"תקלת מסך אפידמית" בגלקסי? ביהמ"ש דחה בקשה לייצוגית נגד סמסונג וסאני

"תקלת מסך אפידמית" בגלקסי? ביהמ"ש דחה בקשה לייצוגית נגד סמסונג וסאני

השופטת הדסה אסיף קבעה כי המבקשים לא הוכיחו שמדובר בפגם, אלא בתופעה הנובעת ממאפייני טכנולוגיית OLED הקיימת גם במכשירים מתחרים. עוד נקבע כי התשתית הראייתית שהוצגה, כולל חוות דעת וסקר, הייתה קלושה, וכי למבקשים עצמם אין עילת תביעה אישית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד יצרנית האלקטרוניקה סמסונג והיבואנית הרשמית סאני תקשורת. הבקשה, שהוגשה על ידי דני ברנר ואביבה אור, טענה לקיומה של "תקלת מסך אפידמית" – צריבה של סימנים על גבי המסכים – במכשירי סמסונג גלקסי. בפסק דין מפורט שניתן ב-6 בנובמבר 2025, קבעה השופטת הדסה אסיף כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת, ולו ברמה הלכאורית הנדרשת, כדי להוכיח קיומו של פגם או את אחריות המשיבות. המבקשים חויבו בהוצאות משפט בסך 17,700 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.

במרכז בקשת האישור עמדה הטענה כי מכשירי הדגל של סמסונג סובלים מתקלה כרונית ורחבת היקף של צריבת מסך. לטענת המבקשים, התקלה מתרחשת בשימוש רגיל וסביר, במיוחד לאחר תום תקופת האחריות, ומחייבת החלפת מסך בעלות של אלפי שקלים.

טענותיהם התבססו על שלושה רבדים מרכזיים:

1. אחריות לעצם התקלה: המבקשים טענו כי מדובר בפגם ייצור שסמסונג וסאני מסתירות מהציבור.

2. הטעיה בתיקון: נטען כי המשיבות מסתירות מלקוחות פתרון זול משמעותית – "כיול" (כיול) תוכנה בעלות של 100-200 ש"ח – ומציגות את החלפת המסך היקרה כפתרון הבלעדי. עוד נטען, כי בתוך תקופת האחריות המשיבות כן משתמשות בתיקון הזול כדי לחסוך בעלויות, אך מעלימות אפשרות זו מהלקוח כשהמכשיר כבר אינו תחת אחריות.

3. הטעיה במדריך למשתמש: המבקשים טענו כי המדריכים למשתמש מטעים, אינם מפרטים את התקלה כראוי , וכי בתרגום לעברית אף הושמט במכוון המונח המקובל "Screen Burn In" (צריבת מסך), וזאת משיקולי "בצע כסף וזלזול בלקוחות".

המבקש דני ברנר, עיתונאי ונהג מונית, הצהיר כי נתקל בתקלה ארבע פעמים, מתוכן פעמיים נאלץ לשלם על התיקון מכיסו לאחר תום האחריות. המבקשת אביבה אור הצהירה כי במכשירי הגלקסי Note 9 שלה הופיעה צריבה, וכשפנתה למעבדה נאמר לה שהתיקון יעלה 1,000 ש"ח. לטענתה, רק לאחר מכן שמעה על אפשרות התיקון הזול. המבקשים תמכו את טענותיהם בחוות דעת של ד"ר דוד גלולה ושל הנדסאי האלקטרוניקה מיכאל מילשטיין, בסקר צרכנים ובדוחות חקירה סמויה שביצעו במעבדות סאני.

שתי המשיבות הכחישו את הטענות מכל וכל. סמסונג טענה כי מדובר בבקשה מופרכת, המבוססת על 7 תקלות בודדות מתוך כחמישה מיליון מכשירים שנמכרו בישראל. לטענתה, "צריבת מסך" אינה פגם, אלא מאפיין טכנולוגי מוכר של כל מסכי ה-OLED, ומתרחשת גם במכשירי חברות מתחרות, דוגמת אפל – עובדה שאף מומחה המבקשים הודה בה.

סמסונג הוסיפה כי פתרון הכיול הוצג רק ב-2018, מוגבל לדגמים מסוימים, ומתאים רק לצריבה קלה, לא למקרים קשים או למסכים שבורים. לגבי המבקשים עצמם, סמסונג ציינה כי ברנר המשיך לרכוש מכשירי סמסונג גם לאחר שגילה את התופעה , ומכשירה של אור כשל רק לאחר כ-3 שנות שימוש, זמן הנחשב לסביר להחלפת מכשיר.

