"גב אל גב" שקרס: בית המשפט דחה תביעת קבלן משנה וקבע – הקיזוזים היו מוצדקים להצלת הפרויקטים
תביעה בסך כ-900 אלף ש"ח שהגישה חברת "חן מלאק" נגד חברת הבנייה "טל מ.ב." נדחתה במלואה. השופט ירון פנש מבית משפט השלום בבאר שבע קבע כי התובעת, שנקלעה לקשיים כלכליים, נטשה את הזירות ואילצה את הנתבעת לממן השלמת מוסדות חינוך בדרום כדי לא לפגוע בפתיחת שנת הלימודים. התובעת חויבה בהוצאות משפט
בית משפט השלום בבאר שבע דחה השבוע (17.12.25) את תביעתה של חברת הבנייה "חן מלאק בע"מ" נגד חברת "טל מ.ב. בע"מ", שעסקה בדרישה לתשלום יתרות חוב בסך של כ-898,000 ש"ח בגין עבודות קבלניות בפרויקטים ציבוריים בדרום הארץ. פסק הדין חושף את מערכת היחסים המורכבת בהסכמי "גב אל גב" (Back to Back) בענף הבנייה, ומשרטט גבולות ברורים לאחריותו של קבלן משנה לעמוד בהתחייבויותיו, גם כאשר הוא נקלע למצוקה תזרימית.
הפרשה החלה כאשר שתי החברות חתמו על שלושה הסכמים לביצוע פרויקטים של בניית מוסדות חינוך ביישובים כסייפה, אופקים ונתיבות. על פי המודל המוסכם, חברת "טל מ.ב.", שהחזיקה בסיווג הקבלני המתאים למכרזים, שימשה כקבלן הראשי וסיפקה את ה"מטריה" הביטוחית והערבויות, ואילו "חן מלאק" שימשה כקבלן משנה המבצע את העבודה בפועל. סוכם כי הנתבעת תעביר לתובעת את התשלומים שתקבל מהרשויות, בניכוי אחוזי רווח מוסכמים (בין 5% ל-12%) והוצאות נלוות.
אלא שבמהלך שנת 2020 התגלעו קשיים משמעותיים. התובעת, "חן מלאק", טענה בכתב התביעה כי הנתבעת ביצעה קיזוזים שרירותיים, עיכבה כספים ללא הצדקה וגרמה לה לנזקים כבדים שהובילו להגבלת חשבונות הבנק שלה. מנגד, הנתבעת הציגה תמונה הפוכה לחלוטין: לטענתה, התובעת היא זו שקרסה כלכלית, הסתירה מידע, ביצעה עבודה רשלנית וגרמה לפיגורים מסוכנים בלוחות הזמנים.
לב המחלוקת המשפטית נגע לשאלה האם הקיזוזים שביצעה הנתבעת – בגין תשלומים ישירים לספקים ולקבלנים מחליפים – היו כדין. עדויות ההגנה, ובראשן עדותו של מנכ"ל הנתבעת, מוטי בוסקילה, תיארו סיטואציה של "ניהול משברים" תחת לחץ זמן כבד. נטען כי עקב אי-עמידת התובעת ביעדים וסכנה לאי-פתיחת שנת הלימודים, נאלצה הנתבעת "להיכנס בנעלי" התובעת, לממן חומרים ועובדים, ואף להתמודד עם ליקויים חמורים.
אחת הדוגמאות הבולטות שעלו בפסק הדין נגעה לפרויקט בית הספר באופקים. התברר כי חיפוי האבן שביצעה התובעת נכשל בבדיקת מכון התקנים, מה שחייב את פירוק החיפוי כולו וביצועו מחדש. במקרה אחר, התגלו ליקויים בדלתות שלא עמדו בדרישות רשות הכבאות, מה שמנע קבלת אישורים והעברת כספים מהמזמין. השופט קיבל את טענת הנתבעת כי בנסיבות של "שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים", לא הייתה לה ברירה אלא לשכור בעלי מקצוע זמינים באופן מיידי, גם אם עלותם הייתה גבוהה יותר, וזאת כדי למנוע נזק גדול יותר של חילוט ערבויות וסילוק יד מהפרויקט.
בפסק דינו, מתח השופט ירון פנש ביקורת נוקבת על התנהלותה הראייתית של התובעת. השופט ציין כי התביעה החלה בסכום עתק של כ-4.7 מיליון ש"ח, אך "התכווצה" במהלך ההליך לסך של כ-898,000 ש"ח בלבד, דבר המעיד על חוסר דיוק בחישובים המקוריים.
יתרה מכך, עדויותיהם של בעלי התובעת ומנהל הפרויקטים מטעמה נמצאו לא עקביות. התברר כי לתובעת לא הייתה כרטסת הנהלת חשבונות מסודרת, ונציגה לא ידע להשיב האם הסכומים שנתבעו כוללים מע"מ או לא. מנגד, הנתבעת הציגה מערכת מסודרת של אישור חשבוניות, כאשר כל הוצאה עברה שרשרת אישורים קפדנית.
"התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש", כתב השופט פנש, וציין כי התובעת קיבלה בזמן אמת עדכונים שוטפים במיילים ובטבלאות אקסל על הקיזוזים והתשלומים לספקים, אך בחרה שלא למחות על כך בזמן אמת. השופט קבע כי טענת התובעת כאילו לא ידעה על ההוצאות אינה מתקבלת על הדעת.
בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את עמדת הנתבעת כי יש להסתכל על מכלול הפרויקטים וההתחשבנות הכוללת. נקבע כי לאחר ניכוי ההוצאות שהוציאה הנתבעת להשלמת העבודות ותיקון הליקויים, התובעת היא זו שאף נותרה חייבת כספים (סכום זניח של כ-8,000 ש"ח), ולכן דין התביעה להידחות.
השופט הדגיש כי הניכויים בוצעו כדין ושיקפו אילוצים בשטח שנוצרו עקב מחדלי התובעת. התביעה נדחתה במלואה, והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ש"ח, שישולמו מתוך העירבון שהופקד בתיק.
ת"א 24674-02-22
