נקמה ספרותית יקרה: בית המשפט קבע כי הדמות ברומן המתח היא התובע – וחייב את הסופר בפיצוי של רבע מיליון שקלים
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי הספר "ההונאה הבולגרית" מאת אליהו אשד אינו יצירה בדיונית תמימה, אלא כלי לחיסול חשבונות עם שותפו העסקי לשעבר, עמית שטיינהרט. השופט רונן אילן דחה את טענת "חופש היצירה" וקבע: "הנתבע ניצל את כישוריו כדי לבוא חשבון". הסופר יחויב לשנות את עלילת הספר ולשלם פיצויים והוצאות משפט כבדים.
בפסק דין תקדימי וחריף שניתן ביום 13 בנובמבר 2025, שרטט בית משפט השלום בתל אביב את הגבולות שבין חופש היצירה לבין הזכות לשם טוב ולפרטיות. כבוד השופט רונן אילן קיבל את תביעתו של איש העסקים והאקדמיה עמית שטיינהרט נגד הסופר והעיתונאי אליהו אשד, וקבע כי רומן המתח שכתב אשד, "ההונאה הבולגרית", מהווה הוצאת דיבה חמורה ופגיעה בפרטיות, שנעשו בכוונת מכוון כדי לפגוע בתובע.
שורשי הפרשה בסכסוך עסקי שהתגלע בין השניים עוד בשנת 2013, סביב עסקת נדל"ן בבולגריה. לאחר שהיחסים עלו על שרטון והובילו להליכים משפטיים קודמים, החל אשד בשנת 2015 לפרסם פרקים מספרו החדש, שהוגדר על ידו כ"יצירה בדיונית". הספר מגולל עלילת ריגול ופשע המתרחשת באירופה, שבמרכזה דמות שכונתה בפסק הדין "הנבל" – ישראלי המתגורר בבולגריה, מוצג כראש ארגון פשע, נוכל, בוגד ומרגל.
שטיינהרט, התובע, טען כי דמות "הנבל" היא למעשה בן דמותו שלו, וכי הספר אינו אלא "ביוש" (Shaming) מתוחכם במסווה של ספרות. מנגד, אשד טען להגנתו כי מדובר בבדיון מוחלט וכי "כל קשר למציאות מקרי בהחלט".
השופט אילן דחה את גרסת הסופר מכל וכל. בפסק הדין נקבע כי יש להחיל את "מבחן המכר הסביר" – האם אדם המכיר את התובע יזהה אותו בדמות הספרותית. הניתוח בפסק הדין העלה דמיון מצמרר שאינו מותיר מקום לספק: כמו התובע, גם דמות "הנבל" היא של ישראלי המרצה למדעי המדינה באוניברסיטת סופיה, מתמחה במודיעין, עוסק בנדל"ן בבולגריה ומקושר לחברה למאבק בפשעי מחשב.
אולם, מעבר לנתונים הביוגרפיים, בית המשפט הזדעזע מהחדירה לפרטיותו הרפואית של התובע. הספר תיאר את "הנבל" בכינויי גנאי הקשורים למשקלו ("השמן"), ואף פירט כי הדמות סובלת מסוכרת ועברה ניתוח לקיצור קיבה – פרטים אינטימיים התואמים במדויק את מצבו הבריאותי של שטיינהרט. השופט קבע כי חשיפת פרטים אלו, באופן נלעג ומרכזי בעלילה, מהווה פגיעה בוטה בפרטיות.
אחת הנקודות המרכזיות שהובילו לפסיקת הפיצוי הגבוה הייתה שאלת הכוונה. בית המשפט השתכנע כי אשד פעל ב"זדון". הוכח כי חיפוש שמו של שטיינהרט באנגלית בגוגל הוביל ישירות לספר "ההונאה הבולגרית". יתרה מכך, בפוסט שפרסם אשד בנוגע לליהוק עתידי לסרט המבוסס על הספר, הוא הציג תמונה של "אלמוני" כהשראה לדמות הנבל. בדיקה גילתה כי מדובר באדם הודי ששמו הפרטי הוא "Amit" – כשמו של התובע.
"הנתבע יצר את דמות הנבל אשר ההשראה לה היא בבירור התובע", כתב השופט אילן בפסק הדין. "הנתבע לא הסתפק בכך אלא פעל כך שגולש אלמוני המבקש לברר מידע אודות התובע יגיע אל הספר… קשה להאמין כי עסקינן במקריות ותו לא. אין מנוס מהמסקנה לכוונת מכוון של הנתבע".
בדיון המשפטי המעמיק, הדגיש השופט אילן את החשיבות של חופש הביטוי והיצירה בחברה דמוקרטית, אך הבהיר כי זכויות אלו אינן מוחלטות. "חופש היצירה אין פירושו הזכות לעוול", נכתב בפסק הדין. השופט ציין כי הנתבע ניצל לרעה את האינטרס הציבורי שבשמירה על חופש האמנות כדי לסגור חשבונות אישיים. תיאורו של התובע כראש ארגון פשע וכבוגד במולדת חצה את רף לשון הרע, והשימוש בפרטיו הרפואיים חצה את רף הפגיעה בפרטיות.
עוד צוין כי הנתבע כלל לא ניסה לטעון להגנות המקובלות בחוק איסור לשון הרע, כמו "אמת בפרסום" או "תום לב", אלא התבצר בטענת הבדיון הספרותי שקרסה תחת נטל הראיות.
בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את התביעה והטיל סנקציות משמעותיות על הסופר אליהו אשד. נפסק כי עליו לשלם לשטיינהרט פיצוי בסך 200,000 ש"ח (150 אלף בגין לשון הרע ו-50 אלף בגין פגיעה בפרטיות). בנוסף, חויב אשד לשאת בשכר טרחת עורך דינו של התובע בסך 50,000 ש"ח.
אך הסנקציה לא הסתיימה בכיס. בית המשפט הוציא צו עשה המחייב את אשד לתקן את הספר. בתוך 30 יום, יחויב הסופר לשנות את מאפייני דמות "הנבל" כך שלא תהיה עוד כל אפשרות לקשור בינה לבין התובע: ינותק הקשר לישראל, לאקדמיה ולעסקי המחשבים, ויוסרו כל האזכורים לניתוח קיצור הקיבה ומחלת הסוכרת. כמו כן, הורה השופט להסיר את שמו של התובע מכל פרסום הקשור לספר.
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה ליוצרים ולכותבים, ומחדד את המסר כי כסות של "יצירה ספרותית" אינה מעניקה חסינות מפני תביעות דיבה, כאשר המילים משמשות כנשק אישי ופוגעני.
ת"א 49593-12-22
