בית המשפט קבע: היזם ישלם מאות אלפי שקלים לקבלן האינסטלציה; ביקורת חריפה על אי-הבאת עדים רלוונטיים
בפסק דין מנומק דחה בית המשפט את טענות חברת "ש.י. גיל פרויקטים" לקיזוז כספים מקבלן המשנה, וקבע כי החברה לא הוכיחה שהקבלן הפר את "הסכם הפשרה" שנחתם עמו. השופט דוד יצחק הדגיש את הכלל הראייתי לפיו הימנעות מהבאת עד מפתח – במקרה זה מנהל הפרויקט – פועלת לחובת הצד שנמנע מכך. התוצאה: היזם ישלם כ-316 אלף ש"ח בתוספת הוצאות משפט נכבדות
בית משפט השלום בהרצלייה קיבל השבוע ברובה את תביעתה של חברת האינסטלציה "איציק גלר ובניו – מערכות מים מתקדמות בע"מ", וחייב את חברת "ש.י. גיל פרויקטים בע"מ" לשלם לה סכום כולל של למעלה מ-360 אלף ש"ח (כולל הוצאות), בגין עבודות שבוצעו בפרויקט בנייה בבת ים. פסק הדין, שניתן ביום 21 בדצמבר 2025 על ידי כבוד השופט דוד יצחק, עוסק בסוגיות ליבה בענף הבנייה: הסכמי פשרה, טענות לקיזוז בגין ליקויים, וחשיבותה הקריטית של הבאת ראיות בזמן אמת.
שורשי הסכסוך נעוצים בפרויקט "חצר משק בת ים", בו שימשה הנתבעת כקבלן ראשי והתובעת כקבלן משנה לעבודות אינסטלציה החל ממאי 2020. מערכת היחסים בין הצדדים ידעה עליות ומורדות, שהגיעו לשיא בפברואר 2023, אז ביטלה הנתבעת המחאה על סך 250,000 ש"ח ומסרה לקבלן הודעת סילוק מהאתר.
בניסיון לפתור את המחלוקת ולמנוע הליכי הוצאה לפועל, חתמו הצדדים במרץ 2023 על הסכם חדש שנועד "ליישר קו". במסגרת הסכם זה, התחייבה התובעת להשלים את העבודות עד סוף אפריל 2023, ובתמורה התחייבה הנתבעת לשלם את סכום ההמחאה שבוטלה וכן יתרת תמורה נוספת בסך 340,000 ש"ח. אלא שגם לאחר חתימת ההסכם, סירבה הנתבעת לשלם את יתרת התמורה, בטענה כי הקבלן לא עמד בלוחות הזמנים וכי נאלצה להכניס קבלנים אחרים בנעליו.
הגנתה של הנתבעת נשענה בעיקרה על טענת קיזוז. לטענתה, מתוך הסכום שהובטח לקבלן, היא זכאית לקזז כ-245,000 ש"ח בגין תשלומים ששילמה לקבלנים חלופיים, וכן פיצוי מוסכם בסך 100,000 ש"ח בגין הפרת ההסכם.
השופט יצחק דחה את מרבית טענות ההגנה, תוך שהוא מצביע על כשלים ראייתיים חמורים בהתנהלות הנתבעת. נקודה מרכזית בפסק הדין הייתה הימנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות את מנהל הפרויקט מטעמה – האיש שהיה בקשר יומיומי עם הקבלן וניהל את היומנים והאישורים.
"לא בכדי עיון בתכתובות מלמד כי רובן ככולן נערכו על ידי מנהל הפרויקט ולא על ידי מנהל הנתבעת", כתב השופט בפסק הדין, והוסיף כי מנהל הנתבעת, שהעיד לבדו, ניזון למעשה ממידע יד שנייה. השופט הזכיר את ההלכה המשפטית המושרשת, לפיה "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו", וקבע כי מחדל זה נזקף לחובת הנתבעת.
באשר לטענה כי הקבלן לא סיים את העבודות במועד (27.4.2023), קיבל בית המשפט את גרסת התובעת כי העיכובים היו תלויים בגורמים חיצוניים או בהוראות מפורשות של הנתבעת. כך למשל, התברר כי הנתבעת עצמה ביקשה לעכב את התקנת הכלים הסניטריים (ברזים, כיורים) לשלב מאוחר יותר, מחשש לגניבות באתר לפני מועד המסירה הסופי.
מנהל הנתבעת הודה בחקירתו כי הדחייה נעשתה בהסכמה: "כי זה מקום שמחר בבוקר הציוד לא יהיה… ככה השארנו את הפרויקט, שהכל נשאר בצד". עדות זו שמטה את הקרקע תחת הטענה להפרת הסכם מצד הקבלן בשל אי-עמידה בלוחות הזמנים.
בית המשפט ערך אבחנה ברורה בין שני סוגי קיזוזים שביקשה הנתבעת לבצע.
הקיזוז הכללי, בגין עבודות שנטען כי בוצעו על ידי קבלנים אחרים בשלבים מאוחרים, נדחה מכל וכל. השופט קבע כי טענת קיזוז יש לטעון בפירוט רב, "כדרך שמנסחים כתב תביעה", ולא כטענה בעלמא. המסמכים שהציגה הנתבעת היו חלקיים, חלקם היו "חשבונות פרפורמה" ולא חשבוניות מס, וחלקם הופקו חודשים ארוכים לאחר הגשת כתב ההגנה, מה שמנע מהם לשמש כראיה בתיק.
לעומת זאת, בית המשפט קיבל את טענת הקיזוז הספציפית הנוגעת לתקופת הביניים – החודשיים בהם הקבלן סולק מהאתר טרם חתימת הסכם הפשרה. בהתאם להסכם מרץ 2023, נקבע כי הנתבעת רשאית לקזז סכומים ששילמה לקבלן מחליף (מצרי) בתקופה זו. לאחר בדיקת החשבוניות, אישר בית המשפט קיזוז של 80,717 ש"ח בגין רכיב זה.
בסופו של יום, נקבע כי התובעת זכאית למלוא יתרת התמורה החוזית (340,000 ש"ח + מע"מ) ועוד תשלום עבור עבודות נוספות, בניכוי הקיזוז המאושר (כ-80 אלף ש"ח) ובניכוי סכום זניח בגין ליקויים שנמצאו על ידי מומחה בית המשפט (כ-7,600 ש"ח).
סך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 316,486 ש"ח. בנוסף, בשל התוצאה והתנהלות ההליך, השית בית המשפט על הנתבעת תשלום הוצאות משפט (אגרות ושכר מומחים) וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח. תביעת הקבלן לפיצוי בגין פגיעה במוניטין נדחתה בהעדר הוכחת נזק.
ת"א 54286-11-23
