דרמה בבית המשפט: סוחר רכב זייף חתימות, הסתיר תאונת "אובדן להלכה" – ויחזיר לקונה כחצי מיליון שקלים
בית משפט השלום בתל אביב חשף הונאה חמורה בעסקת "טרייד-אין" על רכב יוקרה מסוג ראנג' רובר. השופט גד מינא קבע באופן נחרץ כי הסוחר זייף את חתימות הקונה על טופס הגילוי הנאות וזיכרון הדברים כדי להסתיר שהרכב עבר תאונה קשה שהגדירה אותו כ"אובדן להלכה". התוצאה: ביטול העסקה, השבה מלאה של כספי הרכישה ופיצוי בגין הוצאות משפט.
פסק דין חריף שניתן השבוע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (28.12.2025) חושף את הצד האפל של שוק מכוניות היוקרה המשומשות. במרכז הפרשה עומדת עסקת "טרייד-אין" שנחתמה במרץ 2023, במסגרתה רכש שמעון שוקרון רכב מסוג ראנג' רובר (מודל 2019) מסוחר הרכב רונן ששון. תמורת הרכב היוקרתי, העביר שוקרון לסוחר את רכבו הישן (רובר איווק מודל 2021) והוסיף סכום של 120,000 ש"ח במזומן.
זמן קצר לאחר הרכישה, הרגיש הקונה כי הרכב "מושך" הצידה במהלך הנסיעה. בדיקה שערך לרכב חשפה מציאות עגומה: הרכב עבר תאונה קשה בעברו, הוגדר כ"אובדן להלכה" עם ירידת ערך משמעותית ונזק בשיעור של כ-31% מערכו. כאשר פנה הקונה לסוחר בטענה כי הדבר הוסתר ממנו, שלף הסוחר "קלף מנצח" לכאורה: טופס גילוי נאות וזיכרון דברים, עליהם מתנוססת חתימתו של הקונה, המאשרת כי ידע על מצב הרכב. הקונה, שטען כי מעולם לא חתם על מסמכים אלו, פנה לבית המשפט בטענה לזיוף והונאה.
התיק התמקד בשאלה המרכזית: האם הקונה אכן חתם על המסמכים המאשרים את ידיעתו על התאונה? הסוחר הציג גרסה לפיה הקונה ידע על התאונות וחתם על המסמכים בנוכחות עדים (בנו ועובד נוסף). מנגד, טען הקונה לזיוף מוחלט.
בשלב ראשון מונתה מומחית לכתב יד, אך זו התקשתה לקבוע ממצאים בשל פשטות החתימה ("שרבוט"). אולם, בעקבות גילוי מסמך נוסף שבמחלוקת, מינה בית המשפט מומחית נוספת, הגב' עידית אריאלי עוז. חוות דעתה טרפה את הקלפים: המומחית קבעה כי קיימת סבירות שהקונה לא חתם על המסמכים, וכי מי שחתם עליהם הוא ככל הנראה הסוחר עצמו.
יתרה מכך, המומחית חשפה התנהלות מחשידה מצד הסוחר בעת בדיקת כתב היד: "ניכר ניסיון להתרחק מדגמי החתימות שבמחלוקת", ציינה המומחית, והסבירה כי הסוחר ניסה באופן מכוון לשנות את סגנון חתימתו כדי להכשיל את הבדיקה. השופט גד מינא אימץ את חוות הדעת וקבע כי הוכח שהנתבע לא נתן גילוי נאות וניסה ליצור בדיעבד מצג שווא באמצעות זיוף חתימות.
פסק הדין מבקר בחריפות את גרסת ההגנה של סוחר הרכב. השופט מינא הצביע על שורת תמיהות בהתנהלותו: ראשית, הסוחר טען כי לא יכול היה להציג את המסמכים המקוריים לקונה בזמן אמת, משום שהם מועברים מדי חודש לרואה החשבון שלו ("בניילונית"). השופט דחה הסבר זה כבלתי משכנע, ותהה מדוע לא ביקש הסוחר צילום מרואה החשבון ברגע שהתעוררה המחלוקת.
שנית, למרות שבמגרש המכוניות מותקנות מצלמות אבטחה, ולמרות שהסוחר טען כי הקונה חתם בנוכחות עדים, הוא נמנע מלהציג את תיעוד המצלמות שהיה יכול להוכיח את טענתו בקלות. "הדבר הקל ביותר מבחינת הנתבע היה לשלוף את הצילומים", כתב השופט, וקבע כי הימנעות זו פועלת לחובתו.
בנוסף, הצביע בית המשפט על "הגיון כלכלי": העסקה בוצעה במחיר המחירון המלא של הרכב, כמעט ללא הפחתה. "הדעת נותנת שאם היה ניתן לתובע גילוי על התאונות… העסקה לא הייתה נעשית במחיר שהוא כמעט מחיר מחירון מלא", נכתב בפסק הדין.
לקראת סוף ההליך, בניסיון לצמצם נזקים, טען הסוחר כי יש לקזז מסכום ההשבה "דמי שימוש" בסך 17,000 ש"ח לחודש עבור התקופה בה הקונה השתמש ברכב (כשנתיים וחצי). השופט דחה טענה זו מכיוון שלא נטענה בכתב ההגנה ולא הובאו לה ראיות, וכן משום שהסוחר הוא זה שסירב לביטול העסקה בזמן אמת. עם זאת, לפנים משורת הדין וכדי להגיע לתוצאה מאוזנת, החליט השופט שלא לחייב את הסוחר בריבית והצמדה על סכום ההשבה.
בסיכומו של דבר, קיבל השופט גד מינא את התביעה והורה על ביטול העסקה. במסגרת פסק הדין חויב הנתבע, רונן ששון, לשלם לתובע סכום כולל של 453,680 ש"ח. סכום זה מורכב מהחזר המזומן ששולם (120,000 ש"ח) ומשווי הרכב שהקונה מסר בעסקת הטרייד-אין (333,860 ש"ח), אשר נמכר בינתיים על ידי הסוחר.
בנוסף, חויב הסוחר לשלם הוצאות משפט בסך 13,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח.
השופט חתם את פסק הדין באזהרה לציבור רוכשי הרכב: "טוב יעשה מי שרוכש רכב משומש אם יבדוק את הרכב בדיקה מקצועית חיצונית ולא יסתמך רק על מצגי המוכר – קל וחומר מקום בו מדובר בעסקה בשווי של מאות אלפי שקלים".
ת"א 1465-06-23
