בית המשפט המחוזי בירושלים: שטר חוב תקף גם בהעדר חתימת ערב נוסף; נדחה ערעור קבלן משנה נגד חברה יזמית
בפסק דין המחדד את ההבחנה בין עילה שטרית לעילה חוזית, דחה השופט מרדכי בורשטין את ערעורם של חברת "חי-רם" ובעליה. נקבע כי שטר חוב שנמסר להבטחת שיפוי בגין תביעות עובדים הוא עצמאי, וכי העדר חתימתו של צד שלישי על ההסכם אינו פוטר את החתומים עליו מחבותם. המשמעות: חברת הבנייה תוכל לממש את השטר בגין כספים ששילמה לעובדי הקבלן
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דחה השבוע (15.12.2025) את ערעורם של חברת "חי-רם ט"ב בע"מ" ובעליה, רון אליאספור, כנגד חברת "שלמה כהן חברה לבנין בע"מ". פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופט מרדכי בורשטין, עוסק בסוגיות יסוד בדיני שטרות, ובפרט במעמדו של שטר חוב אל מול עסקת היסוד החוזית, ובשאלה האם פגם בחתימת צד שלישי משליך על תוקף ההתחייבות של החתומים האחרים.
במרכז הפרשה עומד קשר עסקי ארוך שנים בין חברת "שלמה כהן חברה לבנין", חברה יזמית-קבלנית בבעלותו של שלמה כהן, לבין חברת "חי-רם", שסיפקה לה שירותי בנייה. בשנת 2019, במסגרת "סגירת חשבונות" בין הצדדים, נחתם הסכם שיפוי. לפי ההסכם, התחייבו הקבלנים ("חי-רם" ואליאספור) לשפות את החברה היזמית בגין כל תביעה עתידית שתוגש נגדה על ידי עובדיהם. להבטחת התחייבות זו, מסרו המערערים שטר חוב על סך 100,000 ש"ח.
לאחר שעובדי הקבלן אכן תבעו את החברה היזמית בבתי הדין לעבודה, והחברה נאלצה לשלם להם כספים במסגרת הסדרי פשרה, היא הגישה את שטר החוב לביצוע בהוצאה לפועל. המערערים הגישו התנגדות, והדיון עבר לבית משפט השלום בירושלים, שקיבל את התביעה השטרית. על כך הוגש הערעור הנוכחי.
בערעור העלו המערערים שורה של טענות משפטיות ועובדתיות. הטענה המרכזית הייתה פרוצדורלית-מהותית: לשיטתם, המשיבה ביצעה "הרחבת חזית אסורה". הם טענו כי התביעה החלה כתביעה שטרית (אכיפת השטר בלבד), אך בפועל גלשה לדיון בעסקת היסוד החוזית שבין הצדדים, וזאת מבלי לתקן את כתב התביעה.
עוד טענו המערערים כי לא ניתנה "תמורה" בעבור השטר, ולכן הוא אינו תקף. טענה מעניינת נוספת נגעה לאדם בשם מערוף סיעארה. נטען כי סיעארה היה אמור לחתום גם הוא על ההסכם ועל השטר, והעדר חתימתו פוגם בתוקף המסמכים כולם ופוטר גם אותם מחבות. לבסוף, טענו לקיזוז סכומים שהחברה היזמית כבר ניכתה להם בעבר.
השופט בורשטין דחה את כלל טענות המערערים ואישר את פסק דינו של בית משפט השלום. בפסק הדין הדגיש השופט את עצמאותו של שטר החוב. "שטר החוב מייצר חיוב עצמאי וחדש, הנפרד מעסקת היסוד", כתב השופט, תוך שהוא מצטט מכתביהם של אהרן ברק ויואל זוסמן. נקבע כי כאשר מוגש שטר לביצוע, השטר עצמו הוא עילת התביעה, ואין חובה לפרט בכתב התביעה את עסקת היסוד.
באשר לטענת "הרחבת החזית", קבע בית המשפט כי כאשר הצדדים הם "צדדים קרובים" לשטר (כלומר, הצדדים הישירים לעסקה), דינו של השטר כדין חוזה. ברגע שהמערערים עצמם העלו בהתנגדותם טענות הקשורות לעסקת היסוד, הם פתחו את הפתח לדיון בכך, ואינם יכולים לטעון כעת כי תשובות המשיבה לטענות אלו מהוות הרחבת חזית.
בית המשפט התייחס בפירוט לטענה בדבר העדר חתימתו של מר סיעארה. נקבע עובדתית כי תוקף ההסכם והשטר מעולם לא הותנה בחתימתו של אדם שלישי זה. השופט ציין כי המערער, רון אליאספור, חתם על השטר כערב בערבות "אוול" (ערבות שטרית), שמתאפיינת בעצמאותה ובתוקפה גם אם החיוב הנערב פגום לעתים.
השופט בורשטין אף ציטט פרוטוקול מדיון ההוכחות בבית משפט השלום, שם נשאל המערער האם לדעתו כל מסמך שסיעארה לא חתם עליו בטל, והשיב בשלילה מוחלטת: "אני מעולם לא אמרתי את זה". תשובה זו שמטה את הקרקע תחת הניסיון להתנער מהחבות בערעור.
באשר לטענת "העדר התמורה", קיבל בית המשפט את גרסת החברה היזמית. נקבע כי התמורה לשטר הייתה ברורה: המשיבה הסכימה לשלם לקבלנים כספים במסגרת גמר חשבון, רק בתנאי שיחתמו על שטר הביטחון שיגן עליה מפני תביעות עתידיות של עובדיהם. מששילמה המשיבה את הכספים, התמורה ניתנה. העובדה שבשטר נכתב "עבור חוזה עבודות בנייה" אינה סותרת את מטרתו כבטוחה לשיפוי.
בסוגיית הקיזוז, חזר בית המשפט על הכלל לפיו נטל ההוכחה מוטל על הטוען לקיזוז. המערערים טענו כי החברה היזמית כבר קיזזה לעצמה כספים המכסים את גובה השטר, אך לא הציגו תשתית ראייתית מספקת לכך. מנגד, החברה היזמית הוכיחה כי שילמה לעובדים סכומים העולים על סכום השטר (סך כולל של כ-259,000 ש"ח), וכי גם לאחר קיזוזים מסוימים שביצעה, נותרה יתרת חוב גבוהה מזו הנקובה בשטר.
"אין בקבלת התביעה קביעת עמדה ביחס לכל התחשבנות כספית בין הצדדים", הבהיר השופט בסיום דבריו, וציין כי למערערים שמורה הזכות לנהל הליך נפרד על התחשבנות כספית כללית, אך אין בכך כדי לעכב את מימוש השטר הנוכחי.
הערעור נדחה ללא צו להוצאות, מאחר ולא התבקשה תגובה בכתב מהמשיבה מעבר לדיון הראשוני. העירבון שהפקידו המערערים יושב לידיהם (או יחולט לטובת המשיבה בהתאם לנהלים, אם כי פסק הדין הורה על השבתו).
ע"א 39501-09-25
