"פחי זבל ועבריינים": המחיר היקר של הציוץ נגד יגאל מלכה ועורכי דינו
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי כינויים בוטים בטוויטר, גם אם נאמרו בלהט ויכוח פוליטי, אינם חוסים תחת חופש הביטוי • הנתבעת, שכינתה את הפעיל יגאל מלכה וסוללת עורכי דינו "פושעים עלובים", תשלם פיצויים והוצאות בסך כולל של 42,500 ש"ח • השופט עדי הדר: "הרשת החברתית אינה קולוסיאום שבו מותר להטיח הכל"
בית משפט השלום בתל אביב-יפו, בפסיקה שניתנה ביום 22 בדצמבר 2025, שרטט מחדש את גבולות השיח ברשתות החברתיות, תוך שהוא דוחה את הטענה כי "טוויטר" (כיום X) היא זירה שבה כל רסן מותר. השופט עדי הדר קיבל את תביעת הדיבה שהגישו עורכי הדין איתמר ברקאי, פנינה רחמימוב-ברקאי וארי שמאי, יחד עם איש ההייטק והפעיל החברתי יגאל מלכה, נגד חני כפולר, ופסק כי עליה לפצותם בגין ציוצים פוגעניים שפרסמה נגדם.
הפרשה החלה בינואר 2024, לאחר שראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, ביקש למחוק תביעת לשון הרע שהגיש נגד הפעיל יגאל מלכה. בעקבות המהלך, פרסם מלכה בחשבונו ברשת X "תמונת ניצחון" משותפת עם עורכי דינו – איתמר ברקאי, פנינה רחמימוב-ברקאי וארי שמאי.
הנתבעת, חני כפולר, מורה ומחנכת המפעילה חשבון טוויטר תחת השם הבדוי "דפני", הגיבה לפרסום בסדרת ציוצים חריפה. בין היתר כתבה: "אני רואה 4 פחי זבל-עבריינים… יגאל מלכה ואשתו – זוג פחונים ביביסטים עילגים תתי רמה. ככה נראה שולחן עם פושעים עלובים". עוד הוסיפה המלצה למלכה "לסתום את הפה הביביסטי המסריח שלך".
במשפט ניסתה ההגנה לטעון כי מדובר בביטויים פוליטיים המקובלים ברשתות החברתיות. הנתבעת טענה כי הרשת היא "קולוסיאום פוליטי" וכי הביטויים הם בגדר גידופים גרידא שאינם עולים כדי לשון הרע. כמו כן, נטען כי לתובעים, ובפרט לארי שמאי ויגאל מלכה, אין "שם טוב" שניתן לפגוע בו, וכי הכינוי "עבריין" כלפי שמאי חוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" לאור עברו.
ההגנה ניסתה להסתמך על הלכת "חוזה חדש" (פרשת מיקי זוהר), שם נקבע כי כינויים בוטים במסגרת עימות פוליטי עשויים להיחשב להבעת דעה לגיטימית. נטען כי התובעים הם דמויות ציבוריות ש"זרקו עצמם לעין הסערה" ולכן הזמינו ביקורת.
השופט עדי הדר דחה את מרבית טענות ההגנה בפסק דין מנומק. "העובדה שפלוני תומך בראש ממשלה… אינה מצדיקה כביכול לכנות אותו פושע, באופן הפשטני ושלוח הרסן בו היא נהגה", כתב השופט. הוא הדגיש כי הטענה שהרשת החברתית היא "מדמנה" או "קולוסיאום" אינה יכולה לרפות את ידי בית המשפט מאכיפת החוק, אלא להפך – מחייבת הצבת גבול ברור בין ביקורת פוליטית להשתלחות פוגענית.
השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לפרשת "חוזה חדש". בעוד ששם היה מדובר בביקורת מתוחכמת או סאטירית, כאן נקבע כי דבריה של כפולר היו "ברורים ומפורשים ללא שמץ של תחכום… השתלחות פוגענית". השופט קבע כי הביטויים "פחי זבל", "עבריינים" ו"פושעים" חוצים את הרף הנסבל של ביטוי לא פוגעני.
לגבי הטענה כי לתובעים אין שם טוב, השופט דחה את הניסיון להכשיר את הפגיעה בהם באופן גורף. לגבי עו"ד ארי שמאי, ציין השופט כי אף אם הורשע בעבר בעבירת מס, אין בכך כדי להפוך אותו ל"פושע" או להתיר את דמו ברשת. השופט הדגיש כי הנתבעת עצמה הודתה שפעלה מתוך כעס רגעי ומחקה את הציוצים, מה שמעיד על הבנתה כי חצתה את הגבול.
בבואו לפסוק את הפיצויים, ערך בית המשפט אבחנה מעניינת בין התובעים השונים בהתבסס על מעמדם הציבורי. השופט קבע כי הפגיעה הקשה ביותר נעשתה בעו"ד פנינה רחמימוב-ברקאי, שאינה דמות ציבורית כלל ונקלעה לאירוע רק מתוקף ייצוגה המשפטי וטעות בזיהוי של הנתבעת שחשבה שהיא אשתו של מלכה.
לעומתה, יגאל מלכה ועו"ד ארי שמאי הוגדרו כדמויות ציבוריות המעורבות במחלוקות עזות ונוקטים בעצמם בלשון חריפה לעיתים, ולכן חומרת הנזק לשמם הטוב פחותה יותר, אם כי עדיין קיימת. לגבי עו"ד איתמר ברקאי, נקבע כי מעורבותו בשיח הציבורי מציבה אותו בתווך.
השופט דחה את הבקשה לפיצוי כפול ללא הוכחת נזק (בסך 150,000 ש"ח), לאחר שהשתכנע כי הנתבעת לא פעלה מתוך כוונה מחושבת לפגוע אלא מתוך התפרצות רגעי. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שהחשיפה לציוץ הייתה מצומצמת יחסית.
בסיכומו של דבר, חייב השופט הדר את הנתבעת לשלם לארבעת התובעים יחד סכום של 35,000 ש"ח. בנוסף, בשל הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, הועמד שכר טרחת עורך הדין על סך 7,500 ש"ח בלבד.
ת"א 69142-02-24
