התביעה שהפכה לבומרנג: מורה שתבע דיבה בסך רבע מיליון ש"ח מעמיתתו ישלם ביוקר על "הליך סרק"
לאחר שלוש שנים וחצי של דיונים, 30 בקשות סרק והתראות חוזרות מצד בית המשפט, נאלץ התובע למשוך את תביעתו נגד עמיתתו לעבודה שטענה כי הטריד אותה מינית. בית משפט השלום בפתח תקווה קבע: התובע ניהל הליך מכביד ומיותר, ויפצה את הנתבעת בעשרות אלפי שקלים
פסק דין חריף שניתן ביום 27 בנובמבר 2025 בבית משפט השלום בפתח תקווה, שם סוף לסאגה משפטית שנמשכה למעלה משלוש שנים בין שני מורים שלימדו בבית הספר "גורדון" בגבעתיים. במרכז הפרשה עמדה תביעת לשון הרע על סך 250,000 ש"ח שהגיש המורה התובע נגד עמיתתו, לאחר שזו טענה כי הוטרדה על ידו מינית במהלך עבודתם המשותפת. אולם, מה שהחל כניסיון של התובע "לנקות את שמו", הסתיים בקול ענות חלושה, במשיכת התביעה, ובביקורת שיפוטית נוקבת על התנהלותו, שעלתה לו בתשלום הוצאות כבד.
הפרשה החלה ביוני 2022, כאשר התובע הגיש את תביעתו בטענה כי הנתבעת הוציאה את דיבתו רעה. לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה כתגובה לתלונתה על הטרדה מינית.
כבר בשלבים המוקדמים של ההליך, התריע בית המשפט בפני התובע כי תביעתו עומדת על כרעי תרנגולת. עוד בישיבת קדם המשפט הראשונה שנערכה ביוני 2023, הבהיר השופט הקודם בתיק, אמיר לוקשינסקי-גל, כי כתב התביעה לוקה בחסר וכי סיכוייו קלושים. למרות זאת, התובע בחר להמשיך בהליך.
בפסק הדין הנוכחי, שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל בר, צוין כי כתב התביעה כלל לא פירט את האמירות הספציפיות שבגינן נתבעה הנתבעת, אלא עסק בעיקר בטענות נגד אופן הטיפול של משרד החינוך ובית הספר בתלונה, וכן ביחסה של הנתבעת לכיתתו – טענות שאינן מקימות עילה לפיצוי בגין לשון הרע. השופטת בר ציינה כי התקבל הרושם שהתביעה מופנית באופן כללי נגד עצם הטענה להטרדה, שלגביה עומדת לנתבעת הגנת "תלונה לרשות מוסמכת" בחוק איסור לשון הרע.
מה שהפך את התיק מחסר סיכוי למקומם במיוחד, היה אופן ניהולו על ידי התובע. פסק הדין מתאר התנהלות דיונית כוחנית ומתישה: לאורך חיי התיק הגיש התובע למעלה מ-30 בקשות שונות, שעל רובן נאלצה הנתבעת להגיב בלוחות זמנים צפופים.
השופטת בר תיארה בפסק הדין אירוע קיצוני שבו הגיש התובע שמונה בקשות עוקבות בפרק זמן של יממה אחת בלבד, סביב מועד הדיון שנקבע לנובמבר 2025. חמור מכך, באחת הבקשות נמסר מידע כוזב לבית המשפט, כאילו הנתבעת הסכימה להיעדר מהדיון – טענה שהתבררה כשקר ופגעה באמון בית המשפט בבא-כוח התובע. התובע גם נהג להגיש בקשות דחייה ברגע האחרון, ועיכב את הגשת תצהיריו במשך שנה שלמה, עד שבית המשפט נאלץ לאיים במחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.
בישיבת קדם משפט מסכמת שנערכה ב-6 בנובמבר 2025, הבהירה השופטת בר לצדדים מחוץ לפרוטוקול את המצב המשפטי לאשורו: הסיכויים קלושים, הסיכונים גבוהים, ומוטב לתובע לסגת. שבוע לאחר מכן, הודיע התובע כי הוא "מושך את התביעה".
בשלב זה התעורר ויכוח סביב שאלת ההוצאות. התובע טען כי אין לחייבו בהוצאות שכן חזרתו מהתביעה נבעה מ"אירוע טראומטי" שחווה בדיון, וכי משיכת התביעה חוסכת זמן שיפוטי. הוא אף טען כי חיובו בהוצאות "רק יגביר את הטראומה".
מנגד, הנתבעת דרשה פסיקת הוצאות משמעותיות. היא טענה כי התובע גרר אותה להליך סרק של שלוש וחצי שנים, אילץ אותה להגיש תצהירים, להתייצב לדיונים ולשכור שירותים משפטיים יקרים, רק כדי לבצע "פורום שופינג" (ניסיון לבחור מותב נוח יותר) ולתקן את מחדליו בתביעה עתידית.
השופטת מיכל בר קיבלה את עמדת הנתבעת כמעט במלואה. בהחלטתה קבעה כי נקודת המוצא היא שמי שגרר את חברו להליך משפטי ואז נסוג ממנו, צריך לשפות אותו על הוצאותיו.
"שוכנעתי כי לא עלה בידי התובע להראות כי קיימת הצדקה לפטור אותו מתשלום הוצאות", כתבה השופטת. היא הדגישה את בזבוז הזמן השיפוטי, את ההטרדה החוזרת ונשנית של הנתבעת ואת ההתעלמות מהמלצות קודמות של בית המשפט לסיים את ההליך.
בסיכומו של דבר, הורתה השופטת על מחיקת התביעה וחייבה את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 28,000 ש"ח. המנגנון שקבעה השופטת מעניין: סך של 20,000 ש"ח ישולם בתוך 30 יום, ואילו היתרה בסך 8,000 ש"ח תשולם רק אם יחליט התובע להגיש את תביעתו מחדש בעתיד – מנגנון שנועד להרתיע אותו משימוש לרעה נוסף בהליכי משפט.
השופטת חתמה את פסק הדין בהערה כי בית הספר ומשרד החינוך, על פניו, לא פעלו כנדרש לבירור התלונה המקורית, אך נמנעה מלקבוע מסמרות בנושא. לפנים משורת הדין, נמנעה השופטת מלחייב את התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה, למרות התנהלותו הבעייתית.
ת"א 2212-06-22
