מהפכה בסעדים הזמניים: העליון קובע רף מחמיר להטלת עיקולים על חברות פעילות
בהחלטה עקרונית קבע שופט בית המשפט העליון יחיאל כשר כי תקנות סדר הדין החדשות העלו את רף ההוכחה הנדרש להטלת עיקול זמני. בית המשפט קיבל את ערעורם של איש העסקים ויצמן סאטובי וחברת "ורד ו.מ." וקבע כי אין להטיל "עיקול גורף" החונק את פעילותה של חברה עסקית, כאשר קיימים נכסי נדל"ן המבטיחים את החוב
בית המשפט העליון הציב אתמול (1.1.26) תמרור עצור בפני השימוש הקל יחסית שנעשה לעיתים בצווי עיקול זמניים נגד חברות ועסקים פעילים. בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי כבוד השופט יחיאל כשר, התקבל חלקית ערעורם של איש העסקים ויצמן סאטובי והחברה בבעלותו, "ורד ו.מ. בע"מ", כנגד חברת המימון החוץ-בנקאי "שיא מימונים בע"מ". ההחלטה מבטלת את מרבית העיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק ופעילות החברה, ומשאירה את העיקול על נכסי הנדל"ן בלבד.
במרכז הפרשה עומדת תביעה כספית בסך 3.8 מיליון שקלים שהגישה חברת "שיא מימונים" נגד חברת "ווסט פראס", בגין הלוואה שלא נפרעה. התובעת טענה כי ויצמן סאטובי וחברת "ורד" שבבעלותו חתמו על ערבויות אישיות לחוב זה. מנגד, סאטובי טען בנחרצות כי חתימתו על כתבי הערבות זויפה על ידי גורם שלישי (אפרים בן חמו), וכי הוא כלל לא ידע על הערבות המיוחסת לו.
במסגרת ההליכים המקדמיים, הטיל בית המשפט המחוזי בתל אביב, במעמד צד אחד, עיקולים נרחבים ביותר על נכסי המבקשים אצל 58 מחזיקים שונים. העיקולים כללו את חשבונות הבנק של החברה הפעילה, כספים המגיעים לה מלקוחות, וכן נכסי נדל"ן. בקשתם של סאטובי והחברה לבטל את העיקולים נדחתה ברובה על ידי בית המשפט המחוזי, מה שהוביל להגשת בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון.
לב ליבה של ההחלטה נוגע לפרשנות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תשע"ט-2018). השופט כשר עמד על כך שבעבר, בתקנות הישנות, הדרישה להוכחת "יסוד ההכבדה" (החשש שאי-מתן הצו יקשה על ביצוע פסק הדין) הייתה מקלה יותר בעיקולים זמניים לעומת סעדים אחרים כמו עיכוב יציאה מהארץ. אולם, השופט קבע כי התקנות החדשות שינו את המצב: כיום, תקנה 103(א) דורשת להוכיח כי "אי מתן הצו יכביד באופן ממשי", ניסוח הזהה לסעדים החמורים ביותר.
"אין עוד מקום לאמירה לפיה מידת ההכבדה שעל מבקש צו העיקול הזמני להוכיח, היא הנמוכה ביותר", כתב השופט כשר בהחלטתו. הוא הדגיש כי כיום יש להוכיח הכבדה ברמה משמעותית, ואין להניח שמדובר ברף מקל רק משום שמדובר בעיקול כספי.
בצעד משמעותי עבור המגזר העסקי, בית המשפט העליון הכיר בנזק האדיר שנגרם לחברה פעילה כתוצאה מעיקול גורף על חשבונותיה. השופט ציין כי מעבר לפגיעה בתזרים המזומנים, עיקול כזה פוגע אנושות במוניטין של החברה, מרתיע ספקים ולקוחות, ועלול להוביל לקריסתה עוד בטרם התבררה התביעה לגופה.
"הטלת צו עיקול זמני רחב היקף על כלל נכסיה של חברה עסקית פעילה עלולה להסב לה גם פגיעה חמורה במוניטין העסקי, לפגוע במתן אשראי… ולהרתיע לקוחות", נכתב בפסק הדין. השופט כשר קבע כי כאשר מדובר בחברה סולבנטית (בעלת כושר פירעון), עצם גובה סכום התביעה אינו מצדיק הטלת עיקול "חונק" על כלל פעילותה.
בנוסף להיבט העקרוני, בית המשפט העליון מתח ביקורת על התנהלות המשיבה בנוגע להוכחת החתימה. השופט כשר ציין כי כאשר נתבע טוען לזיוף חתימה, הנטל להוכיח את אמיתותה מוטל על התובע. במקרה זה, חברת המימון לא הגישה חוות דעת מומחה לכתב יד, ואף ויתרה על חקירת המומחים מטעם ההגנה. "לא ניתן לקבוע כי סיכויי המשיבה להוכיח שחתימותיו של ויצמן… הינן אותנטיות, חסרת סיכוי של ממש – כך שיסוד סיכויי התביעה מתקיים… אם כי משקלו… אינו כבד במיוחד", ציין השופט בזהירות.
לאור האמור, החליט השופט כשר לבטל את העיקולים על חשבונות הבנק של החברה ועל הכספים המגיעים לה מצדדים שלישיים. עם זאת, כדי לאזן בין זכויות הצדדים ולהבטיח את פירעון החוב במידה והתביעה תתקבל בסופו של יום, הותיר בית המשפט את העיקולים על נכסי הנדל"ן של ויצמן סאטובי.
השופט הסביר כי פתרון זה מאזן נכונה בין האינטרסים: מצד אחד, למשיבה יש בטוחה בדמות נכסי מקרקעין; מצד שני, מוסר "חבל החנק" מעל צווארה של החברה הפעילה, והיא יכולה להמשיך במהלך עסקיה הרגיל ללא הפגיעה הקשה במוניטין ובתזרים המזומנים.
כמו כן, המשיבה חויבה בהוצאות משפט לטובת המבקשים בסך 10,000 ש"ח.
החלטה זו צפוייה להשפיע על בקשות רבות לעיקולים זמניים המוגשות מדי יום לבתי המשפט, ולחייב תובעים להציג תשתית ראייתית מוצקה יותר בטרם יבקשו להקפיא פעילות של עסקים חיים.
רע"א 70131-09-25
