העליון דחה בקשה לסנקציה חריפה: לא ניתן למחוק כתב הגנה על הפרת צו גילוי מסמכים שנוסח בעמימות
בפסק דין המותח ביקורת על התנהלות הערכאה הדיונית, קבעה השופטת רות רונן כי סעד קיצוני של מחיקת כתב הגנה או אכיפה לפי פקודת בזיון בית המשפט, אינם אפשריים כאשר הצו המקורי לא היה ברור דיו. הבקשה נדחתה, אך העליון נמנע מהטלת הוצאות לאור "חוסר הבהירות" שנוצר.
בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור שעסקה בסכסוך עסקי מורכב, וקבע כי לא ניתן להטיל סנקציה קיצונית של מחיקת כתב הגנה על נתבעים, גם אם התעכבו במסירת מסמכים, כל עוד הצו השיפוטי המקורי שחייב אותם לעשות כן היה עמום ונתון לפרשנות.
ההחלטה, שניתנה ביום חמישי האחרון, 13 בנובמבר 2025, על ידי כבוד השופטת רות רונן, שמה קץ, לפחות בשלב זה, למאבק משפטי עיקש שניהלו המבקשות (קבוצת חברות הכוללת את ח.מ. תשורות חן, א.ר. נולדג' פור אול, וביזנס לוג'יק בע"מ) נגד המשיבים (בראשות רמי רווה וחברת מולטיפאס בע"מ) סביב הליכי גילוי ועיון במסמכים.
הפרשה כולה נסובה סביב תביעה שהגישו המבקשות בסוף שנת 2020. לטענתן, הן ניהלו משא ומתן מתקדם לרכישת מניות המשיבים בחברת מולטיפאס, ואף נכרת ביניהן הסכם מחייב. אלא שלטענתן, המשיבים ניהלו עמן משא ומתן בחוסר תום לב, הפרו את ההסכם, ובסופו של דבר מכרו את מניותיהם לחברה מתחרה בשם 'טלכלל'. המשיבים, מנגד, הכחישו את הטענות מכל וכל, טענו כי לא נכרת כל הסכם, וכי המשא ומתן נכשל באשמת המבקשות.
במסגרת ההליכים המקדמיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, דרשו המבקשות לקבל לעיונן שני סוגי מסמכים קריטיים: ראשית, דוחות כספיים של חברת מולטיפאס, ושנית, ואולי חשוב מכך, את הסכם המכר המלא שנחתם בין המשיבים לבין המתחרה 'טלכלל'. המבקשות טענו כי מסמכים אלו חיוניים להוכחת תביעתן.
לאחר דיונים רבים וסחבת שנמשכה חודשים ארוכים, פנו המבקשות לבית המשפט המחוזי (בפני כב' סגן הנשיא א' יקואל) בבקשות חוזרות ונשנות להטלת סנקציות חריפות על המשיבים בגין אי-קיום הצווים. המבקשות דרשו את הסעד הדרסטי ביותר בספר החוקים האזרחי: מחיקת כתב ההגנה של המשיבים, וכן סעדים לפי פקודת בזיון בית המשפט.
בהחלטותיו מיולי 2025, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשות. הוא קבע כי מחיקת כתב הגנה היא "צעד דרסטי" שאינו הולם את הנסיבות, במיוחד כשההליך כבר נמצא בשלב הוכחות מתקדם (לאחר שנשמעו שלוש ישיבות הוכחות). באשר לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, קבע המחוזי כי הליך זה נועד "לצפות פני עתיד" (לאכוף צווים) ולא להעניש על העבר. כיוון שהדוחות הכספיים הועברו בסופו של דבר, והמחלוקת סביב הסכם טלכלל הייתה מורכבת, הדיון בבקשה בוטל. על החלטות אלו הוגשה הבקשה לרשות ערעור לעליון.
בפסק דין מנומק וחד, דחתה השופטת רות רונן את בקשת רשות הערעור על כל חלקיה, אך לא חסכה ביקורת מרומזת על התנהלות הערכאה הדיונית.
בנוגע לדרישה למחיקת כתב ההגנה, קבעה השופטת רונן כי ערכאת הערעור כמעט ואינה מתערבת בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לאופן ניהול ההליך ובוודאי שלא בסוגיית הסנקציות. היא הדגישה כי מחיקת כתב הגנה היא סנקציה "קיצונית" השוללת מהנתבע את זכות הגישה לערכאות, ונעשה בה שימוש "רק במקרים חריגים בהם ניכר כי בעל דין הפגין זלזול בוטה בהליך השיפוטי".
במקרה זה, קבעה השופטת, הנסיבות אינן מצדיקות זאת. באשר לדוחות הכספיים, אלו נמסרו בסופו של דבר, ולכן הסעד הפך לא רלוונטי. אך הנקודה המרכזית נגעה להסכם המכר עם 'טלכלל'. השופטת רונן ציינה כי "עד לדיון בעניין המסמכים לא הייתה החלטה שיפוטית ברורה" המחייבת את המשיבים להעביר את ההסכם.
יתרה מכך, בדיון שהתקיים, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המשיבים יעבירו את ההסכם "תוך השחרת החלקים הסודיים בו על פי שיקול דעת המשיבים". השופטת רונן קבעה כי הסכמה זו "כשלעצמה אינן ברורות די הצורך". לאור עמימות זו, קבעה, לא ניתן לקבוע כי המשיבים הפרו החלטה שיפוטית, ולכן אין מקום להתערב בהחלטת המחוזי שלא למחוק את כתב ההגנה.
במאמר מוסגר, מתחה השופטת רונן ביקורת על חוסר הבהירות שיצרה הערכאה הקודמת: "דומה כי מוטב היה לו בית המשפט היה ממקד את המחלוקות… וקובע בשלב מוקדם ובאופן ברור ומפורש אילו מסמכים חייבים בעיון… ואם כן – אילו חלקים בהם המשיבים רשאים להשחיר".
השופטת דחתה גם את הטענות בנוגע לפקודת בזיון בית המשפט, וקבעה כי הליך זה הוא "הליך שיורי" שיש לנקוט בו רק כשאין אמצעי אכיפה אחר (כמו תקנה 60 לתקנות סדר הדין, המאפשרת מחיקת כתב טענות). בנוסף, היא חזרה על הקביעה כי הליכי בזיון צופים פני עתיד, וחשוב מכל – "אין לעשות שימוש בסנקציות מכוח פקודת בזיון בית המשפט כאשר אין בהירות ביחס לחלק האופרטיבי של החלטת בית המשפט".
לבסוף, נדחתה גם הבקשה לערער על אי-פסיקת הוצאות, וזאת משום שצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) אוסר במפורש על ערעור בסוגיה זו.
בקשת רשות הערעור נדחתה. עם זאת, השופטת רונן נמנעה מלחייב את המבקשות בהוצאות בערכאה זו, ונימקה זאת כך: "לאור חוסר הבהירות ביחס לשאלה אילו מסמכים צריך היה להעביר; ומאחר שהליך העיון במסמכים אכן התעכב ונראה כי ניתן לייחס למשיבים חלק מהאחריות לכך".
רע"א 49845-08-25
