"טייטל של Co-Founder בכרטיס ביקור אינו יוצר שותפות": ביהמ"ש דחה תביעת מיליונים במיזם סטארט-אפ שנכשל
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את תביעתה של קוראל אנגלשטיין, שדרשה להכיר בה כשותפה שווה (50%) במיזם בתחום הרגולציה באירופה, ולחייב את היזמית נעמי איצקוביץ בתשלום של 2 מיליון ש"ח. השופטת שרון גלר קבעה כי למרות המצגים כלפי חוץ והשימוש בתארים מפוצצים, הצדדים מעולם לא חתמו על הסכם מחייב. גם התביעה להשבת פיקדון בסך 350,000 ש"ח שחולט על ידי הבנק נדחתה, בנימוק שהכסף ניתן לחברה ולא לנתבעת אישית.
בפסק דין נוקב שניתן ביום 19 בדצמבר 2025, שופכת השופטת שרון גלר מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד אור על הסכנות האורבות ליזמים בתחילת דרכם, המדלגים על שלב הסדרת היחסים המשפטיים בכתב. פסק הדין דחה את תביעתה של קוראל אנגלשטיין נגד נעמי דב איצקוביץ, בה נדרש בית המשפט להכיר ביחסי שותפות שווים בין השתיים במיזם טכנולוגי-רגולטורי.
הפרשה החלה בשנת 2018, אז נרקמו יחסי חברות בין התובעת, אנגלשטיין, לבין הנתבעת, איצקוביץ שבהיותה בעלת מומחיות בתחום השילוח הבינלאומי, הגתה רעיון להקמת מיזם שיספק פלטפורמה מקוונת לתשלומי מע"מ עבור סוחרים הפועלים מול האיחוד האירופי. אנגלשטיין, שהוצגה כבעלת רקע טכנולוגי, חברה אליה לצורך פיתוח הצד הטכני של המיזם.
לטובת הפעילות הוקמה חברה ישראלית ("אי קום אין בע"מ") וכן חברות בהולנד, אך כל המניות נרשמו על שמה של איצקוביץ בלבד. למרות זאת, אנגלשטיין עבדה במיזם ללא שכר, ואף הוצגה בכרטיסי ביקור ובאתר החברה כ-"Co-Founder & CTO". לימים, היחסים עלו על שרטון, בין היתר על רקע כישלון התקשרות עם בית תוכנה והפסדים כספיים, והשתיים נפרדו ביולי 2020.
בתביעה טענה אנגלשטיין כי היא שותפה מלאה (50%) במיזם. היא ביססה את דרישתה על עבודתה האינטנסיבית, על מצגים כלפי משקיעים ועל העובדה שהעמידה פיקדון אישי בסך 350,000 ש"ח כבטוחה להלוואות שנטלה החברה מהבנק. אנגלשטיין דרשה פיצוי של 2 מיליון ש"ח בגין שווי השותפות, או לחלופין את השבת כספי הפיקדון שחולטו על ידי הבנק.
מנגד, טענה איצקוביץ כי המיזם הוא יצירה שלה בלבד. לגרסתה, אנגלשטיין מעולם לא הוגדרה כשותפה שוות זכויות, והשימוש בתארים כמו "מייסדת" נעשה לצרכי שיווק בלבד. עוד נטען כי אנגלשטיין הסבה נזקים למיזם בשל התנהלות לא מקצועית מול ספקי תוכנה.
השופטת גלר ניתחה את הראיות וקבעה כי אנגלשטיין לא עמדה בנטל להוכיח קיומה של שותפות. השופטת ייחסה חשיבות רבה לעדותו של עו"ד שי פורת, שערך עבור הצדדים טיוטת הסכם להסדרת היחסים במרץ 2020. עו"ד פורת העיד כי שלח לצדדים טיוטה המציעה מתווה של שותפות, אך שתיהן התעלמו ממנה ולא השיבו לה, ולמעשה ההסכם מעולם לא נחתם.
בית המשפט קבע כי עצם קיומה של הטיוטה, והעובדה שלא נחתמה, מלמדת כי הצדדים היו מודעים לצורך בהסדרה משפטית אך לא הגיעו לכדי גמירות דעת. השופטת דחתה את הסברה של אנגלשטיין כי נמנעה מרישום הזכויות בשל הליכי גירושין בהם הייתה מצויה, וקבעה כי הסבר זה אינו משכנע ביחס לתקופה כה ארוכה.
באשר למצגים כלפי צדדים שלישיים (כרטיסי הביקור), קיבלה השופטת את עמדת הנתבעת כי מדובר היה במהלך שיווקי שנועד לייצר רושם של חברה רצינית מול משקיעים ("לא לבוא ב-One Man Show"), ואין בכך כדי ליצור זכויות משפטיות של שותפות בפועל.
אחת הנקודות הכואבות בפסק הדין נוגעת לכספה של אנגלשטיין. התובעת שיעבדה פיקדון אישי של 350,000 ש"ח לטובת הלוואה שנטלה החברה מבנק דיסקונט. כשהחברה כשלה בהחזר החוב, הבנק חילט את הכסף.
למרות שהשופטת גלר הביעה אמפתיה מסוימת לסיטואציה, היא דחתה את התביעה להשבת הכספים מהנתבעת איצקוביץ באופן אישי. בפסק הדין הוסבר כי ההלוואה ניתנה ל"חברה" (ישות משפטית נפרדת), והערבות ניתנה לחובות החברה. מאחר שאנגלשטיין לא תבעה את החברה עצמה, ומאחר שלא הוכחה עילה להרמת מסך ההתאגדות ולחיוב איצקוביץ בחובות החברה באופן אישי – דין התביעה להידחות.
"התרשמותי היא כי התובעת… תלתה את יהבה וציפיותיה ביחסיה עם הנתבעת… אך ציפיותיה בעניין זה לא התממשו", כתבה השופטת גלר, וסיכמה כי מדובר במצב בו שני הצדדים הסכימו לפעול ב"עמימות" משפטית, וכעת התובעת משלמת את המחיר על כך.
התביעה נדחתה במלואה, ואנגלשטיין חויבה לשלם לאיצקוביץ הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
ת"א 33529-07-21
