בית המשפט המחוזי קבע: שירותים משפטיים לשגרירות זרה בישראל חייבים במע"מ מלא; נדחה ערעורו של עו"ד ד"ר יוסי כהן
בפסק דין נוקב שניתן השבוע, דחתה השופטת ירדנה סרוסי את ערעור חברת הנדל"ן שבבעלות עו"ד יוסי כהן. בית המשפט קבע כי החברה לא עמדה בנטל להוכיח זכאות למע"מ בשיעור אפס בגין שירותים לשגרירות קמרון ולחברה רוסית, תוך מתיחת ביקורת על היעדר הסכמים כתובים ועל "גרסאות מתפתחות" בעדותו של עורך הדין. המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 60,000 ש"ח
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה ביום 24 בנובמבר 2025 את ערעור המס שהגישה חברת "יוסי כהן גיאה נדל"ן בע"מ" כנגד מנהל מס ערך מוסף תל אביב. הערעור עסק בשאלה עקרונית בדיני מיסים: האם שירותים משפטיים ושירותי ייעוץ המוענקים לשגרירות זרה הממוקמת בישראל, ולחברות זרות, זכאים להטבת המס של מע"מ בשיעור אפס ("ייצוא שירותים"), או שמא הם חייבים במס מלא ככל שירות מקומי.
במוקד הפרשה עמדה חברה פרטית הנמצאת בבעלותו המלאה של עו"ד ד"ר יוסי כהן, אשר באמצעותה הוא מעניק שירותים משפטיים. החברה דיווחה על עסקאות שביצעה מול שגרירות קמרון ומול חברת תקשורת רוסית כעסקאות החייבות במע"מ בשיעור אפס, בטענה כי מדובר במתן שירות לתושב חוץ. מנגד, מנהל מע"מ דחה את הדיווח והוציא לחברה שומת עסקאות בשיעור מס מלא, בטענה כי השירותים ניתנו בפועל לשגרירות הנמצאת פיזית בישראל, וכי לא הוכח שהשירותים לחברה הרוסית ניתנו בחו"ל.
לב המחלוקת בתיק נגע לזהות מקבל השירות. המערערת טענה כי אף שהמגעים היו מול השגרירות, הלקוח האמיתי היה "הרפובליקה של קמרון" – ישות מדינתית זרה המהווה "תושב חוץ", ולכן העסקה פטורה ממע"מ. נטען כי השגרירות שימשה רק כ"צינור" להעברת כספים. מנגד, המדינה הציגה ראיות, לרבות חשבוניות המס שהוציא עו"ד כהן עצמו, שנרשמו על שם "שגרירות קמרון".
השופטת סרוסי דחתה את עמדת המערערת וקבעה כי שירותים הניתנים לשגרירות הממוקמת בישראל חייבים במע"מ מלא, היות והיא אינה עונה להגדרת "תושב חוץ" הנמצא מחוץ לישראל. בפסק הדין הודגש הרציונל הכלכלי: הטבת המס נועדה לעודד ייצוא שירותים ולהקל על עורכי דין ישראלים להתחרות בשוק הבינלאומי. אולם, כאשר שגרירות כבר ממוקמת בישראל, סביר להניח שהיא תפנה לעורך דין מקומי גם ללא הטבת המס, ולכן אין הצדקה לסבסוד המדינה.
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו בפסק הדין נוגעת לחובת התיעוד. תקנות מע"מ דורשות הצגת הסכם או מסמך בכתב המפרט את פרטי העסקה כתנאי להטבת המס (תקנה 12). המערערת לא הציגה הסכמי התקשרות כתובים עם קמרון או עם החברה הרוסית, וטענה כי מדובר בדרישה "פורמלית" וכי המשיב נתפס ל"זוטי דברים".
בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. השופטת סרוסי הבהירה כי "הצורה היא חשובה" וכי "מן הצורה אפשר ללמוד על המהות". נקבע כי ללא הסכם כתוב, לא ניתן לבצע ביקורת אמיתית על טיב השירות ולוודא כי הוא אכן עומד בתנאי החוק למע"מ בשיעור אפס. השופטת השוותה את טענת המערערת לטענה כי ראיות במשפט פלילי הן "זוטי דברים", וקבעה כי נישום שאינו שומר על דרישות הצורה אינו יכול לבוא בטענות לרשויות המס.
פסק הדין כלל ביקורת נוקבת על התנהלותו הראייתית של עו"ד כהן. השופטת ציינה כי גרסתו הייתה "מתפתחת" ולא ניתן היה לתת בה אמון. כך למשל, בעוד שבתחילה נטען כי אין הסכמים בכתב, במהלך החקירה בבית המשפט טען עו"ד כהן כי יש בידו הסכם כתוב אך הוא לא צירף אותו כי "לא חשב שזה רלוונטי". השופטת כינתה טענה זו כ"מיתממת", וציינה כי תמוה שהמערערת מצאה לנכון לצרף כרטיס טיסה וכרטיס ביקור, אך סברה שהסכם שכר הטרחה אינו רלוונטי להוכחת העסקה.
גם בנוגע לחברה הרוסית עלו סתירות מהותיות. המערערת הציגה כרטיס טיסה למינכן משנת 2016 כדי להוכיח מתן שירות בחו"ל, אך החשבוניות בגין השירות הוצאו עוד בשנים 2014 ו-2015. כאשר עומת עו"ד כהן עם הפער בין מועד הטיסה למועד התשלום (שנתיים קודם לכן), הוא השיב "לא יודע", ולאחר מכן שינה את גרסתו וטען כי היו פגישות רבות לאורך שנים – טענה שעמדה בסתירה לתצהירו המקורי בו דובר על פגישה אחת בלבד.
בית המשפט קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה להטבת המס. נקבע כי המסמכים המעטים שכן הוצגו (כגון מכתבים מהשגריר) דווקא חיזקו את עמדת המדינה כי השירות ניתן לשגרירות ולא למדינה הזרה. כמו כן, נדחתה טענת החיסיון שהעלתה המערערת כהצדקה לאי-חשיפת מסמכים, תוך שהשופטת מעירה כי לא ניתן להשתמש בחיסיון כדי למנוע ביקורת מס, ובמקביל לחשוף מסמכים חסויים אחרים כשזה משרת את האינטרס של המערערת.
הערעור נדחה במלואו, והמערערת חויבה לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 60,000 ש"ח.
ע"מ 2170-12-23
