בנק הפועלים ישלם פיצוי בגין דיווח שגוי למאגר נתוני האשראי: "תקלה חוזרת אינה תום לב"
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי בעוד טעות ראשונה בדיווח נתוני אשראי עשויה לחסות תחת הגנת "תום הלב", חזרה על אותו דיווח שגוי שנתיים מאוחר יותר מהווה רשלנות ולשון הרע. התובע, שסורב למשכנתא בבנק אחר, דרש חצי מיליון שקלים אך פוצה ב-30 אלף ש"ח בלבד לאחר שנמצא כי לא פעל להקטנת הנזק
פסק דין עקרוני שניתן (17.12.2025) בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, מחדד את גבולות האחריות של הבנקים בישראל בכל הנוגע לדיווחים למאגר נתוני האשראי של בנק ישראל. השופטת נורית טביב מזרחי קיבלה באופן חלקי תביעה שהגיש לקוח לשעבר נגד בנק הפועלים, וקבעה כי הבנק אחראי לפגיעה בשמו הטוב של הלקוח לאחר שדיווח עליו באופן שגוי כבעל חוב, זאת למרות שהלקוח קיבל הפטר חלוט בהליכי פשיטת רגל שנים קודם לכן.
במרכז הפרשה עומד חננאל חלא, לקוח שעבר הליך פשיטת רגל שהסתיים בהפטר בשנת 2013. למרות ההפטר, בשנת 2019 גילה חלא כי בנק הפועלים ממשיך לדווח עליו למאגר נתוני האשראי כמי שעדיין חייב כספים. לאחר פנייתו, הבנק תיקן את הרישום. אלא שבחלוף שנתיים, בשנת 2021, חזר הבנק ודיווח שוב את אותו מידע שגוי – דיווח שהוביל, לטענת התובע, לסירובו של בנק מזרחי-טפחות להעניק לו משכנתא לרכישת דירה בהזדמנות עסקית נדירה.
השופטת טביב מזרחי, בפסק דין מנומק, ערכה הבחנה חדה בין הטעות הראשונה של הבנק לבין הטעות השנייה. לגבי הדיווח השגוי הראשון משנת 2019, קיבל בית המשפט את עמדת הבנק שטען כי מדובר היה בטעות בתום לב שנבעה מאי-עדכון אוטומטי של צו ההפטר במערכות המחשוב, וכי עם קבלת הפנייה התקלה תוקנה תוך ימים ספורים. השופטת קבעה כי במקרה זה עומדת לבנק "הגנת תום הלב" לפי חוק איסור לשון הרע.
אולם, התמונה השתנתה לחלוטין לגבי הדיווח החוזר בשנת 2021. הבנק טען להגנתו כי מדובר ב"תקלה נקודתית" וכי תיקונים ידניים שבוצעו בעבר לא נשמרו במערכת החדשה. השופטת דחתה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי "איני מוצאת לקבל כי גם בפעם השנייה, לאחר שהנתבע כבר הועמד על טעות דומה ותיקנה, 'הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת' על הנסיבות". בית המשפט קבע כי על בנק, כתאגיד בעל כוח רב ואחריות מוגברת, מוטלת החובה לוודא שטעות שתוקנה לא תחזור על עצמה. העובדה שהתיקון "נעלם" מהמערכת מעידה על כשל חמור בהתנהלות הבנק, שאינו יכול לחסות שוב תחת הגנת תום הלב .
אחת הסוגיות המרכזיות שנידונו בפסק הדין היא האם דיווח טכני למאגר אשראי נחשב ל"פרסום" לפי חוק איסור לשון הרע. הבנק ניסה לטעון כי חוק נתוני אשראי מהווה הסדר ייחודי המוציא את תחולת חוק איסור לשון הרע, וכי הבנק משמש רק "צינור" להעברת מידע.
השופטת טביב מזרחי דחתה עמדה זו וקבעה קביעה נחרצת: דיווח שגוי למאגר נתוני האשראי, המציג אדם כמי שלא עומד בהתחייבויותיו הכספיות, עלול להשפיל אותו, לפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו, ולכן הוא עונה להגדרת "לשון הרע". השופטת הדגישה כי הבנק המדווח הוא הגורם האחראי לפרסום, שכן הוא זה שמזין את המידע למאגר.
למרות הקביעה העקרונית לטובת התובע, התביעה הכספית שהוגשה על סך 500,000 ש"ח התקבלה בחלקה הקטן בלבד. התובע טען כי הדיווח השגוי ב-2021 גרם לבנק מזרחי לסרב לבקשת המשכנתא שלו, וכתוצאה מכך הוא הפסיד עסקה לרכישת נכס מקרובי משפחה במחיר הזדמנותי. בגין ראש נזק זה לבדו נתבעו 350,000 ש"ח.
בית המשפט דחה רכיב זה של התביעה, תוך מתיחת ביקורת על התנהלות התובע. השופטת ציינה כי לא הוכח קשר סיבתי ישיר בין הדיווח השגוי לבין סירוב המשכנתא, שכן בנק מזרחי נימק את הסירוב ב"אי עמידה בקריטריונים" באופן כללי, ואף העמיד לתובע הלוואות אחרות באותה תקופה.
יתרה מכך, השופטת קבעה כי לתובע יש "אשם תורם" משמעותי וכי הוא לא פעל להקטנת הנזק. התברר כי התובע החזיק בדו"ח נתוני האשראי השגוי למעלה מחודש לפני שקיבל את הסירוב מהבנק, אך בחר שלא לפנות לבנק הפועלים לתיקון הטעות בזמן אמת. "אילו פנה לנתבע מיד עם קבלת הדו"ח… ניתן היה לתקן את הרישום במהירות", כתבה השופטת. נקבע כי התובע ויתר על העסקה מסיבותיו שלו ולא הוכיח כי עשה די כדי להצילה.
בסיכומו של דבר, חייב בית המשפט את בנק הפועלים לשלם לתובע פיצוי בסך 23,000 ש"ח בגין הפגיעה בשמו הטוב כתוצאה מהדיווח השני השגוי (ללא הוכחת נזק ממוני), בתוספת הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח.
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לבנקים ולגופים פיננסיים: מערכות אוטומטיות ו"חבלי לידה" של מערכות מחשוב אינם מהווים תירוץ לפגיעה חוזרת בלקוחות, והחובה לדייק בנתונים המועברים למאגר האשראי הלאומי היא חובה מוגברת שאין להקל בה ראש.
ת"א 3261-01-22
