משוכה משפטית בדרך לתביעת הענק: בית המשפט המחוזי קבע – סניף LG בישראל לא ישמש "כתובת" לתביעה בנושא פרסום דיגיטלי
רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת תמר סנונית-פורר, דחתה את בקשת חברת הפרסום הישראלית "ריצ'רץ'" להכיר בהמצאת כתב התביעה לידי הנציגות הישראלית של ענקית האלקטרוניקה הקוריאנית. הנימוק: שיווק טלוויזיות וניהול פרסום דיגיטלי הם תחומים נפרדים, ועל כן לא מתקיים מבחן "אותו עניין". המשמעות: התובעת תיאלץ לפתוח בהליך המצאה בינלאומי מורכב לפי אמנת האג
במהלך דרמטי שעשוי לעכב בירור של סכסוך מסחרי משמעותי, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את ניסיונה של חברת הפרסום הישראלית "ריצ'רץ' אד סולושיינס בע"מ" (Re'Chartz Ad Solutions) לבצע "קיצור דרך" פרוצדורלי בתביעתה נגד ענקית הטכנולוגיה העולמית LG Electronics ונגד חברת הבת האמריקאית שלה, Alphonso Inc. ההחלטה, שניתנה ביום 3 בדצמבר 2025 על ידי הרשמת והשופטת תמר סנונית-פורר, מחדדת את הכללים הנוקשים החלים על תביעת חברות בינלאומיות הפועלות בישראל באמצעות חברות בת.
במרכז הפרשה עומדת תביעה שהגישה חברת ריצ'רץ' הישראלית בסוף ספטמבר 2025. החברה, העוסקת בפרסום דיגיטלי בטלוויזיות חכמות, טוענת כי חברת LG העולמית (LGE) הפרה וביטלה שלא כדין הסכם שהעניק לה בלעדיות למכירת פרסום על גבי המסכים שהקונצרן מייצר. עוד נטען כי LG התקשרה בהסכם נוגד עם צד שלישי, מהלך שהוביל את החברה הישראלית לבקש צווי מניעה וצווי עשה דחופים.
כדי לקדם את התביעה במהירות, ניסתה התובעת למסור את כתבי הטענות לחברת LG Electronics Levant Jordan (להלן: LG ירדן), חברה זרה הרשומה בישראל ומחזיקה משרדים בארץ. התובעת טענה כי LG ירדן היא חברת בת בבעלות מלאה של הקונצרן הקוריאני, ולפיכך יש לראות בה "נציגה מורשית" לקבלת התביעה בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. מהלך כזה, לו היה מאושר, היה חוסך לתובעת חודשים ארוכים של פרוצדורות בינלאומיות.
עורכי הדין של LG ירדן טענו כי הסניף הישראלי עוסק אך ורק בשיווק, ייעוץ וחקר שוק למכירת מוצרי חשמל (חומרה), ואין לו שום קשר, ידע או מעורבות בעולמות התוכן והפרסום הדיגיטלי עליהם נסובה התביעה. לטענתם, הם כפופים למטה בירדן ולא למטה הקוריאני באופן ישיר, ומעולם לא היו חלק מהמו"מ העסקי נשוא התביעה.
מנגד, התובעת הציגה דו"חות כספיים ומסמכי ממשל תאגידי בניסיון להוכיח "אינטגרציה ניהולית מוחלטת" בין החברות. היא טענה כי לא ייתכן שחברה המוכרת את הטלוויזיות בישראל תתנער מאחריות משפטית הקשורה לאותן טלוויזיות בדיוק.
בהחלטתה המנומקת, ניתחה השופטת סנונית-פורר את הסוגיה דרך הפריזמה של "מבחן הזיקה" ו"מבחן אותו העניין". השופטת קבעה כי החוק החדש דורש יותר מאשר קשר טכני של חברת-אם וחברת-בת.
"פרסום דיגיטלי ושיווק מוצר אלקטרוני הם שירותים שנבדלים זה מזה בטיבם ובמהותם", כתבה השופטת בהחלטתה. בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה וקבע כי העובדה ש-LG ירדן משווקת את "הקופסה" (הטלוויזיה), אינה הופכת אותה לנציגה לעניין תביעות הנוגעות לתוכן או לפרסום המשודר עליה.
השופטת מתחה ביקורת על התובעת, וציינה כי הטענה ל"אינטגרציה ניהולית" נטענה בעלמא וללא ביסוס ראייתי מספק. נקבע כי לא הוכח שום קשר אינטנסיבי בנושא התביעה הספציפית בין הסניף הישראלי למטה בקוריאה, ואף לא הוכח שהסניף הישראלי היה מודע כלל למו"מ שהתנהל בין הצדדים.
לגבי הנתבעת השנייה, חברת Alphonso האמריקאית, קבעה השופטת כי הבקשה נדחית על הסף, שכן התובעת אפילו לא ניסתה להוכיח זיקה ישירה בינה לבין הנציגות הישראלית, למעט שייכות כללית לאותו קונצרן – דבר שאינו מספיק משפטית.
סוף דבר, הבקשה להכיר בהמצאה נדחתה. המשמעות המעשית היא עיכוב ניכר בניהול התיק: השופטת הורתה לתובעת לבצע את מסירת כתבי התביעה בדרך הפורמלית והארוכה הקבועה באמנת האג משנת 1965, פרוצדורה שעשויה לארוך חודשים.
בנוסף לעיכוב, הטיל בית המשפט על התובעת, חברת ריצ'רץ', לשלם הוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח לטובת LG ירדן. החלטה זו מהווה תמרור אזהרה לחברות ישראליות המבקשות לתבוע תאגידים רב-לאומיים: הנוכחות הפיזית של מותג בישראל אינה מבטיחה בהכרח "דלת פתוחה" להגשת תביעות משפטיות, אם תחום העיסוק של הנציגות המקומית שונה מנושא הסכסוך.
ת"א 79158-09-25
