התחדשות עירונית מול מצוקה סוציאלית: בית המשפט הורה על פינוי דיירת דיור ציבורי ביבנה לטובת פרויקט "פינוי-בינוי"

התחדשות עירונית מול מצוקה סוציאלית: בית המשפט הורה על פינוי דיירת דיור ציבורי ביבנה לטובת פרויקט "פינוי-בינוי"

למרות נסיבות חייה הקשות של הדיירת ובתה הנכה המתגוררת עמה, קיבל בית משפט השלום ברחובות את תביעת 'עמידר'. השופטת רונית כהן קבעה: הדיירת תפנה את הדירה המאוחדת בה היא מתגוררת מזה כ-44 שנה בתוך שבועיים בלבד, אך זכויותיה יישמרו. עוה"ד המייצגים: יהודה חברוני לעמידר וגיא בית און לדיירת

בפסק דין שניתן ביום 13 בנובמבר 2025, הכריע בית משפט השלום ברחובות בסוגיה רגישה המפגישה בין הצורך הלאומי בהתחדשות עירונית לבין ההגנה על החלשים בחברה. כבוד השופטת רונית כהן הורתה על פינויה של שרה אוסקר, דיירת ותיקה בדיור הציבורי, מביתה שביבנה, וזאת עד ליום 30 בנובמבר 2025 – התראה של שבועיים בלבד מיום מתן פסק הדין. ההחלטה התקבלה בצל פרויקט "פינוי-בינוי" רחב היקף המתוכנן במקום, אשר עמד בפני סכנת עיכוב בשל סירובה של הדיירת להתפנות.

הפרשה החלה בשנת 1981, אז חתמו אוסקר ובעלה המנוח על הסכם שכירות מול חברת עמידר. בני הזוג, שמשפחתם מנתה אז 11 נפשות, שכרו שתי דירות שחוברו יחדיו לכדי יחידה אחת בת 102 מ"ר ברחוב האלון ביבנה. כיום מתגוררות בדירה ארבע נפשות, בהן בתה של אוסקר, המוגדרת כפסולת דין וסובלת מנכות בשיעור של 100%, ואשר אחיה משמש לה כאפוטרופוס.

בשנים האחרונות קודם במתחם פרויקט פינוי-בינוי על ידי היזם "בהרי פלוטקין יבנה בע"מ". היתר הבנייה לפרויקט עומד לפוג בתחילת דצמבר 2025, עובדה שיצרה סד זמנים דוחק ולחץ כבד על עמידר לפנות את הנכס כדי לאפשר ליזם "לעלות על הקרקע". עמידר טענה כי סירובה של אוסקר להתפנות מסכן את הפרויקט כולו ופוגע ביתר הדיירים. מנגד, אוסקר סירבה להתפנות, בין היתר בשל מחלוקת על גודל דירת התמורה שתקבל ובשל טענות לזכויות קנייניות בנכס.

אחת הסוגיות המרכזיות שנידונו בהליך נגעה לטענה מפתיעה של ההגנה כי בהסכם השכירות המקורי עליו חתמה אוסקר, לא מופיע סעיף המאפשר לעמידר לדרוש פינוי בהתראה של חודשיים. לטענת הדיירת, צילום החוזה שהוצג היה חלקי.

השופטת כהן בחנה את הראיות לעומק וקבעה כי אכן, בצילום הישן של החוזה משנת 1981 נשמטו שורות בראש העמוד בשל צילום "באלכסון", אך קיבלה את עמדת עמידר כי מדובר בחוזה אחיד סטנדרטי. "מכלל הלאו נשמע ההן", כתבה השופטת, והסבירה כי גם בחלקים שכן הופיעו בחוזה, קיימת התייחסות לאפשרות של הודעת פינוי. בית המשפט קבע כי עמידר הוכיחה את זכותה החוזית לסיים את השכירות בהודעה מוקדמת, וכי ההודעות שנשלחו לאוסקר עוד במרץ 2024 היוו התראה מספקת.

כמו כן, דחתה השופטת את הניסיון של ההגנה להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בטענה לזכויות חכירה או בעלות. השופטת ציינה כי ניתנה לאוסקר ארכה לפנות לערכאה המתאימה ולהשיג צו עיכוב, אך היא לא עשתה כן.

בפסק הדין ניכרת האמפתיה של בית המשפט למצבה המורכב של המשפחה. השופטת כהן ציינה כי "לא נעלם מעיני כי המדובר במקרה מורכב, לפחות מן הבחינה האנושית, והקשבתי בקשב רב לזעקתם של אוסקר ובני משפחתה".

החשש המרכזי של אוסקר היה כי המעבר יפגע בזכויותיה, וכי היא תיאלץ להסתפק בדירה קטנה יותר של 80 מ"ר במקום 100 מ"ר, בהתאם לקריטריונים הנוקשים של משרד הבינוי והשיכון. עם זאת, בפסק הדין עוגנו הבטחות והתחייבויות משמעותיות מצד עמידר והיזם:

1. שמירת זכויות: עמידר התחייבה שזכויותיה של אוסקר כדיירת ציבורית לא ייפגעו בעקבות הפינוי.

2. דיור חלופי הולם: נציג היזם התחייב בדיון לספק דירת 4 חדרים עם ממ"ד לתקופת הביניים, במימון היזם.

3. גמישות: הובהר כי לאוסקר עומדת הזכות לבחור בין דירה בפרויקט החדש, מעבר לדיור מוגן, או קבלת דירה ציבורית אחרת (אם כי צוין מחסור בדירות כאלו באזור).

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כהן כי "ידיו של בית משפט זה כבולות למסגרת הליך הפינוי", וכי האינטרס הציבורי בקידום הפרויקט, יחד עם זכויותיה החוזיות של עמידר, גוברים במקרה זה. לאור הנסיבות האישיות הקשות, ולמרות קבלת התביעה, בחר בית המשפט לפעול לפנים משורת הדין ולא לחייב את אוסקר בהוצאות משפט.

המשמעות המעשית היא שעל משפחת אוסקר להיערך למעבר דרמטי בתוך ימים ספורים, כאשר מנגד עומדת ההבטחה כי ביום מן הימים יוכלו לשוב לדירה חדשה בבניין המודרני שייבנה תחת ביתם הישן.

תפ"מ 26902-09-25