"תוכנית המגירה" נחשפה: yes תשלם פיצויים במיליונים למשווקת "אליל 2000" בגין ביטול הסכם שלא כדין
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי חברת הלוויין yes פעלה בחוסר תום לב קיצוני כאשר ביטלה הסכם עם אחת המשווקות הגדולות שלה בהתראה של ימים ספורים בלבד. השופטת הלית סילש דחתה את טענת yes כי הביטול נבע מ"הטרדות טלפוניות", וקבעה כי המניע האמיתי היה מסחרי – חשש מעזיבת המשווקת למתחרה ורצון להשתלט על מערך ההפצה שלה. המנכ"ל רון אילון, שנתבע אישית, יצא ללא חיוב
בפסק דין נוקב שניתן ביום 16 בנובמבר 2025, חייבה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הלית סילש, את חברת הלוויין yes (די.בי.אס. שרותי לווין 1998 בע"מ) לשלם סכום של 3,000,000 ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה משנת 2011) לחברת השיווק "אליל 2000" ולמנהליה. פסק הדין חושף התנהלות עסקית כוחנית מאחורי הקלעים של שוק התקשורת, הכוללת "תוכניות מגירה" סודיות, הקלטות סתר של בכירים והשתלטות בזק על מערך שיווק של ספק חיצוני.
חברת "אליל 2000", בניהולם של יוליה ציגנקוב, יולי לוין ויורי סטיפינסקי, שימשה במשך שנים ארוכות כמשווקת דומיננטית של שירותי yes, והייתה אחראית בשיאה לכ-50% מכלל גיוסי המנויים החדשים של החברה. בשנת 2007, לאחר שאליל איימה לעבור לשווק את המתחרה HOT, נחתם בין הצדדים הסכם חדש ומשופר שנועד להבטיח "שקט תעשייתי".
אולם, האידיליה הסתיימה בפיצוץ באוקטובר 2011. yes שלחה לפתע הודעת ביטול מיידית להסכם, בטענה להפרה יסודית מצד אליל. הסיבה הרשמית שניתנה: "הטרדות טלפוניות" חוזרות ונשנות שמבצעים נציגי אליל כלפי לקוחות פוטנציאליים, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. בתוך ארבעה ימים בלבד נותק הקשר העסקי, ויום למחרת, ה-1 בנובמבר 2011, כבר חתמה yes על הסכמי העסקה ישירים מול מרבית משווקי המשנה של אליל.
התובעים טענו כי סיפור ההטרדות הטלפוניות היה רק "כיסוי" שנועד להצדיק את גזילת מערך השיווק שלהם. לטענתם, yes ניצלה את כוחה המונופוליסטי כדי להשתלט על העובדים ועל הפעילות, תוך שהיא מנצלת משא ומתן לשינוי עמלות כדי להכין את הקרקע לביטול ההסכם.
השופטת סילש קיבלה את עיקר גרסת התובעים ודחתה את גרסת yes. בפסק הדין נקבע כי למרות שאכן היו מקרים של הטרדות טלפוניות (שבוצעו גם על ידי משווקים אחרים ואף על ידי yes עצמה), לא זו הייתה הסיבה האמיתית לביטול החוזה בבהילות שכזו. "בין שיחות ההטרדה לבין ההחלטה בדבר ביטולה של ההתקשרות אכן התקיים קשר, אלא כי לא היה זה הגורם המרכזי ולו בקירוב", כתבה השופטת.
הוכח כי הסיבה האמיתית הייתה סירובה של אליל להסכים למודל עמלות חדש ("קיזוז רטרואקטיבי"), וחשש כבד של הנהלת yes כי אליל תעבור שוב למתחרה, חברת HOT. כדי למנוע "בריחת" משאב שיווקי אסטרטגי, yes הפעילה "תוכנית מגירה" מתוכננת היטב: ביטול מיידי של החוזה במקביל לפנייה ישירה ומהירה לעובדי אליל, כדי "לשאוב" אותם אליה לפני שיוכלו לעבור למתחרים.
אחת הראיות המרכזיות שהובילו להכרעה היו הקלטות של חוקרים פרטיים ששוחחו עם יוסי כהן, מי ששימש כמנהל תחום המשווקים ב-yes. בהקלטות הודה כהן בקולו כי ההחלטה להפסיק את ההתקשרות לא נבעה מההטרדות, אלא מהוויכוח הכספי על העמלות. הוא תיאר כיצד ביצע "עבודת שטח" מוקדמת וכיצד הופעלה "תוכנית מגירה" בשיתוף המנכ"ל והסמנכ"ל כדי להעביר את הפעילות אליהם.
השופטת סילש מתחה ביקורת על ניסיון הנתבעים להציג את גיוסם של עשרות משווקי משנה בתוך יום אחד כמהלך ספונטני. היא כינתה את הצלחתה של yes להחתים 50% ממשווקי המשנה על חוזים מורכבים ביום אחד (1.11.2011) כ"הצלחה שהיא כמעט פלאית, עד בלתי סבירה בעליל", וקבעה כי הדבר מעיד על תכנון מוקדם וחוסר תום לב.
התובעים דרשו פיצויים של כ-8 מיליון ש"ח בגין אובדן שווי החברה. השופטת דחתה את חוות הדעת הכלכלית מטעמם וקבעה כי לא הוכיחו את גובה הנזק הישיר. עם זאת, היא פסקה כי אליל זכאית ל"פיצוי המוסכם" שנקבע בחוזה למקרה של הפרה יסודית, בסך 3 מיליון ש"ח.
השופטת דחתה את פרשנות yes שניסתה לטעון כי סעיף הפיצוי המוסכם פג תוקף, וקבעה כי ההסכם היה בתוקף מלא בעת הביטול. הסכום יישא ריבית והצמדה כחוק משנת 2011, מה שצפוי להגדיל את הסכום לתשלום באופן משמעותי ביותר.
התובעים ניסו לייחס אחריות אישית למנכ"ל yes דאז, רון אילון, בטענה שהוא היה הרוח החיה מאחורי המהלך הדורסני. השופטת סילש, למרות שציינה כי עדותו של אילון הייתה "חסרה ומעוררת חוסר נוחות", דחתה את התביעה האישית נגדו. נקבע כי פעולותיו נעשו מתוקף תפקידו כמנכ"ל החברה, ולא הוכחו התנאים החריגים המצדיקים "הרמת מסך" או הטלת אחריות אישית על נושא משרה בגין הפרת חוזה של התאגיד.
במסגרת פסק הדין נקבע כי yes תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ש"ח. מנגד, בשל דחיית התביעה האישית נגד אילון, חויבו התובעים לשלם לו הוצאות בסך 40,000 ש"ח.
ת"א 37374-09-18
