"אבולוציה של גרסאות וסלעים קשים": בית המשפט ניתח את קריסת גרסת קבלן הקידוחים מול הודעות הווצאפ
בפסק דין ציורי ומנומק, קיבל בית משפט השלום חלקית את תביעתה של חברת הקידוחים "ברקן" נגד חברת הבנייה "בוני התיכון". השופט יאיר חסדיאל חשף כיצד תפחה הדרישה הכספית מ-240 אלף ש"ח ליותר מחצי מיליון, וקבע כי יומני העבודה והודעות הווצאפ מספרים סיפור שונה לחלוטין מגרסת התובעת
בפסק דין שניתן ביום 29 בנובמבר 2025, שרטט בית משפט השלום בבת ים את גבולות האחריות החוזית בפרויקטים הנדסיים מורכבים, תוך שהוא משתמש במינוחים מעולם הביולוגיה כדי לתאר התנהלות עסקית בעייתית. כבוד השופט יאיר חסדיאל קיבל באופן חלקי בלבד את תביעתה של חברת "ברקן קידוחי קרקע בע"מ" כנגד חברת "בוני התיכון (פרוייקטים) 2006 בע"מ", וסיפק הצצה מרתקה לדינמיקה שבין קבלן משנה לקבלן ראשי ולפער שבין המציאות בשטח לבין הנטען בכתבי הטענות.
במרכז הפרשה עמדה עבודת קידוח בשיטת "בנטוניט" שביצעה התובעת בפרויקט בנייה ברחוב בלוך בתל אביב. התביעה המקורית עמדה על סך של כ-555,000 ש"ח, וכללה דרישות לתשלום יתרת תמורה, תוספות בגין עיכובים ("ימי בטלה"), ופיצוי בגין פרויקט נוסף בבאר יעקב שלטענת התובעת הובטח לה.
השופט חסדיאל בחר לנתח את הסכסוך דרך הפריזמה של מה שכינה "שלושה תהליכים אבולוציוניים" אשר ריחפו מעל ההליך המשפטי.
התהליך הראשון היה "האבולוציה של התמורה החוזית". השופט הצביע על כך שהצעת המחיר הראשונית עמדה על 240,000 ש"ח בלבד. אולם, תוך זמן קצר, ההצעה "התפתחה" ל-420,000 ש"ח, ולאחר מכן ל-450,000 ש"ח, עד שלבסוף נוספו לה סעיפי "קנס" דרקוניים של 30,000 ש"ח לכל יום שבו לא יבוצעו שלושה קידוחים, ו-15,000 ש"ח לכל "יום בטלה". בסופו של יום, הגישה התובעת חשבונות המגיעים לכ-617,000 ש"ח – קפיצה דרמטית מההצעה המקורית.
התהליך השני נגע ל"אבולוציה של הספק הקידוחים". מניתוח יומני העבודה עלה נתון מפתיע: עוד לפני שנחתם החוזה הכולל את הסנקציות הכספיות בגין תפוקה נמוכה, התובעת עצמה כמעט ולא הצליחה לעמוד ברף של שלושה קידוחים ליום. למעשה, החלק הארי של דרישת התשלום המנופחת התבסס על ימים בהם התפוקה הייתה נמוכה – לאו דווקא באשמת המזמינה.
התהליך השלישי היה "האבולוציה של גרסת העד המרכזי". בעלי חברת הקידוחים הצהיר בתוקף כי השינויים בכתב היד שהופיעו על החוזה נעשו באופן חד-צדדי על ידי סמנכ"ל הנתבעת, ללא הסכמתו. אלא שראיות דיגיטליות טפחו על פני גרסה זו.
אחת הנקודות המרכזיות שהובילו לקריסת חלק ניכר מגרסת התביעה הייתה הצגת תכתובות הווצאפ והקלטות השיחות בין הצדדים. בעוד שבעלי התובעת טען כי "לא קיים שיח" לגבי התיקונים בחוזה, הוצגה בפני בית המשפט הודעת ווצאפ ששלח לסמנכ"ל הנתבעת בזמן אמת, בה כתב במפורש: "סיכמנו את הכל היום בפגישה. תמחק את ימי הבטלה ותחתום בבקשה".
השופט חסדיאל קבע כי הודעה זו, יחד עם תמלולי שיחות, מוכיחה כי התיקונים בחוזה – שסייגו את התשלום הנוסף רק למקרים בהם העיכוב נובע מתנאי שטח לא ראויים באשמת הנתבעת – היו מוסכמים ומחייבים.
לב ליבו של הסכסוך הכספי נגע לשאלה מדוע התעכבו הקידוחים. התובעת דרשה תשלום נוסף עבור ימים בהם בוצעו פחות משלושה קידוחים, בטענה שהאשם רובץ לפתחה של חברת הבנייה שלא הכינה את השטח.
אולם, צלילה לעומקם של יומני העבודה, אותם ניהלה התובעת עצמה, גילתה מציאות גיאולוגית וטכנית מורכבת. הרישומים בזמן אמת כללו הערות כגון "תקלה במכונה", "חומר קשה מאוד", ו"שכבת אבן קשה". השופט קבע כי כאשר העיכוב נובע מתקלות ציוד של הקבלן או מתנאי קרקע קשים (שהם סיכון מקצועי של קבלן הקידוח), אין הוא זכאי לתוספת התשלום שנועדה לפצות רק על מחדלי המזמין.
מתוך רשימה ארוכה של ימי עבודה עליהם נתבע פיצוי, מצא בית המשפט כי רק בשלושה ימים ספציפיים העיכוב נבע באופן בלעדי ממחדלי הנתבעת (כגון אי ניקוי שטח). לגבי שאר הימים, נקבע כי הסיבות היו אובייקטיביות או קשורות לתובעת עצמה.
כמו כן, דחה בית המשפט את רכיב התביעה הנוגע לפרויקט בבאר יעקב. נקבע כי ביצוע "קידוחי ניסיון" אינו מבטיח את קבלת הפרויקט כולו, וכי התובעת לא הצליחה להוכיח נוהג כזה או התחייבות חוזית מצד הנתבעת למסור לידיה את העבודה באתר הנוסף.
בסיכומו של דבר, ערך בית המשפט תחשיב מחודש של הסכומים המגיעים לתובעת. נקבע כי סך התמורה החוזית המגיעה לה עומד על 631,800 ש"ח (כולל מע"מ), ובהפחתת הסכומים שכבר שולמו (444,600 ש"ח), נותרה הנתבעת חייבת סך של 187,200 ש"ח בלבד.
בפסיקת ההוצאות, נתן השופט חסדיאל ביטוי למורת רוחו מהתנהלות שני הצדדים. מחד, הנתבעת סירבה לשלם גם את היתרה שבה הודתה, ומאידך, התובעת התכחשה לתנאי ההתקשרות ובזבזה משאבים דיוניים על טענות סרק. באיזון בין השיקולים, נפסקו לטובת התובעת שכר טרחת עורך דין בסך 28,000 ש"ח והחזר אגרה חלקי בסך 5,600 ש"ח.
ת"א 31035-10-23
