"כושית מסריחה": המעצב הידוע יפצה את עובדת הניקיון ב-40,000 ש"ח; תביעתו הנגדית נדחתה
בית משפט השלום בבת ים קיבל את תביעתה של סנאית גברהיוט נגד המעצב עובדיה כהן, לאחר עימות שתועד וזכה לכינוי "תקרית גזענית". השופטת רונית אופיר קבעה כי כהן תקף אותה וקרא לעברה ביטויים גזעניים, תוך שהיא מדגישה את פערי הכוחות בין "בעל עסק ידוע" ל"אזרחית זרה מאוכלוסייה מוחלשת". תביעת המעצב, שטען כי גברהיוט קיללה אותו על רקע נטייתו המינית, נדחתה במלואה כ"זוטי דברים".
פסק דין חריף שניתן ב-9 בנובמבר 2025 בבית משפט השלום בבת ים, חותם סאגה משפטית מתוקשרת שהחלה בעימות מצולם בבניין משרדים בחולון. השופטת, סגנית הנשיאה רונית אופיר, קיבלה את תביעתה של עובדת הניקיון סנאית גברהיוט, וחייבה את מעצב השמלות הידוע עובדיה כהן לשלם לה פיצויים בסך 40,000 ש"ח בגין עילות של תקיפה ולשון הרע. במקביל, דחתה השופטת במלואה את תביעתו הנגדית של כהן, שהגיש תביעה על סך 430,000 ש"ח.
תחילת הפרשה ב-9 באוגוסט 2021. גברהיוט, אזרחית אריתריאה בעלת אשרת עבודה, עבדה בניקיון הקומה בבניין בחולון שבו ממוקם הסטודיו המצליח של כהן. בין השניים התפתח עימות מילולי על רקע דרישתו של כהן כי גברהיוט תנקה את הרצפה מחוץ לסטודיו שלו "במים ובסבון לניקוי רצפות", ולא רק בסמרטוט ומגב כפי שעשתה.
העימות הזה, שנקרא בפסק הדין "האירוע הראשון", הסלים במהירות. כהן בעט בדלי שבו השתמשה גברהיוט והשליך את עגלת הניקיון שלה. האירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של הבניין, וזכה לפרסום נרחב ב-31 באוגוסט 2021 בכתבה בתוכנית "הצינור" בערוץ 13, תחת הכותרת "תקרית גזענית לכאורה". בהמשך, בתגובה לכתבה, כהן הכחיש גזענות וטען כי התובעת מייחסת לו זאת מתוך "רגשי נחיתות" וכי היא מרגישה "משהו אחר" כי היא "שחורה" ו"לא לבנה".
בתביעתה טענה גברהיוט כי כהן נקלע ל"התקף זעם מטורף". לטענתה, הוא שפך דלי מלא מים וסבון, קילל והשפיל אותה. היא טענה כי בעט בעגלת הניקיון וכתוצאה מכך העגלה ותכולתה הוטחו עליה ופגעו בבטנה, בעת שהייתה בתחילת הריון.
אך לב ליבה של התביעה היה הטענה לגזענות. גברהיוט העידה כי כהן צעק לעברה "כושית מסריחה" ו"אתיופית מסריחה", ואיים כי ידאג לפיטוריה. היא תבעה פיצוי בגין תקיפה, לשון הרע על רקע גזעי, איומים ופגיעה בפרטיות.
כהן הציג גרסה שונה לחלוטין. הוא טען כי לא מדובר באירוע חד-צדדי, אלא בוויכוח שהתלהט. לטענתו, הוא פנה לגברהיוט "בבקשה מנומסת" לנקות היטב (בשל מגפת הקורונה), והיא זו שהגיבה בהתרסה וסירבה.
לטענתו, התובעת היא שהשפילה אותו, קיללה אותו ו"התייחסה באופן מבזה לנטייתו המינית", בהיותו הומוסקסואל מוצהר. הוא טען שהיא השתמשה בכינויי גנאי קשים והכחיש מכל וכל כי כינה אותה בכינויים גזעניים. כהן הודה כי אמר לה "לא תעבוד בבניין יותר" וכי בעט בדלי והשליך את העגלה למעלית בסערת רגשות, אך לטענתו עשה זאת כדי שתעזוב את המקום.
