"תתפוצצי, אני לא מרימה אותך": נדחתה תביעת הגננת נגד האם שהקליטה אותה; השופט: "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה – והפעם זה טפח על פניה"

"תתפוצצי, אני לא מרימה אותך": נדחתה תביעת הגננת נגד האם שהקליטה אותה; השופט: "ההגנה הטובה ביותר היא התקפה – והפעם זה טפח על פניה"

בית המשפט קיבל את טענת "אמת בפרסום" של האם, שחשפה "הזנחה על גבול ההתעללות" בפעוטון באשקלון. השופט מתח ביקורת על הגננת ש"בחרה בדרך של הגשת תביעה" במקום להבין את חומרת מעשיה, וחייב אותה בהוצאות של 60,000 ש"ח.

בפסק דין חריף ונוקב, דחה ביום 12 בנובמבר 2025 בית משפט השלום באשקלון את תביעת לשון הרע שהגישה גננת כנגד אם לפעוטה, אשר פרסמה ברשתות החברתיות אזהרות מפני הפעוטון שבניהולה. השופט עידו כפכפי קבע כי הפרסומים, שכללו כינויים קשים, חוסים תחת הגנת "אמת בפרסום", לאחר שהאם הוכיחה באמצעות הקלטות מצמררות ועדויות של אימהות נוספות כי בפעוטון התקיימה "הזנחה על גבול ההתעללות".

השופט כפכפי מתח ביקורת קשה על עצם הגשת התביעה על ידי הגננת, אילנה פרג', וכינה אותה "שימוש לרעה בהליך השיפוטי, בתביעה הדומה באופייה לתביעת השתקה". כתוצאה מכך, חויבה פרג' לשלם לנתבעת, שירן זכאי מלכה, הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח, וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח נוספים.

תחילתה של הפרשה באוגוסט 2020, על רקע פוסטים בפייסבוק שעסקו בחשיפת מקרי התעללות בפעוטונים. הנתבעת, שבתה שהתה בפעוטון של פראג כחמש שנים קודם לכן (בשנת 2015), הגיבה וכתבה: "אני כבר פרסמתי פעם אחת… על אזהרה מהגננת אילנה פרג'… אילנה פרג' את שקר אחד גדול!!!". בתגובה לפוסטים ששיבחו את הגננת, היא הוסיפה: "כי כולן כנראה עיוורות… יודעת לשחק טוב המכשפה".

בגין פרסומים אלה ואחרים, הגישה פרג', שניהלה את הפעוטון באשקלון כ-18 שנים, תביעת דיבה בסך 140,000 ש"ח. היא טענה כי הנתבעת פעלה מתוך כוונה רעה לפגוע בה, וכי הפרסומים נועדו להשפילה ולפגוע במשלח ידה.

הנתבעת לא הכחישה את הפרסומים, אך טענה להגנת "אמת בפרסום" ו"תום לב". היא טענה כי חלה עליה חובה מוסרית וחברתית להזהיר הורים אחרים מפני הגננת.

במרכז הדיון עמדו הקלטות שביצעה האם בשנת 2015, לאחר שחשדה כי בתה הפעוטה, שהייתה אז כבת 11 חודשים, סובלת בגן. היא הבחינה כי התינוקת "הייתה בוכה כל יום שרק היינו מתקרבות לגן". האם הטמינה מכשיר הקלטה בעגלת בתה ותיעדה שעות ארוכות של שהות בגן.

השופט כפכפי ציין כי האזין להקלטה "הארוכה" (7 שעות ו-20 דקות) ותיאר אותה כ"חוויה מטלטלת אשר תדיר שינה מכל הורה".

מההקלטות, כפי שפורט בפסק הדין, עלתה תמונה קשה:

• בכי בלתי פוסק: במשך כשעתיים מרגע הגעת הפעוטה לגן, נשמע בכייה "כמעט ללא הפסקות".

• התעלמות מוחלטת: המטפלות, כולל הגננת, נשמעו משוחחות ביניהן אך לא ניגשו להרגיע את התינוקת הבוכייה או פעוטות נוספים שבכו. השופט ציין כי "למעלה משעתיים, לא נשמעת ולו מילה אחת טובה מצד התובעת או מטפלת אחרת".

• אמירות קשות: בהקלטות נשמעה הגננת אומרת לפעוטה הבוכייה: "תתפוצצי אני לא מרימה אותך, תתפוצצי". כמו כן נשמעה אומרת: "שימי אותו בלול. שיבכה, שיבכה". לפעוטה אחרת אמרה: "יש לך נזלת אני שמחה לשמוע, כנסי לישון! את לא קמה!".

