דרמה בבית המשפט: בוטל משכון על דירת מגורים לטובת "אס.אר. אקורד"; השופטת: "התנהלות צינית וחסרת תום לב"

דרמה בבית המשפט: בוטל משכון על דירת מגורים לטובת "אס.אר. אקורד"; השופטת: "התנהלות צינית וחסרת תום לב"

בפסק דין נוקב וחריף שניתן בשבוע שעבר, הציל בית משפט השלום בפתח תקווה בני זוג שנקלעו לסיוט כלכלי, לאחר שחברת האשראי החוץ-בנקאי ניסתה לממש את דירתם בגין חוב של למעלה מ-3 מיליון שקלים. השופטת קבעה כי החברה הפרה את חובות הגילוי, גלגלה חובות אבודים על גבם של התובעים ללא ידיעתם, ופטרה אותם מכל חבות.

פסק דין דרמטי שניתן ביום 24 בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בפתח תקווה, חושף את הקלות הבלתי נסבלת שבה אזרחים תמימים עלולים לאבד את קורת הגג שלהם לטובת כרישי אשראי, אך גם מסמן גבולות ברורים לחברות המימון החוץ-בנקאיות. השופטת עדנה יוסף-קוזין קיבלה את תביעתם של בני הזוג אייל מיכאל ושרה כהן נגד חברת "אס.אר. אקורד בע"מ", חברה ציבורית בשליטת עדי צים, והורתה על ביטול המשכון שנרשם על דירת מגוריהם.

תחילת הפרשה בשנת 2015, כאשר בני הזוג כהן, הורים לילדים שעמדו בפני חתונות, נקלעו למצוקה תזרימית. אליהו אריבי, איש עסקים ומכר של המשפחה, הציע להם הלוואה ללא ריבית בסך 150,000 ש"ח כדי לסגור את יתרת המשכנתא שלהם בבנק. זמן קצר לאחר מכן, ביקש אריבי "טובה תחת טובה": הוא ביקש מהם לשעבד את דירתם לטובת חברת "אס.אר. אקורד", עמה עבד בניכיון שיקים, כבטוחה לאשראי שלו. לטענת בני הזוג, הובטח להם במפורש – הן על ידי אריבי והן על ידי נציגי החברה – כי הסיכון מוגבל לאותו סכום של 150,000 ש"ח בלבד.

אולם המציאות התבררה כשונה לחלוטין. במרץ 2018 נדהמו בני הזוג לגלות כי אקורד דורשת לממש את דירתם בגין חוב עצום שתפח לכ-3 מיליון שקלים, בטענה שהם חתמו על ערבות ללא הגבלת סכום.

בפסק הדין מתחה השופטת יוסף-קוזין ביקורת חריפה על התנהלות הנתבעת. התברר כי בני הזוג הוחתמו על מסמכים דרקוניים מבלי שנפגשו עם נציג מוסמך שיסביר להם את משמעות הוויתור על הגנת בית המגורים או את גובה החשיפה האמיתית שלהם. השופטת קיבלה את גרסת התובע, לפיה ניסה לברר מול בעלי החברה, עדי צים, את גובה הסיכון, ונענה בתשובות מתחמקות שהפנו אותו להסכמות בעל-פה עם אריבי.

יתרה מכך, בית המשפט חשף תרגיל פיננסי שביצעה החברה "מאחורי גבם" של בני הזוג. אקורד גלגלה חובות אבודים של חברה אחרת בבעלות אריבי ("מועדים"), שלא הייתה מובטחת בשעבוד, אל תוך החשבון של החברה המובטחת ("שלהבת"). "המהלך המתואר… הוא בעליל בלתי חוקי", כתבה השופטת בפסק הדין. "אקורד פעלה בחוסר תום לב קיצוני, והפרה בציניות ובאופן הבוטה ביותר את חובת הנאמנות אשר רבצה עליה כלפי התובעים".

אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה מעמדם של התובעים. אקורד ניסתה לטעון כי התובע היה שותף עסקי של החייב העיקרי ולכן אינו זכאי להגנות החוק. השופטת דחתה טענה זו מכל וכל, וקבעה כי התובעים נחשבים "ערבים יחידים". כפועל יוצא, חלו על אקורד חובות גילוי מוגברות מתוקף חוק הערבות וחוק הבנקאות.

השופטת קבעה כי החברה כשלה בפרמטרים הבאים:

1. אי גילוי מסגרת האשראי: לא גולה לתובעים כי לחברה הלווה אושרה מסגרת אשראי של 2.5 מיליון ש"ח, עובדה שהייתה משנה את החלטתם לחתום.

2. היעדר הסבר: לא נערכה פגישה מסודרת להסבר על המסמכים, ועורך הדין מטעם החברה (עו"ד דוד אוחיון) לא הובא לעדות כדי לסתור את טענת התובעים שהובטח להם כי הסיכון מוגבל.

3. היעדר עדכון: במשך שלוש שנים, בעוד החוב תופח לממדי ענק, אקורד לא שלחה לתובעים ולו הודעה אחת על מצב החוב, בניגוד להוראות המפקח על הבנקים.

השופטת קבעה כי בשל הפער המשמעותי בין סכום הערבות שהובטח בעל-פה (150 אלף ש"ח) לבין החשיפה בפועל, ובשל הפרת חובות הגילוי והנאמנות, התובעים פטורים מערבותם לחלוטין. כמו כן, נקבע כי השינוי היסודי שביצעה החברה בחיוב הנערב (העברת החובות מחברה לחברה) מקנה לתובעים זכות לביטול הערבות.

"לא יעלה על הדעת כי אקורד לא תדאג לעדכן את התובעים מעת לעת על מצב החוב… ולא ייתכן כי התובעים יתוודעו לראשונה לחוב העולה על 3 מיליון ש"ח רק לאחר שהחוב הפך לבעייתי", סיכמה השופטת.

בסופו של יום, התביעה התקבלה במלואה. בית המשפט הצהיר כי המשכון על הדירה בטל ומבוטל. בנוסף, חויבה חברת אס.אר. אקורד לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ש"ח.

ת"א 60954-07-18