התביעה נדחתה, התובע ישלם כחצי מיליון ש"ח הוצאות ובית המשפט הורה להעביר את התיק לטיפול המשטרה
כבוד השופט איתן כהן דחה את תביעתו של משקיע נגד יזם הנדל"ן יוסף צ'צ'יק ועורכי דין נוספים בגין מיזם בנייה ברכסים שנכשל. בית המשפט קבע כי גרסת התובע "זרועה סתירות", וכי הוא זה שאישר את הוצאת הכספים מהנאמנות. לאור עדויות על הלוואות "בשוק האפור", הורה השופט להעביר את התיק לטיפול המשטרה ורשות המסים.
פסק דין דרמטי שניתן ביום 09 בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בירושלים, חושף כיצד תביעה אזרחית בגין כישלון עסקי במיזם נדל"ן, הפכה לכתב אישום חריף כנגד התובע עצמו, תוך הטלת הוצאות כבדות והפניית זרקור לרשויות האכיפה הפליליות.
הפרשה החלה בתביעה שהגיש המשקיע על סך של כ-1.3 מיליון ש"ח. התובע טען כי נכנס להשקעה במיזם בנייה ביישוב רכסים יחד עם היזם יוסף צ'צ'יק (הנתבע 1) והחברה שבבעלותו, "הפנינה של צ'צ'יק בע"מ" (נתבעת 5).
לטענת התובע, הוא מסר המחאות בנאמנות לידי עורך הדין דורון אדיר יפת אך אלו "נעלמו" או הוצאו שלא כדין, וחלקן נמסרו לאדם בשם אברהם דורלכר (הנתבע 2), שלטענת התובע פעל בקנוניה עם הנתבעים האחרים. עוד נתבעה עורכת הדין ציפורה בליצר בטענה שקיבלה כספים שלא כדין.
בפסק דין נוקב, דחה כבוד השופט איתן כהן את התביעה מכל וכל. השופט קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את גרסתו, ולמעשה הראיות הצביעו על כך שהוא עצמו אחראי לקריסת המיזם ולהוצאת ההמחאות מהנאמנות.
נקודת המפנה במשפט הייתה חשיפתו של מסמך בכתב ידו של התובע, המאשר את הוצאת ההמחאות מידי הנאמן. השופט כהן ציין בפסק הדין כי התובע נמנע מלספק הסבר מניח את הדעת למסמך זה, וכי הדבר מצטרף לשורה ארוכה של סתירות בעדותו.
"גרסתו של התובע זרועה סתירות ונפגמת בשורה של נושאים מהותיים, לא ניתן לקבוע ממצאים על פיה", כתב השופט כהן. בית המשפט החיל על התובע את "חזקת השקר" וקבע כי מי שמשקר ביודעין בעניין אחד, חזקה שמשקר בכל עדותו.
בית המשפט קיבל את גרסת הנתבעים, וקבע כי הנתבע 2 (דורלכר) פעל למעשה כשלוחו של התובע עצמו, ולא כנציג היזמים, וכי בין התובע לדורלכר התקיימה מערכת יחסים של הלוואות. השופט אף ציין כי היזם, צ'צ'יק, פעל כראוי לקידום הפרויקט, וכי הפסקת העבודה נבעה מהתנהלות התובע.
אחד החלקים המטרידים ביותר בפסק הדין נוגע לחשדות שעלו במהלך הדיונים בדבר פעילותו הכלכלית של התובע. השופט ציין כי מהעדויות והמסמכים עולה תמונה של מתן הלוואות בסכומי עתק, המעלה חשד לעבירות על חוק איסור הלבנת הון ועבירות מס.
"הנתבע אישר במישרין במהלך עדותו מתן הלוואות על סך מאות אלפי שקלים לנתבע 2", ציין השופט. לאור זאת, הורה השופט כהן באופן חריג למזכירות בית המשפט להעביר את כל כתבי הטענות והפרוטוקולים בתיק לידי רשות המסים, אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור.
בסיום פסק הדין, מתח השופט ביקורת חריפה על התנהלותו הדיונית של התובע, וקבע כי היא עולה כדי "שימוש לרעה בהליכי משפט". כפועל יוצא מכך, ולנוכח הטרחה הרבה שנגרמה לנתבעים, פסק בית המשפט הוצאות משפט גבוהות במיוחד, על בסיס כפל התעריף המינימלי המומלץ.
על התובע הוטל לשלם לכל אחד מהנתבעים 3, 4 ו-5 סך של 113,610 ש"ח. לנתבע 1 (צ'צ'יק), נפסק סכום גבוה אף יותר של 134,060 ש"ח. בסך הכל, יאלץ התובע להיפרד מסכום של כ-475,000 ש"ח בגין הוצאות משפט בלבד, זאת בנוסף לדחיית תביעתו והחקירה המרחפת כעת מעל ראשו.
ת"א 25573-03-19
