דרמה בשוק הרכב: אושרה תביעה ייצוגית נגד רנו, ניסאן ודאצ'יה בגין "מנועים זוללי שמן"
בית המשפט המחוזי קבע כי קיימת אפשרות סבירה שהוכח כשל מובנה במנועי ה-1.2 ליטר הפופולריים, אשר גורם לצריכת שמן חריגה ולסכנה למנוע. השופטת דחתה את טענת היצרניות כי מדובר בתקלות נקודתיות הנובעות מאופי הנהיגה של הלקוחות, וביקרה את התנהלותן: "לא עדכנו את בעלי הרכבים ואף לא לאחר שפותח עדכון תוכנה"
בהחלטה דרמטית שניתנה ביום 2 בדצמבר 2025, אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לנהל תובענה ייצוגית רחבת היקף כנגד יצרניות הרכב הענקיות רנו, ניסאן ודאצ'יה, וכנגד היבואנית הישראלית "קרסו מוטורס". החלטה זו עשויה להשפיע על אלפי נהגים בישראל המחזיקים ברכבים משנתונים 2012-2016, אשר סבלו מתקלות מנוע חוזרות ונשנות.
במרכז הפרשה עומד מנוע בנזין בנפח 1.2 ליטר טורבו (המוכר כ-TCe 1.2), המותקן בדגמים פופולריים רבים כגון רנו קפטור, רנו קליאו, ניסאן קשקאי, ניסאן ג'וק ודאצ'יה דאסטר. הבקשה לאישור התביעה, שהוגשה לפני מספר שנים, טענה לכשל מובנה במנוע הגורם לצריכת שמן קיצונית, המובילה במקרים רבים להרס המנוע ולצורך בהחלפתו.
השופטת כרמית בן אליעזר, שנתנה את ההחלטה, קבעה כי המבקשים הצליחו להוכיח, ברמה של אפשרות סבירה, כי במנועים המדוברים הייתה תקלה או פגם מובנה. בהחלטתה המנומקת, ציינה השופטת כי מקור הכשל הוא ככל הנראה "בלוגיקת תוכנת הבקרה של המנוע", אשר בשילוב עם קשיות בלתי מספקת של טבעות הבוכנה, הוביל לצריכת השמן המוגברת.
אחת הסוגיות המרכזיות בדיון הייתה טענת ההגנה של חברות הרכב. אלו טענו כי לא מדובר בכשל סדרתי, אלא ב"תופעה" המתרחשת באחוזים בודדים של כלי רכב (כ-6.6% לטענתן), וכי היא נובעת בעיקר מדפוסי נהיגה ותחזוקה של הנהגים – כגון נסיעות עירוניות מרובות, עמידה בפקקים או אי-הקפדה על בדיקת שמן.
בית המשפט דחה טענה זו בשלב הנוכחי. השופטת בן אליעזר ציינה כי המידע המלא והנתונים נמצאים באופן בלעדי בידי היצרניות, והן נמנעו מלהציג נתונים ברורים ומבוססים שיתמכו בטענתן כי מדובר בתופעה שולית. "לא נטען, וכל שכן שלא הוכח, שהתופעה נגרמת כתוצאה מדפוסי שימוש מסוימים או חריגים", כתבה השופטת, והוסיפה כי הגורמים שמנו היצרניות (כגון נסיעה בפקקים) משפיעים על כל מנוע מודרני, ולא אמורים לגרום לכשל כה חמור דווקא במנועים אלו.
חלק משמעותי בהחלטה עסק בהתנהלות החברות מול הצרכן. מהראיות עלה כי היצרניות ידעו על הבעיה לפחות משנת 2015 והוציאו הוראות טכניות פנימיות למוסכים (TSB), אך לא טרחו ליידע את הציבור הרחב או לבצע קריאת תיקון (Recall) בטיחותית.
החברות טענו כי פיתחו עדכון תוכנה שפתר את הבעיה, וכי יישמו מדיניות של "רצון טוב" והחלפת מנועים על חשבונן. אולם, בית המשפט קבע כי גם הטיפול הזה היה לוקה בחסר. נקבע כי עדכון התוכנה יושם באופן "שקט" רק כאשר רכבים נכנסו למוסך מסיבות אחרות, מבלי לזמן את הנהגים באופן יזום. יתרה מכך, השופטת קבעה כי הוכח ברמה של אפשרות סבירה שעדכון התוכנה כלל לא פתר את הבעיה עבור רכבים שכבר היו בשימוש על הכביש וסבלו מהבלאי.
"היצרניות בחרו שלא לעדכן את בעלי הרכבים בדבר התקלה שהתגלתה על מנת שיהיו ערים לה ויעקבו אחר צריכת השמן", נכתב בפסק הדין בחריפות. השופטת הדגישה כי בהיעדר נורית התראה על מפלס שמן נמוך בחלק מהדגמים (כמו ניסאן קשקאי), הנהג הסביר לא יכול היה לדעת על הסכנה למנוע עד שהיה מאוחר מדי.
המשמעות האופרטיבית של ההחלטה היא שהתיק יעבור כעת לדיון בתביעה לגופה, כאשר נקודת המוצא היא שהתובעים עברו את המשוכה הגבוהה של הוכחת עילת תביעה לכאורה. הקבוצה המיוצגת הוגדרה ככל מי שהחזיק או נהג ברכבים הרלוונטיים שיוצרו בין השנים 2012-2016. בית המשפט פסק כי על המשיבות לשלם הוצאות משפט בסך 100,000 ש"ח כבר בשלב זה.
שותפות שיידונו בהמשך ההליך: האם הפתרון שסיפקו החברות היה מספק, ומהו היקף הפיצוי המגיע לבעלי הרכבים בגין הוצאות תיקון, רכישת שמן, ירידת ערך ועוגמת נפש.
ת"צ 14887-03-20
