הקרב על הפיצוי בפרשת אי.די.בי: בית המשפט דחה את בקשת עדי שלג לסילוק הודעת הצד השלישי של נוחי דנקנר
בהחלטה דרמטית שהתקבלה במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, קבעה השופטת סיגל יעקבי כי נוחי דנקנר רשאי לתבוע שיפוי מלא מעד המדינה עדי שלג, אם יחויב בפיצוי המשקיעים בתביעה הייצוגית. בית המשפט קבע: היעדר היכרות מוקדמת בין הצדדים אינו שולל אחריות משותפת לנזק.
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בראשות כבוד השופטת סיגל יעקבי, דחתה ביום 07 בדצמבר 2025 את בקשתם של עד המדינה עדי שלג, רעייתו מאיה שלג וחברת סיטי ברוקר בע"מ לסלק על הסף את הודעת הצד השלישי ששלח נגדם נוחי דנקנר. ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה ייצוגית רחבת היקף המתנהלת בגין פרשת הרצת המניות בחברת אי.די.בי אחזקות, ומסמנת ניצחון ביניים עבור דנקנר במאבקו המשפטי המורכב.
ההליך הנוכחי הוא תולדה של התובענה הייצוגית שהוגשה עוד בשנת 2018 על ידי התובע המייצג, אריה רהב, כנגד נוחי דנקנר ושותפו דאז, איתי שטרום. בלב התביעה עומדת הטענה כי הנתבעים אחראים לנזקים כבדים שנגרמו למשקיעים בהנפקת אי.די.בי בפברואר 2012, כתוצאה מפעולות תרמיתיות של מסחר במניות החברה – פרשה שבגינה הורשעו דנקנר ושטרום בפלילים.
במסגרת ההליכים האזרחיים, שלח דנקנר הודעה לצדדים שלישיים כנגד עדי שלג (שהיה עד מדינה במשפט הפלילי), רעייתו מאיה והחברה שבבעלותם. דנקנר טען כי מי שביצע את פעולות המסחר בפועל היה שלג, וכי פעולות אלו נעשו ללא ידיעתו של דנקנר, אשר כלל לא הכיר את שלג באותה עת. דנקנר עתר לכך שאם יחויב בפיצוי כלשהו כלפי המשקיעים, על שלג ושאר הצדדים השלישיים לשפות אותו במלוא הסכום או בשיעור מכריע ממנו.
עדי שלג והצדדים השלישיים הגישו בקשה לסילוק ההודעה על הסף. לטענתם, משעה שדנקנר עצמו טוען בכתב ההגנה המתוקן שלו כי לא הכיר אותם ולא ידע על מעשיהם, הרי שניתק הקשר המשפטי ביניהם. עוד טענו, כי הסכם הפשרה שנחתם באוגוסט 2025 בין התובע הייצוגי לבין איתי שטרום (הנתבעים 2-3) שמט את הקרקע תחת האפשרות לחייבם, שכן שטרום היווה את "החוליה המקשרת" היחידה בינם לבין דנקנר. בנוסף, טענו כי דרישתו של דנקנר לשיפוי של 100% מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן היא שקולה לטענה שהוא אינו אחראי כלל.
מנגד, דנקנר טען כי עומדת לו עילת תביעה עצמאית מכוח דיני הנזיקין ודיני עשיית עושר ולא במשפט. לשיטתו, גם אם לא הכיר את שלג, הרי שהם נחשבים "מעוולים יחד" האחראים לאותו נזק, ולכן קמה לו זכות להשתתפות או שיפוי.
בהחלטתה המנומקת, דחתה השופטת יעקבי את טענותיו של שלג אחת לאחת. בית המשפט קבע כי העובדה שדנקנר ושלג לא הכירו זה את זה במועדים הרלוונטיים, וכי שלג פעל לכאורה באופן עצמאי או תחת הנחיית שטרום, אינה שוללת את האפשרות המשפטית לראות בהם "מעוולים יחד".
השופטת הפנתה לסעיף 84 לפקודת הנזיקין, הקובע כי מעוול החב על נזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב על אותו נזק. "הכלל של אחריות 'ביחד ולחוד' חל אפוא גם כאשר מעוולים פעלו באופן עצמאי ולא ידעו זה על פעולת רעהו, כל עוד מעשיהם גרמו לנזק אחד שאינו ניתן לחלוקה", נכתב בהחלטה.
עוד הבהירה השופטת כי הסכם הפשרה החלקי שנחתם עם שטרום אינו מנתק את הקשר המשפטי בין דנקנר לשלג ואינו מאיין את זכותו של דנקנר לדרוש השתתפות בנזק. נקבע כי שטרום אינו נדרש לשמש כ"חוליה מקשרת" בהליך הנוכחי.
סוגיה מעניינת נוספת שנידונה בהחלטה היא דרישתו של דנקנר לשיפוי בשיעור של 100%. השופטת דחתה את הטענה כי דרישה זו מצדיקה סילוק על הסף. נקבע כי הדין מכיר באפשרות של נתבע לכפור באחריותו כלפי התובע, ובד בבד לטעון כי אם יימצא אחראי – צד שלישי צריך לשפותו באופן מלא. השופטת ציינה כי בית המשפט מוסמך, מכוח פקודת הנזיקין, להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא.
בהיבט של עשיית עושר ולא במשפט, ציין בית המשפט כי השאלה האם שלג "התעשר" על חשבון דנקנר טעונה בירור עובדתי. ההתעשרות הנטענת, כך הוסבר, אינה בהכרח רווחים מהמסחר, אלא עצם שחרורם של הצדדים השלישיים מהמעמסה הכספית של הפיצוי לקבוצת המשקיעים, אם דנקנר יישא בה לבדו.
סופו של דבר, הבקשה לסילוק על הסף נדחתה. השופטת יעקבי קבעה כי עילות התביעה של דנקנר כלפי שלג הן עצמאיות ושרירות, וכי יש לבררן לגופן במשפט. משמעות הדבר היא כי עדי שלג וסיטי ברוקר ייאלצו לנהל הליך משפטי מלא ולהתגונן מפני דרישת השיפוי של דנקנר, במקביל לניהול התביעה הייצוגית העיקרית. הצדדים השלישיים חויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
ת"צ 67187-11-18
