מכה לחברת "הסעות צלמון": בית המשפט הכשיר את תפיסת האוטובוסים ודחה את טענת הקיזוז במיליונים
בית משפט השלום בירושלים דחה על הסף את תביעתה של חברת "הסעות צלמון" נגד חברת "ציר הסעות ותיור". השופטת מירית פורר קבעה כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, הגישה ראיות מבולגנות וחלקיות, ואף הפנתה בסיכומיה לחוק שאינו קיים בספר החוקים הישראלי. המשמעות: הליכי ההוצאה לפועל נגד החברה יימשכו, והיא תישא בהוצאות משפט כבדות.
בפסק דין נוקב ומנומק שניתן היום (24 בנובמבר 2025), דחה בית משפט השלום בירושלים את תביעתה של חברת "הסעות צלמון בע"מ" כנגד חברת "ציר הסעות ותיור (פסגות מינוף והובלה) בע"מ". התביעה, שעמדה על סך של כ-1.25 מיליון ש"ח, נסובה סביב מערכת יחסים עסקית סבוכה, חובות כספיים, וטענות הדדיות על הפרת הסכמים ותפיסת אוטובוסים . פסק הדין חושף לא רק את הכשלים הראייתיים של התובעת, אלא גם מחדדים משפטיים בנוגע לזכות הקיזוז ואחריות בעל דין לניהול הליך תקין.
בין שתי החברות התקיימה מערכת יחסים עסקית ארוכת שנים. "הסעות צלמון", התובעת, צברה חוב משמעותי כלפי הנתבעת, שהגיע לסכום עתק של למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח לפני קיזוזים נטענים. בעבר כבר הגיעו הצדדים להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בפברואר 2022, במסגרתו התחייבה התובעת לשלם את חובה ב-35 תשלומים. אולם, לטענת הנתבעת, הסדר זה הופר ברגל גסה כאשר מרבית ההמחאות חוללו.
במרכז התביעה הנוכחית עמדה טענתה של "הסעות צלמון" כי הנתבעת תפסה ממנה שלושה אוטובוסים שלא כדין – שניים בסמוך להגשת התביעה ואחד נוסף לאחריה. התובעת טענה כי מדובר בעסקת מכר בתשלומים, וכי תפיסת האוטובוסים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, שגרמה לה לנזק ישיר של כ-1.7 מיליון ש"ח (שווי האוטובוסים) ולנזק עקיף של כחצי מיליון ש"ח בגין אובדן חוזים מול משרד הביטחון ולקוחות נוספים.
קו ההגנה התמקד בכך שהתביעה הנוכחית היא למעשה ניסיון טקטי לעצור את הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו למימוש החוב מהתביעה הקודמת . הנתבעת טענה כי ההסכמים בין הצדדים היו הסכמי שכירות במהותם (עם אופציה לרכישה), וכי סעיפים מפורשים בהסכמים התירו לה לתפוס את הרכבים ללא הודעה מוקדמת במקרה של פיגור בתשלומים או חילול המחאות – אירועים שאכן התרחשו.
אחת הנקודות המרכזיות בפסק הדין של השופטת מירית פורר, היא הביקורת הנוקבת על אופן הגשת הראיות מצד התובעת. השופטת ציינה כי התובעת הגישה אסופה של כמאתיים עמודים הכוללים כפילויות רבות, מסמכים בכתב יד שזהות כותבם אינה ידועה, וחשבוניות חלקיות שלא ניתן לשייכן לדוחות ביצוע.
"מסמכים אלו לא הוגשו באופן מסודר", כתבה השופטת, והוסיפה כי גם לאחר שהתאפשר לתובעת לתקן את המחדל, הוגשו מסמכים שאין בהם כדי להוכיח את הטענות. השופטת הדגישה כי התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה להערכת שווי האוטובוסים שנתפסו, ואף נמנעה מלהביא לעדות גורם ממערכת הביטחון שיאשש את הטענה על ביטול חוזים. בהתאם להלכה הפסוקה, הימנעות זו מהבאת ראיה רלוונטית נזקפה לחובת התובעת.
התובעת ניסתה לטעון כי יש לקזז את נזקיה הנטענים (תפיסת האוטובוסים ואובדן הכנסות) מול החוב שאינה מכחישה שהיא חייבת לנתבעת . השופטת פורר ניתחה סוגיה זו דרך הפריזמה של סעיף 53(א) לחוק החוזים. בית המשפט קבע כי בעוד שחלק מההמחאות היוו תשלום ישיר במסגרת ההסכמים, הרי שהנזקים הנטענים האחרים אינם נובעים מ"אותה עסקה" במובן הצר, ולכן חלה חובה ליתן הודעת קיזוז מפורשת. נקבע כי התובעת לא שלחה הודעת קיזוז כדין, ומשכך אינה רשאית לקזז סכומים אלו באופן חד-צדדי.
יתרה מכך, בית המשפט דחה את הניסיון לערב חובות של ישות משפטית נפרדת – חברה בשם "המונית השישית בע"מ" שבבעלות התובעת – וקבע כי בהיעדר תצהיר או ראיות מטעם אותה חברה, לא ניתן להתייחס לחובותיה או זכויותיה במסגרת הליך זה.
בשולי פסק הדין, אך כעניין המעיד על רמת הטיעון, ציינה השופטת פורר הערה חריגה. בסיכומיה, הפנתה התובעת ל"חוק הגנת הקניין, התשמ"א-1981". בדיקת בית המשפט העלתה כי מדובר במקור משפטי שאינו קיים כלל בספר החוקים. טעות זו הצטרפה לשורת הכשלים שהובילו לדחיית התביעה.
לאור כל האמור, בית המשפט דחה את התביעה במלואה. נקבע כי התובעת כשלה בהוכחת עילת התביעה, לא ביססה את היקף הנזק ולא הוכיחה זכות לקיזוז. השופטת פורר הורתה על ביטול עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, מה שיאפשר לנתבעת להמשיך ולגבות את חובה. בנוסף, חויבה "הסעות צלמון" לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ש"ח .
ת"א 66156-07-23