כהן לא הסתפק בהגנה והגיש תביעה שכנגד נגד גברהיוט ונגד המעסיק שלה, יהודה קהתי. הוא טען כי השניים פרסמו נגדו לשון הרע בכינויים פוגעניים על רקע נטייתו המינית, בפני עובדיו ולקוחותיו, וכן תבע בגין תלונת שווא במשטרה (נגישה).
השופטת אופיר ביססה את הכרעתה על ניתוח מדוקדק של סרטון האבטחה האילם ועל מהימנות העדים. הסרטון, לדבריה, הראה כיצד הנתבע שופך מים וכי שפת גופו "מאשימה ומתריסה". בהמשך, נראה כהן "מתלקח באחת, מתקרב לתובעת, בועט בדלי… כשהוא רוכן כלפי התובעת בשפת גוף מאיימת" ו"מרים את עגלת הניקיון וזורק אותה לתוך המעלית".
השופטת קבעה כי עדותו של כהן עוררה "חוסר אמון". היא תיארה אותו כ"אדם אמוציונאלי, נכנס לסערת רגשות בקלות ומתקשה לשלוט ברוחו", שגם בבית המשפט "הרים את קולו לא אחת". לעומת זאת, השופטת מצאה לתת אמון בגרסתה של גברהיוט, וקבעה כממצא עובדתי כי כהן אכן הטיח בה את הכינויים "כושית מסריחה" ו"אתיופית מסריחה".
עם זאת, השופטת קיבלה את עדות עובדתו של כהן, וקבעה כי גם התובעת "לא נותרה חייבת וגידפה את הנתבע בכינויים שונים, גם בהתייחס לנטייתו המינית".
בניתוח המשפטי, קבעה השופטת כי התנהגותו של כהן מהווה "תקיפה" כהגדרתה בחוק. היא ציינה כי "התנהגותו של הנתבע, התקרבותו באופן מאיים… תוך בעיטה בחפץ שהיה בקרבתה מתפרשת… כניסיון או איום… להשתמש בכוח כנגדה".
השופטת דחתה את טענת ה"קנטור" של כהן (שהתובעת התגרתה בו). "ישנה חומה אותה אין לעבור", כתבה, "ואין בשיח קשה כדי להצדיק אלימות".
השופטת הדגישה את פערי הכוחות העצומים בין הצדדים: "הנתבע הוא בעל עסק בבניין, מעצב שמלות ידוע, אדם מוכר ובעל מעמד", אל מול "התובעת, אזרחית זרה… הנמנית על אחת האוכלוסיות המוחלשות". היא אף ציטטה מהמקורות: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". על עילת התקיפה נפסק פיצוי של 15,000 ₪.
באשר ללשון הרע, קבעה השופטת כי הביטויים "כושית מסריחה" ו"אתיופית מסריחה" הן "אמירות גזעניות, בוטות ופוגעניות" ש"ראויות לכל גנאי". בגין כך נפסק פיצוי של 25,000 ₪. בקביעת הסכום, בית המשפט הביא בחשבון את העובדה שהתובעת עצמה פנתה ל"הצינור" ובכך יצרה "ענישה נוספת" לנתבע, וכן את העובדה שגם היא השתמשה בביטויים מבישים.
לבסוף, השופטת דחתה מכל וכל את התביעה שכנגד של כהן. היא קבעה כי מדובר ב"תגובת נגד" בלבד. היא הכירה בכך שהביטויים שהופנו כלפיו על רקע נטייתו המינית הם אכן לשון הרע, אך קבעה כי בנסיבות העניין, "לא כל קללה מהווה לשון הרע" וכי מדובר ב"גידוף גרידא" שנאמר ב"עידנא דריתחא" ומהווה "מעשה של מה בכך או זוטי דברים".
סך הכל חויב כהן בפיצוי של 40,000 ₪ וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ נוספים.
ת"א 23854-11-21
