל את הטענה שהשורות התווספו, וכי מבחינה ויזואלית, הסרת השורות הייתה מותירה רווח גדול ולא סביר לפני החתימה.
השופטת גם מצאה היגיון כלכלי בגרסת הנתבע, שכן עדויות (כולל של עו"ד משה בר אשר, שהובא כעד מטעם התובעת) אישרו כי העמותה אכן הייתה מוכנה לשלם את מס הרכישה הנוסף (8%) ובלבד שהעסקה תצא לפועל. לכן, הטענה שסוכם על "דמי הצלחה" בסך 7.5% עבור חיסכון מס זה, הפכה לסבירה בנסיבות העניין.
השופטת זינגר הדגישה כי התוצאה "קשה לעיכול", במיוחד לאור העובדה שמדובר בכספי עמותת חסד. היא אף ציינה כי מצאה פגמים באמינותו של הנתבע גלוברמן עצמו, בין היתר בנוגע להתנהלותו מול המתווך בפרשה ואי-התאמות בעדותו.
אך בסופו של יום, קבעה השופטת, הכלל המשפטי הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". "התובעת", כתבה השופטת, "לא הציגה כלל את ת/7… עת הוצג אותו מסמך, נטען בשם התובעת כי החתימה על גביו אינה חתימת המנכ"ל… רק לאחר שבאמצעות חוות דעת הופרכה הטענה לזיוף, ניסתה התובעת לטעון טענה חדשה, בלתי מוכחת" .
לאור כישלונה של העמותה להוכיח את תביעתה, היא נדחתה. גלוברמן חויב להשיב לעמותה 11,000 ש"ח בלבד (הסכום בו הודה) , והעמותה חויבה לשלם לו 180,000 ש"ח הוצאות משפט.
ת"א 15659-12-22