סאני, היבואנית, טענה כי היא אינה אחראית לייצור המכשירים או לניסוח המדריך למשתמש. היא הציגה נתונים לפיהם שיעור הפניות בגין צריבה הוא זניח (0.05% עד 0.2%). סאני הדגישה כי למבקשים אין עילה אישית נגדה: התיקונים שביצע ברנר מחוץ לתקופת האחריות כלל לא נעשו במעבדותיה, ומכשיריה של אור היה שבור פיזית, ולכן ממילא לא ניתן היה לבצע בו כיול.

השופטת אסיף דחתה את הבקשה וקיבלה את טענות ההגנה, תוך שהיא מפרטת את כשלי המבקשים בהוכחת טענותיהם.

1. לא הוכח פגם או תקלה: השופטת קבעה כי המבקשים כשלו להניח תשתית לכך שמדובר בפגם. היא ציינה כי "מהמסמכים שצרפו המבקשים עצמם… נראה שה'תקלה' הנטענת… כלל אינה תקלה, אלא היא תופעה הנובעת מהמאפיינים הטכנולוגיים של מסך מסוג OLED". היא הוסיפה כי התופעה מתרחשת גם אצל יצרניות מתחרות.

השופטת מתחה ביקורת חריפה על הראיות שהוגשו:

• חוות הדעת של מילשטיין: נקבע כי היא סתמית, אינה מציגה נתונים מסודרים ממעבדותיו, וקביעתו כי התופעה נפוצה יותר בסמסונג היא "טענה סתמית, שהמשקל שניתן לייחס לה הוא אפסי".

• חוות הדעת של גלולה: "המחקר" שכלל 14 משתתפים (שבפועל תועדו רק 10) כונה "תמוה" ו"לא רציני".

• תצהירי בעלי מעבדות: התצהירים שטענו ל"המוני לקוחות" היו "אמירה סתמית" ללא נתונים, בעוד אותן מעבדות עצמן מפרסמות את מכשירי סמסונג כמצוינים.

• הסקר: נקבע כי הסקר פגום מיסודו כיוון שבדק רק משתמשי סמסונג (ולא קבוצת ביקורת) וכי סקר צרכני אינו יכול להוות ראיה לקיומו של כשל טכני.

2. טענת התיקון הזול קרסה: השופטת קבעה כי המבקשים לא הוכיחו שהכיול הוא חלופה ממשית שמוסתרת. היא ציינה כי מומחה המבקשים עצמו (מילשטיין) הודה שכיול "אינו מספק מענה שלם" ומתאים רק לחלק מהמקרים. יתרה מזאת, דוחות החקירה של המבקשים עצמם הראו כי הטכנאים כן הזכירו את אפשרות הכיול, אך הסבירו שבמכשיר הספציפי שהוצג להם (שהיה שבור) התיקון אינו אפשרי. השופטת הדגישה את הסתירה בטענות המבקשים, שמצד אחד טענו שכיול הוא פתרון הולם, ומצד שני טענו שהוא "זמני בלבד".

3. אין עילת תביעה אישית: נקבע כי למבקשים עצמם אין עילה. במקרה של ברנר, העובדה שגם בתוך תקופת האחריות הוחלף לו מסך (ולא בוצע כיול) שומטת את הבסיס לטענה שסאני חוסכת עלויות בתוך האחריות. במקרה של אור, מכשירה היה שבור, ולכן לא ניתן היה לבצע בו כיול בכל מקרה.

4. הטענה על המדריך למשתמש נדחתה: השופטת קבעה כי הטענה להטעיה במדריך למשתמש "קורסת לתוך עצמה". זאת, מכיוון שמומחה המבקשים עצמו (גלולה) טען בחוות דעתו כי "רוב מוחץ" של הלקוחות (13 מתוך 14 שנבדקו) כלל אינו קורא את המדריך. לכן, קבעה השופטת, "כלל לא הוכח קשר סיבתי" בין הניסוח במדריך לבין נזק נטען כלשהו.

לסיום, ציינה השופטת כי עצם הפופולריות העצומה של מכשירי סמסונג, שהמבקשים עצמם הדגישו, פועלת נגדם. היא קבעה כי אם התקלה הייתה כה "אפידמית", הצרכנים היו "מצביעים ברגליים" ועוברים למתחרים. המבקשים חוייבו בהוצאות המשיבות בסך של 17,700 ש"ח לכל אחת.

ת"צ 49724-09-20