"היה עליו להציב תמרור עצור": יועץ עסקי ישלם מאות אלפי שקלים לאחר שגרר יזם ל"הרפתקה מסוכנת" שדינה כישלון
בית משפט השלום באילת מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של יועץ פיננסי, אשר הציג מצגי שווא בנוגע לעלויות הקמת עסק, נטל לכיסו כספים ללא הסבר, ואף הציג לבית המשפט מסמך שנחשד כ"מפוברק". השופטת קבעה: תפקידו של יועץ אינו מסתכם בגיוס הלוואות, אלא בבחינת הסיכון הריאלי. העסק קרס, והיועץ יפצה את הלקוח בסכום כולל של כ-740,000 ש"ח
בפסק דין נוקב וחריף שניתן ביום 16 בדצמבר 2025 בבית משפט השלום באילת, חשפה כבוד השופטת ליאורה אדלשטיין את הקלות הבלתי נסבלת שבה חלום של יזם להקמת עסק עצמאי יכול להפוך לסיוט כלכלי ולחובות כבדים, כאשר הוא מובל על ידי ייעוץ רשלני וחסר אחריות. בית המשפט קיבל את תביעתו של יואב פיסטול, תושב קיבוץ אילות, כנגד חנן עמוס וחברת הייעוץ שבבעלותו, וחייב אותם בתשלום פיצויים והוצאות בסכום עתק, לאחר שנקבע כי הנתבעים הציגו מצגי שווא רשלניים ואף למעלה מכך.
תחילתה של הפרשה באוגוסט 2018, אז נחשף התובע לפרסומים בפייסבוק של הנתבע, יועץ כלכלי-פיננסי, שהציג יכולות לגיוס מימון והקמת עסקים. התובע ביקש להקים מכבסה באילת. בפגישות הראשונות ובתכנית העסקית שהכין הנתבע, הוערכה ההשקעה הנדרשת בכ-300,000 ש"ח בלבד. על בסיס הערכה זו, יצא התובע לדרך, כשהוא סומך את ידיו על מומחיותו של הנתבע.
אולם, המציאות טפחה על פניו של היזם במהירות. עלות ההקמה בפועל זינקה לסכומים דמיוניים של למעלה מ-600,000 ש"ח, וכדי לכסות את הגירעונות, נאלץ התובע ליטול הלוואות חוזרות ונשנות מבנקים ומקרנות שונות, ואף לגייס כספים מהורי אשתו, עד לחבות כוללת של כ-910,000 ש"ח. העסק, שנפתח בינואר 2019, קרס ונסגר בתוך חודשים ספורים, כשהוא מותיר את התובע עם חובות עתק וללא מקור פרנסה.
אחת הסוגיות המרכזיות והחמורות שעלו במשפט נגעה לניסיונם של הנתבעים להציג מסמך מיום 31.10.2018, שבו נכתב כביכול כי עלות ההקמה צפויה להיות 700,000 ש"ח – סכום שהיה פוטר אותם מאחריות לפער העצום בהערכות. התובע טען כי מדובר במסמך מזויף שלא ראה מעולם בזמן אמת.
השופטת אדלשטיין לא חסכה שבטה מהתנהלות הנתבעים בעניין זה. היא קיבלה את חוות דעת המומחה מטעם התובע, שקבעה כי מדובר במסמך "מפוברק" (מונטאז'), המורכב מהדבקת חלקי מסמכים וחתימות. השופטת ציינה כי הנתונים במסמך כלל לא תאמו את המציאות באותה עת, שכן רק שמונה ימים קודם לכן הצהיר הנתבע בפני קרן מימון כי ההשקעה היא 300,000 ש"ח בלבד. "לא ייתכן כי הנתבע חזה את העתיד", כתבה השופטת, ודחתה את המסמך המאוחר מפני ההסכם המוקדם יותר.
נדבך משמעותי נוסף בפסק הדין נוגע להתנהלות הכספית של הנתבע. מהראיות עלה כי הנתבע משך לידיו כ-200,000 ש"ח מכספי ההלוואות, כביכול לצורך תשלום לספקים והקמת המכבסה. אולם, הנתבע לא הציג קבלות, כתבי כמויות או אסמכתאות המעידות לאן עבר הכסף, למעט תשלומים זניחים. הנתבע ניסה "להכשיר" את הסכום בדיעבד באמצעות חשבונית כללית שהוציא חודשים לאחר קבלת הכספים, אך בית המשפט דחה הסבר זה מכל וכל. השופטת קבעה כי מדובר במקרה קלאסי של "הודאה והדחה" – הנתבע הודה שקיבל את הכסף, אך כשל להוכיח כי השתמש בו לטובת העסק. "תשובה זו מתחמקת ואינה מסבירה לאן הלך הכסף", נכתב בפסק הדין.
מעבר להיבטים העובדתיים, פסק הדין מציב רף נורמטיבי גבוה ליועצים עסקיים. השופטת אדלשטיין הדגישה כי לנוכח נתוני הפתיחה הדלים של התובע – הון עצמי של 60,000 ש"ח בלבד מול השקעה נדרשת של מאות אלפים – היה על הנתבע, כיועץ סביר והגון, להציב בפניו תמרור "עצור" (No-Go) כבר בשלב הראשוני. "תפקידו של היועץ הפיננסי לא התמצה בגיוס הלוואות, אלא בראש ובראשונה בבחינת הסיכון והיציבות הכלכלית", קבעה השופטת. העובדה שהנתבע נתן "אור ירוק" להרפתקה שהוגדרה על ידי בית המשפט כ"מסוכנת שדינה כמעט ודאי לכישלון", הטילה לפתחו את האחריות לקריסה הכלכלית.
בסופו של יום, בית המשפט חייב את הנתבעים להשיב לתובע את מלוא סכום ההשקעה שנתבע, בסך 386,936 ש"ח. בנוסף, באופן חריג, פסקה השופטת פיצוי משמעותי של 100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, אובדן זמן ונזקים לא ממוניים. השופטת נימקה זאת בכך שהתובע עמל חודשים ארוכים, התרוצץ בלחץ נפשי עצום, וכל זאת למען עסק שלא היה לו סיכוי אמיתי לשרוד. "המדובר בהשחתה משוועת של משאבי זמן ונפש", ציינה השופטת.
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, עומד סכום הפיצוי על כ-639,465 ש"ח. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
השופטת סיימה את פסק הדין בתקווה כי הכספים שנפסקו יאפשרו לתובע, המצוי בהליכי פשיטת רגל, לפתוח "דף חדש" בחייו.
ת"א 5267-10-19
