בית המשפט הכריע: נדחתה הבקשה לייצוגית נגד "כביש 6 חוצה צפון" בגין הליכי גבייה אגרסיביים
התובע טען כי החברה פותחת תיקי הוצאה לפועל על חובות זניחים וללא הודעה מוקדמת כנדרש בחוק הגנת הצרכן • השופטת יעל מושקוביץ קבעה: החוק הספציפי של כבישי האגרה גובר על הדין הכללי, והחברה הוכיחה כי היא נוקטת ב"גבייה רכה" לפני פנייה להוצאה לפועל. התובע, שהודה כי ייתכן וזרק את מכתבי הדרישה לפח מחוסר תשומת לב, יחויב בהוצאות משפט
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה השבוע בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה כנגד חברת "6-חוצה צפון בע"מ", מפעילת המקטע הצפוני של כביש 6. פסק הדין, שניתן ביום 29 בדצמבר 2025, עסק בסוגיה המטרידה נהגים רבים: המעבר המהיר מחוב זניח של עשרות שקלים בגין נסיעה בכביש אגרה, לפתיחת תיק הוצאה לפועל הכולל הוצאות משפטיות ושכר טרחת עורכי דין המנפחים את החוב פי כמה.
במרכז הבקשה עמדה טענתו של המבקש, שמשון הלפרן, כי החברה פועלת בניגוד לחוק הגנת הצרכן בכך שהיא פותחת תיקי הוצאה לפועל מבלי לשלוח קודם לכן הודעת חוב לכתובתם המעודכנת של הנהגים במשרד הפנים. עוד נטען כי החברה פועלת בחוסר תום לב ובחוסר סבירות כשהיא מפעילה אמצעי גבייה דרקוניים בגין חובות נמוכים מ-100 שקלים, במקום להשתמש באמצעים מידתיים יותר.
אחת הסוגיות המשפטיות המרכזיות שעלו בפסק הדין הייתה ההתנגשות לכאורה בין חוק הגנת הצרכן לבין חוק כביש אגרה. המבקש טען כי לפי תיקון לחוק הגנת הצרכן משנת 2016, חובה לשלוח הודעת חוב לכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין לפני נקיטת הליכי גבייה. מנגד, חברת "חוצה צפון" טענה כי היא פועלת לפי תקנות ייעודיות (תקנות האכיפה) המחייבות משלוח דואר לכתובת הרשומה במשרד הרישוי, וכי דין ספציפי זה גובר על החוק הכללי.
השופטת יעל מושקוביץ קיבלה את עמדת החברה. בהחלטתה קבעה כי החוק והתקנות של כביש האגרה מהווים "דין ספציפי" הגובר על הוראות חוק הגנת הצרכן הכללי. השופטת ציינה כי אין היגיון בביטול דה-פקטו של תקנות האכיפה במסגרת תובענה ייצוגית, וכי בפועל קיים עדכון אוטומטי בין כתובות משרד הפנים למאגרי משרד הרישוי.
עוד נקבע כי שליחת דרישת תשלום הכוללת פיצוי והחזר הוצאות (פו"ה) בדואר רשום עונה על דרישות החוק ל"הודעת חוב". השופטת דחתה את הניסיון לערער על "חזקת המסירה", הקובעת כי אם דואר נשלח לכתובת הרשומה – רואים אותו כאילו הגיע ליעדו.
היבט משמעותי נוסף בפסק הדין נוגע לטענה כי החברה ממהרת לפתוח תיקי הוצאה לפועל באופן לא מידתי. המבקש טען כי פתיחת תיק בגין חוב פעוט היא צעד אגרסיבי, וכי יש להגביל סמכות זו רק ל"סרבני תשלום" מובהקים ולא לאזרחים שהתבלבלו בתום לב בין הזכייניות השונות של הכביש.
בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. הוכח בפני בית המשפט כי החברה מפעילה מערך של "גבייה רכה" הכולל משלוח מכתבים, מסרונים וניסיונות יצירת קשר טלפוני לפני העברת התיק להליכים משפטיים. מנכ"ל חברת התפעול העיד כי לחברה אין אינטרס כלכלי בפתיחת תיקי הוצאה לפועל, שכן ההליך יקר עבורה, והיא מעדיפה שהחוב ישולם קודם לכן.
השופטת מושקוביץ הדגישה בפסק הדין כי החוק אינו קובע רף מינימלי של חוב לפתיחת תיק הוצאה לפועל, וקביעת רף כזה היא עניין למחוקק ולא לבית המשפט. "לא מצאתי לקבל כי פרשנות לשונית או תכליתית של הוראת חוק כביש האגרה הינה כי שומה על המשיבה לנסות ולבחון מי שגה בתום לב ומי בחר לסרב לשלם", נכתב בפסק הדין.
נקודת חולשה מרכזית בתיק הייתה עדותו של המבקש הייצוגי עצמו. במהלך הדיון התברר כי המבקש, שמשון הלפרן, קיבל את דברי הדואר לכתובתו הנכונה, אך הודה כי ייתכן שלא פתח אותם או זרק אותם לפח, מתוך מחשבה שמדובר בחשבונית של "כביש 6 המרכזי" (המופעל על ידי זכיין אחר) המשולמת אצלו בהוראת קבע.
"מקום בו העיד המבקש כי ישנה אפשרות שלא פתח את דבר הדואר, לא ברור כיצד יכול הוא לשלול באופן קטגורי את קבלת דרישת הפו"ה", ציינה השופטת וקבעה כי עדותו לא הצליחה לסתור את חזקת המסירה.
פסק הדין התייחס גם לבלבול הנפוץ בקרב הציבור בין "דרך ארץ" (המפעילה את החלק המרכזי) לבין "6-חוצה צפון". החברה הציגה ראיות לכך שהשקיעה מיליוני שקלים בקמפיינים ושינתה את עיצוב החשבוניות (לירוק-אפור) כדי ליצור בידול. השופטת קבעה כי הבלבול נובע מהחלטת המדינה לפצל את הזיכיון, ואינו רובץ לפתחה של החברה שעושה מאמצים להבהיר את המצב לנהגים.
בסיכומו של דבר, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה במלואה. נקבע כי לא הוכח שהחברה פעלה בניגוד לדין או בחוסר סבירות קיצוני.
המבקש חויב לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ת"צ 6790-06-21
