"שיחת המכירה ארכה דקה": חברת הביטוח תשלם כ-300 אלף ש"ח לאלמנה, למרות שבעלה המנוח לא גילה את מחלת הסוכרת
בית משפט השלום בחיפה קבע כי למרות שהמבוטח לא דיווח על מצבו הרפואי האמיתי בשיחת הטלפון, חברת הביטוח "ביטוח ישיר" (IDI) לא תהיה פטורה מתשלום. הסיבה: הנציג לא הזהיר את המבוטח מפני ההשלכות של מתן תשובות שגויות. השופטת מתחה ביקורת על הליך המכירה המהיר והשטחי וקבעה: "חובת תום הלב חלה על שני הצדדים"
פסק דין שניתן השבוע בבית משפט השלום בחיפה, ביום 31 בדצמבר 2025, מעניק ניצחון משמעותי למבוטחים מול חברות הביטוח, ומחדד את חובות הגילוי ההדדיות בעת כריתת חוזה ביטוח טלפוני. כבוד השופטת סיגלית מצא חייבה את חברת הביטוח IDI (ביטוח ישיר) לשלם לאלמנה את מלוא תגמולי ביטוח החיים, למרות שהוכח כי המנוח הסתיר מידע רפואי מהותי בעת ההצטרפות לביטוח.
התביעה הוגשה על ידי רותי בן ישי, אלמנתו של אשר בן ישי ז"ל והמוקד המשפטי שלה סבב סביב השאלה האם אי-גילוי מצד מבוטח פוטר את המבטחת באופן אוטומטי, גם כאשר הליך המכירה לוקה בחסר.
תחילתה של הפרשה ביולי 2014, אז רכשו בני הזוג פוליסת ביטוח חיים לכיסוי משכנתא באמצעות שיחת טלפון. בתמליל השיחה, שהוצג בבית המשפט, נשמע המנוח עונה בשלילה מוחלטת לשאלות הנציג בנוגע למצבו הרפואי. כשנשאל האם אובחן כחולה סוכרת או יתר לחץ דם, והאם נקבעו לו אחוזי נכות – השיב המנוח בנחרצות: "לא".
אלא שהמציאות הרפואית הייתה שונה לחלוטין. מתיקו הרפואי של המנוח, שנפטר בשנת 2022 מדימום מוחי, התברר כי הוא סבל מסוכרת סוג 2 לא מאוזנת עוד משנת 2000. יתרה מכך, למנוח נקבעה נכות בשיעור משמעותי של 69% בביטוח הלאומי, הכוללת נכות בגין סוכרת ובעיות אורתופדיות קשות.
לאחר פטירתו, דחתה חברת הביטוח את תביעת האלמנה לפירעון יתרת המשכנתא (בסך כ-298 אלף ש"ח), בטענה כי המנוח הפר את חובת הגילוי ב"כוונת מרמה". החברה טענה כי לו הייתה יודעת את מצבו האמיתי, לא הייתה מבטחת אותו כלל.
השופטת סיגלית מצא ניתחה בפסק הדין את מאזן הכוחות בין הצדדים. מצד אחד, קבעה השופטת באופן חד משמעי כי המנוח הפר את חובת הגילוי. "המנוח נתן תשובה שלא הייתה מלאה וכנה לשאלות בעניין מהותי ועשה כן ביודעין", נכתב בפסק הדין. העובדה שהמנוח קיבל קצבת נכות בגין המחלות שהכחיש, העידה כי היה מודע היטב למצבו.
אולם, כאן הגיעה התפנית בפסק הדין. השופטת הטילה זרקור על התנהלות חברת הביטוח בשלב הטרום-חוזי. מהראיות עלה כי נציג המכירות הקדיש לבירור המצב הרפואי דקה ו-7 שניות בלבד. חמור מכך, הנציג לא הזהיר את המנוח כי מתן תשובה שגויה עלול להוביל לביטול הפוליסה ברגע האמת.
"לא הוזהר המנוח ביחס למשמעות אי מתן מענה מלא ונכון", ציינה השופטת. היא הוסיפה כי אמנם החברה שלחה לאחר מכן טפסים לאימות, אך לא וידאה שהמנוח חתם עליהם והחזיר אותם. השופטת הדגישה כי חובת תום הלב היא דו-סטרית: כפי שהמבוטח חייב לגלות אמת, המבטחת חייבת להסביר למבוטח – "ברחל בתך הקטנה" – את ההשלכות המשפטיות של הסתרת מידע.
בית המשפט דחה את טענת חברת הביטוח כי המנוח פעל מתוך "כוונת מרמה" (טענה שהייתה פוטרת את החברה מתשלום כליל). השופטת קבעה כי בהיעדר אזהרה מפורשת מצד הנציג, ובהתחשב בכך שהמנוח היה אדם פשוט עם השכלה של 8 שנות לימוד שלא בטוח שהבין את משמעות הביטוח, לא ניתן לייחס לו כוונת זדון ברמה המשפטית הנדרשת.
"משלא הוזהר המנוח במסגרת השאלון הרפואי, או לאחר מכן, ביחס לנפקות אי מתן מענה שלם ונכון לשאלות – לא ניתן לקבל את הטענה כי פעל במרמה", פסקה השופטת. השופטת אף ציינה שיקולי מדיניות משפטית, לפיהם קבלת עמדת חברת הביטוח תיתן תמריץ שלילי לחברות שלא לבצע בדיקות רפואיות בזמן אמת, אלא להמתין ליום הדין כדי להתחמק מתשלום.
בשלב זה, על פי חוק חוזה הביטוח, במצב שבו אין כוונת מרמה אך יש אי-גילוי, חברת הביטוח אמורה לשלם "תגמולי ביטוח מופחתים" (לפי היחס בין הפרמיה ששולמה לזו שהיתה אמורה להשתלם). אולם, בפסק הדין התברר כי חברת הביטוח לא טענה לתשלום מופחת ולא הציגה תחשיב רלוונטי, אלא התעקשה על פטור מלא בלבד.
משנדחתה טענת הפטור המלא, ומשהחברה לא ביקשה סעד חלופי, חייבה השופטת מצא את הנתבעת לשלם את מלוא סכום הביטוח.
בסיכומו של דבר, נפסקו לטובת האלמנה סך של 298,051 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויבה חברת הביטוח לשלם הוצאות משפט בסך 3,725 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 34,000 ש"ח.
פסק דין זה משמש תמרור אזהרה לחברות הביטוח: הליך מכירה טלפוני מהיר, ללא הסברים מספקים ואזהרות ברורות למבוטח, עלול לעלות להן ביוקר, גם כאשר המבוטח עצמו לא דייק בעובדות שמסר.
ת"א 42371-09-23
