ניצחון לתניית הבוררות: ביהמ"ש המחוזי עצר תביעת ליקויי בנייה במיליונים והעביר את הדיון לבוררות – למרות החשש מפיצול הדיון

ניצחון לתניית הבוררות: ביהמ"ש המחוזי עצר תביעת ליקויי בנייה במיליונים והעביר את הדיון לבוררות – למרות החשש מפיצול הדיון

השופטת עידית קצבוי קיבלה את בקשת חברת "עומר הנדסה ובניה" לעכב את ההליכים נגדה בתביעה על סך כ-4.7 מיליון ש"ח שהגישה נציגות בניין משרדים בהרצליה בגין ליקויי בנייה. הנציגות טענה כי תניית הבוררות פקעה עם סיום הבנייה וכי העברת הדיון תפצל את ההליך מול נתבעים אחרים. ביהמ"ש דחה את הטענות וקבע: זכותה החוזית של הקבלנית לבוררות גוברת על אי הנוחות שבפיצול הדיון

בהחלטה העוסקת ביחסי הכוחות שבין תניות בוררות חוזיות לבין יעילות דיונית בתיקים מרובי צדדים, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את בקשתה של חברת הביצוע והבנייה "עומר הנדסה ובניה (1986) בע"מ", והורה על עיכוב ההליכים המשפטיים נגדה והעברת הסכסוך לבוררות. ההחלטה ניתנה ביום 3 בדצמבר 2025, על ידי כבוד השופטת עידית קצבוי.

ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגישה נציגות הבית המשותף של פרויקט משרדים ברחוב החושלים בהרצליה. התביעה, שהועמדה על סך של כ-4.7 מיליון ש"ח (ולצרכי אגרה על 4 מיליון ש"ח), הוגשה נגד שורה של גורמים שהיו מעורבים בהקמת הפרויקט: חברת סופרין פרויקטים בע"מ (הנתבעת 1), חברת עומר הנדסה ובניה (הנתבעת 2), חברת הפיקוח נפתלי יבלון יעוץ הנדסי בע"מ (הנתבעת 3) וחברת המעליות אל-רום (הנתבעת 4).

במרכז התביעה עמדו טענות לליקויי בנייה חמורים ואי-התאמות בין המפרטים שהובטחו לבין הביצוע בפועל, בדגש על סוגיות הנדסיות ונושא המעליות בבניין. התובעים דרשו פיצוי כספי או צווי עשה לתיקון הליקויים.

עם הגשת התביעה, הגישה חברת עומר הנדסה (המבקשת) בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. החברה הסתמכה על הסכם שנחתם בינה לבין הנציגות בשנת 2017, אשר כלל סעיף מפורש הקובע כי "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם זה יובאו להכרעתו של בורר דן יחיד".

מנגד, נציגות הבית המשותף התנגדה נחרצות להעברת הדיון לבוררות. טיעוניה התבססו על שני אדנים מרכזיים: ראשית, נטען כי תניית הבוררות נועדה לחול רק על סכסוכים שיתגלעו במהלך תקופת הבנייה, ומשזו הסתיימה – פקע תוקף התניה. שנית, הנציגות טענה כי קיים "טעם מיוחד" שלא לקיים בוררות, והוא החשש מפיצול הדיון. מכיוון שרק חברת עומר הנדסה חתומה על הסכם הבוררות, בעוד שיתר הנתבעות (סופרין, המפקח וחברת המעליות) אינן צד לו, העברת הדיון לבוררות תגרום לכך שהתביעה תתנהל בשני ערוצים מקבילים, דבר העלול להוביל להכרעות סותרות ולסרבול משפטי.

השופטת עידית קצבוי דחתה את טענות התובעת אחת לאחת בפסק דין מנומק. בהתייחסה לטענה כי תניית הבוררות מוגבלת בזמן, קבעה השופטת כי עיון בלשון ההסכם מלמד על כוונה הפוכה לחלוטין. "לשון סעיף 10.1 להסכם מלמדת כי כוונת הצדדים הייתה לקבוע תחולה רחבה של תניית הבוררות", כתבה השופטת, והדגישה כי אין בהסכם שום רמז המגביל את הבוררות רק לתקופת הביצוע.

יתרה מכך, השופטת ציינה כי דווקא אופיין המקצועי-הנדסי של הטענות (ליקויי בנייה, אי התאמות למפרטים) מצדיק את בירורן בפני בורר מקצועי, כפי שהוסכם מלכתחילה בין הצדדים. השופטת הדגישה כי העובדה שהצדדים קבעו מנגנונים לפתרון מחלוקות תוך כדי תנועה אינה שוללת את האפשרות לפנות לבוררות גם לאחר מסירת הפרויקט, במיוחד כאשר עילת התביעה נעוצה באירועים שאירעו בתקופת הבנייה.

החלק המהותי ביותר בהחלטה עסק בסוגיית פיצול הדיון (ה"טעם המיוחד"). זוהי סוגיה נפוצה בתביעות ליקויי בנייה, בהן לעיתים הקבלן המבצע מחויב בבוררות בעוד היזם או המפקח אינם.

השופטת קצבוי הבהירה כי הרצון למנוע פיצול דיון אינו יכול להוות, כשלעצמו, עילה אוטומטית לביטול תניית בוררות. היא יישמה את "המבחן הדו-שלבי" שנקבע בפסיקה:

1. הנחיצות הדיונית: האם צורפו נתבעים אחרים רק כדי להתחמק מבוררות? (נקבע שלא).

2. הנחיצות המהותית: האם חיוני לנהל את ההליך כמקשה אחת?.

בהחלטתה קבעה השופטת כי אף שקיימת אי-נוחות בפיצול הדיון, במקרה זה אין מנוס מכך. חברת עומר הנדסה היא הנתבעת המרכזית, היא זו שבנתה בפועל, והיא מושא כלל הסעדים המבוקשים. השופטת הדגישה נקודה מעניינת: אם קיים חשש מפיצול הדיון, הרי שהנפגעת העיקרית מכך תהיה חברת עומר הנדסה עצמה, שתיאלץ להתגונן בנפרד. מאחר והיא זו שמבקשת את הבוררות, אין לקבל את התנגדות התובעים המנסים "להגן" עליה מפני פיצול זה.

"נכון יהיה להעניק לכוונות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם ובתניית הבוררות מעמד בכורה מול החשש שהביעה המשיבה מפיצול הדין", סיכמה השופטת.

בית המשפט חייב את נציגות הבית המשותף בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח והורה לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה על זהות הבורר בתוך 14 יום. כעת, יהיה על התובעים להחליט כיצד לנהל את שאר התביעה מול הנתבעים הנותרים בבית המשפט, בעוד התיק העיקרי מול הקבלן יתנהל בנפרד.

החלטה זו מהווה תזכורת חשובה ליזמים, קבלנים ונציגויות בתים משותפים: לתניית בוררות בחוזה בנייה יש "שיניים", ובית המשפט ייטה לכבד אותה גם במחיר של פיצול ההליך המשפטי, וזאת מתוך כבוד לחופש החוזים וההכרה ביתרונות המקצועיים של מוסד הבוררות בתחום ההנדסי.

ת"א 61758-06-25