• שינוי קיצוני: השופט הדגיש כי הטון של הגננת השתנה "כאשר סבתא של אחד הפעוטות מגיעה", ואז החלה הגננת לומר אמירות חיבה כמו "אני אוהבת אותך" ו"ילדה טובה".

הנתבעת גיבתה את טענותיה בחוות דעת של פסיכיאטר ילדים ונוער, ד"ר דני בלוצרקובסקי, שהאזין לכ-10 שעות של הקלטות. מסקנתו הייתה חד-משמעית: "במקרה הזה התרשמתי שמדובר בהתעללות נפשית והזנחה רגשית ע"י גורם מטפל אחראי בגן". המומחה אף העיד כי חוסר העקביות בהתנהגות הגננת (נחמדה להורים ובוטה לילדים) "יוצר אצל הילדים בלבול… זה דבר איום ונורא".

מנגד, הגננת טענה כי ההקלטות "ערוכות" – אך הודתה כי מעולם לא האזינה להן בעצמה כי "הדבר מזיק לה מבחינה נפשית". השופט קבע כי טענה זו "מהווה הצדקה לדחיית כל טענותיה בדבר עריכת ההקלטות".

כמו כן, הגננת מסרה גרסאות סותרות לאמירה "תתפוצצי, אני לא מרימה אותך". תחילה טענה שאמרה זאת "לשעמדה לידי [ש]ילדה", לאחר מכן טענה שאמרה זאת בטלפון, ובכתב התשובה טענה שאלו מילים "נעדרי חשיבות אמיתית" שנאמרו "בעידנא דריתחא". השופט קבע כי "שינוי הגרסאות עצמו מלמד על העדר מהימנות עדותה של התובעת".

הגננת הביאה 13 "עדי אופי" (הורים וסבים) ששיבחו את תפקודה. השופט דחה את עדויותיהם וקבע כי אינן יכולות לסתור את מה שהתרחש "מאחורי הדלתות הסגורות". באופן תמוה, עדים רבים מטעמה ניסו להצדיק את האמירות הקשות בטענה ש"גם הם מדברים ככה לילדיהם".

השופט הדגיש "מחדל מהותי" בגרסת התביעה: "התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מדובר במקרים יוצאים מהכלל, במיוחד שלא טרחה לזמן לעדות ולו סייעת אחת שעבדה עימה במועדים הרלוונטיים".

בניגוד לעדי התביעה, השופט קבע כי עדויות האימהות מטעם ההגנה היו אמינות ביותר ונבעו "מכאב עמוק". עדויות אלו חיזקו את הטענה לדפוס פעולה שיטתי של הזנחה והפחדה:

• אם העידה כי בנה סיפר ש"אילנה הרביץ לי מכה בראש" ונהגה לסגור אותו ב"חדר חשוך" עד שעשה את צרכיו על עצמו.

• אם נוספת העידה כי בתה חזרה עם "סימני קשירות" על רגליה.

• אמהות העידו כי ילדיהן חזרו "מורעבים" , ואחת אף נחשפה לתמונה שבה הסייעת מאכילה את כל הילדים "מצלחת אחת ומכף אחת".

השופט קבע כי גם הכינוי "מכשפה" הוכח כ"אמת בפרסום". הוא ציין כי מעדויות האימהות עלה כי הן חששו להתלונן "בין אם מחמת איומים בתביעה ובין אם מחשש מכוחה המאגי של התובעת". אחת העדות סיפרה כי אמהות פחדו שהגננת "תעשה כישוף", ואחרת העידה כי "מפחדים ממנה כי היא מקללת" (במובן של הטלת קללות).

בסיכום פסק הדין קבע השופט כפכפי כי הנתבעת הוכיחה את טענותיה. "הראיות מלמדות בבירור כי התובעת יצרה מצג שווא להורים ובפועל נהגה כלפי הפעוטות באופן אשר לכל הפחות מהווה הזנחה", כתב. הוא הוסיף כי "התיאור כי התובעת היא 'שקר אחד גדול' הוכח כנכון".

השופט ציטט פסיקה הקובעת כי "התעלמותה העיקשת של הנאשמת מהתינוקת, כולל אדישותה לבכייה, לבד מהיותה הזנחה חמורה, עונה גם היא להבנתי על הגדרת ההתעללות".

השופט חתם במילים קשות נגד הגננת: "במקום להבין את חומרת מעשיה, התובעת בחרה בדרך של הגשת תביעה, בבחינת 'ההגנה הטובה ביותר היא התקפה'. בחירה זו טפחה על פניה של התובעת, הואיל ובהליך זה התבררה התמונה העגומה בדבר אופן הטיפול בפעוטות על ידי התובעת וצוות הפעוטון".פ-

ת"א 42467-09-20