פרוצדורה לפני מהות: יזם החליף גג מסוכן על חשבונו – אך בית המשפט סירב לפצותו בשל "הרחבת חזית"
פסק דין של בית משפט השלום בחיפה בוחן את הגבולות שבין המציאות ההנדסית לכללים המשפטיים. למרות שמומחה בית המשפט אישר כי קיימת הצדקה להחלפת חלקי גג חלודים, השופטת סיגלית מצא דחתה את דרישת הקיזוז של היזמית. הנימוק: בכתב התביעה נטען לליקוי בבידוד ולא לליקוי בהתקנה. מנגד: חברת הבנייה זכתה בתשלום על עבודות נוספות בהתבסס על "הודאת בעל דין", בסכום הגבוה מזה שקבע המומחה
בפסק דין שניתן השבוע (22.12.2025) בבית משפט השלום בחיפה, הכריעה כבוד השופטת סיגלית מצא בסכסוך כספי מורכב בין חברת בנייה לבין חברה יזמית, בפרויקט הקמת מבנה תעשייה ומשרדים באזור התעשייה אריאל. פסק הדין מהווה תזכורת חדה לחשיבות הדיוק בכתבי הטענות ולכך שמינוי מומחה מטעם בית המשפט אינו פוטר את הצדדים ממסגרת הדיון שהוגדרה מראש.
הסכסוך נסב סביב הסכם שנחתם בנובמבר 2015 בין חברת "מ.ס.י. הנדסה ובניה בע"מ" (הקבלן) לבין חברת "סאינט לקת בע"מ" (היזמית), לבניית מבנה תעשייתי בשטח של כ-2,250 מ"ר ומבנה משרדים. בעוד שהתמורה החוזית הבסיסית (בסך 4.33 מיליון ש"ח) שולמה ברובה, הצדדים הגישו תביעות הדדיות בגין עבודות נוספות, ליקויי בנייה וקיזוזים שונים.
אחת הסוגיות המרכזיות והמעניינות בפסק הדין נוגעת לגג המבנה העיקרי. חברת סאינט טענה כי נאלצה להחליף את גג המבנה בעלות של כ-620,000 ש"ח, בטענה שהוא סיכן חיי אדם. מומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס צבי רום, אישר בחוות דעתו כי מצא חלודה שנוצרה מחיבורים לא נכונים וסדקים, וציין כי "על פי מה שהוצג קיימת הצדקה להחלפת חלקי הגג החלודים".
על אף ממצאי המומחה, השופטת מצא דחתה את דרישת סאינט לקזז סכום זה מהחוב לקבלן. הסיבה לכך נעוצה בפער שבין המציאות בשטח לבין הטענות המשפטיות כפי שנוסחו בכתב התביעה שכנגד. בכתב התביעה המקורי, טענה סאינט כי הליקוי בגג נובע משימוש בפאנלים עם בידוד מסוג "קלקר" במקום "צמר סלעים" כמתחייב בהסכם. אולם, בדיקות המומחה העלו כי הבידוד היה תקין (צמר סלעים), והבעיה הייתה למעשה באופן ההתקנה והחלודה – טענה שלא הופיעה בכתב התביעה המקורי.
"בכתב התביעה שכנגד… לא נטענה טענה לליקויים אותם מצא המומחה בגג המבנה העיקרי", כתבה השופטת מצא. היא קבעה כי מדובר ב"הרחבת חזית" אסורה. השופטת הדגישה כי תפקידו של המומחה הוא לסייע בשאלות מקצועיות שבמחלוקת, אך "אל לו למומחה בית המשפט להרחיב את היריעה ולהתייחס לסוגיות שכלל לא נטענו", שכן הדבר פוגע בהגינות ההליך ומונע מהצד השני להתגונן כראוי. התוצאה: למרות שהגג הוחלף בפועל בשל ליקויים, היזמית לא תקבל על כך פיצוי במסגרת הליך זה.
בסוגיה אחרת, דווקא הקבלן (מ.ס.י.) יצא נשכר מהקפדה על סדרי הדין. מ.ס.י. דרשה תשלום עבור "עבודות נוספות" (חריגות). מומחה בית המשפט העריך את שווי העבודות הללו בסך של כ-1.19 מיליון ש"ח. אולם, בכתב ההגנה שהגישה סאינט בראשית ההליך, היא הודתה כי מ.ס.י. זכאית לסכום גבוה יותר של כ-1.29 מיליון ש"ח.
השופטת קבעה כי הודאתה של סאינט בכתב ההגנה מחייבת אותה, והיא אינה יכולה לחזור בה ממנה, גם אם מומחה בית המשפט קבע סכום נמוך יותר. "חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מהווה כלי עזר… אולם ההכרעה הסופית תמיד מסורה לבית המשפט", פסקה השופטת, וחייבה את סאינט לשלם את הסכום הגבוה יותר בו הודתה.
מחלוקת הנדסית נוספת נגעה לזיכוי המגיע ליזמית בגין חיסכון בכמויות ברזל. ההסכם קבע כי הקבלן ייתן הנחה של 10,000 ש"ח על כל טון ברזל שנחסך בהשוואה ל"תוכנית העכשווית". הבעיה הייתה להגדיר מהי אותה תוכנית בסיס, שכן גובה המבנה שונה במהלך התכנון מ-8 מטרים ל-12 מטרים.
הקבלן טען שיש להשוות לתוכנית המקורית של 8 מטרים (מה שהיה מקטין את הזיכוי), אך בית המשפט קיבל את עמדת היזמית והמהנדס מטעמה, אריה קצור. נקבע כי יש לבצע השוואה של "תפוחים לתפוחים" – כלומר, להתאים את התוכנית המקורית לגובה של 12 מטרים ולסוג העמודים (פלדה במקום בטון) ורק אז לבדוק את החיסכון. כתוצאה מכך, נקבע כי נחסכו כ-30 טון ברזל, והיזמית זכתה בזיכוי משמעותי של כ-299,000 ש"ח.
לאחר שקלול כלל הרכיבים – התשלום המגיע לקבלן בגין העבודות שביצע והתוספות שאושרו, בניכוי הזיכויים בגין הברזל והליקויים שכן הוכרו – חייב בית המשפט את חברת סאינט לשלם למ.ס.י. סך של 220,341 ש"ח. בנוסף, חויבה סאינט לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ש"ח.
ת"א 36501-12-20
