תקדים בבית המשפט המחוזי: בינה מלאכותית אינה יכולה להירשם כ"ממציא" בבקשה לפטנט
בפסק דין עקרוני ומקיף שניתן בערב השנה האזרחית החדשה, דחתה השופטת תמר אברהמי את ערעורו של ד"ר סטיבן ת'אלר וקבעה כי הדין הישראלי מחייב מעורבות אנושית בהמצאה. בית המשפט קבע כי המונח "ממציא" בחוק הפטנטים מתייחס ל"בן אנוש" בלבד, וכי שינוי מדיניות דרמטי שכזה מסור למחוקק ולא לבית המשפט
ביום 31 בדצמבר 2025, רגע לפני כניסתה של שנת 2026, פרסם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק דין דרמטי המשרטט את גבולות הגזרה שבין טכנולוגיה למשפט בעידן ה-AI. כבוד השופטת תמר אברהמי דחתה את ערעורו של ד"ר סטיבן ל. ת'אלר נגד רשם הפטנטים, העיצובים וסימני המסחר, וקבעה באופן חד משמעי כי מכונה המבוססת על בינה מלאכותית אינה יכולה להיות מוכרת כ"ממציא" לצורך רישום פטנט בישראל.
הסוגיה שעמדה בלב המחלוקת היא חלק ממאבק משפטי גלובלי שמנהל ד"ר ת'אלר, במסגרת פרויקט המכונה "Artificial Inventor Project". ת'אלר הגיש שתי בקשות לפטנט (עבור מכלי מזון ומכשיר להבהוב אור) וביקש לרשום תחת רובריקת שם הממציא את "DABUS" – מערכת בינה מלאכותית שלטענתו יצרה את האמצאות באופן אוטונומי וללא מעורבות אנושית. לאחר שרשם הפטנטים הישראלי סירב לבקשות אלו, הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי.
עורכי הדין של ת'אלר טענו כי המונח "ממציא" בחוק הפטנטים אינו מוגדר, ולכן יש לפרשו בפרשנות תכליתית המעודדת חדשנות וגילוי מידע לציבור. לשיטתם, סירוב להגן על המצאות שנוצרו על ידי AI יפגע בתמריץ לפתח מכונות כאלו ויעודד שמירת סודות מסחריים במקום שיתוף ידע. עוד נטען כי ד"ר ת'אלר זכאי לפטנט מכוח בעלותו על המכונה (דוקטרינת ה-Accession), כפי שבעל עץ זכאי לפירותיו .
מנגד, רשם הפטנטים, ועמו הסכימה השופטת אברהמי, גרס כי נקודת המוצא של החוק היא שהממציא הוא בן אנוש. בהחלטתה, צללה השופטת אברהמי לניתוח לשוני ומעמיק של חוק הפטנטים. היא ציינה כי אף שהמונח "ממציא" לא מוגדר בחוק, סעיפים אחרים בו מתייחסים ל"שאיריו" של ממציא, לזכותו של ממציא "לדרוש" או "לוותר" על ציון שמו – פעולות משפטיות שרק אדם (בן אנוש) יכול לבצע, ולא מכונה.
"פרשנותו הטבעית והרגילה של המונח 'ממציא' נכון להיום איננה כוללת בגדרה מכונה", כתבה השופטת בפסק הדין. היא הוסיפה כי מכונה אינה בעלת אישיות משפטית, אין לה זכויות או חובות, והיא אינה יכולה לבצע פעולות משפטיות של העברת זכויות כנדרש בחוק כדי להעביר את הבעלות על האמצאה למבקש הפטנט.
חלק משמעותי מפסק הדין הוקדש לבחינת המצב המשפטי בעולם. השופטת אברהמי ציינה כי דיני הקניין הרוחני מושפעים עמוקות מהצורך בהרמוניזציה בינלאומית. פסק הדין סקר את כישלונותיו של ת'אלר לרשום את DABUS כממציאה בשורת מדינות, בהן ארה"ב, בריטניה (שם נדחה הערעור בבית המשפט העליון בדצמבר 2023), האיחוד האירופי, אוסטרליה וגרמניה.
השופטת הדגישה כי ההכרעה הישראלית אינה עומדת בחלל ריק. "תמונת המצב הגלובלית בתחום… אינה תומכת בעמדת המערער", נכתב בפסק הדין. היא ציינה כי הכרה חד-צדדית של ישראל בבינה מלאכותית כממציאה, בניגוד לרוב העולם, תיצור א-סימטריה בעייתית, שבה אמצאות אלו יהיו נחלת הכלל בעולם אך מוגנות במונופול בישראל.
אחת הנקודות החשובות בפסק הדין היא הקביעה כי שינוי כה יסודי בדיני הפטנטים אינו צריך להיעשות בדרך של פסיקה. השופטת אברהמי הבהירה כי השאלות שמציבה הבינה המלאכותית – האם ראוי לתמרץ מכונות? האם מערכת הפטנטים הקיימת היא הכלי הנכון לכך? ומהי מידת המעורבות האנושית הנדרשת? – הן שאלות של מדיניות כבדת משקל.
"הכרה בבינה מלאכותית כממציאה… צריכה להימסר למחוקק שיכריע בשאלות המדיניות", ציטטה השופטת בהסכמה את החלטת הרשם. היא סיכמה כי לא שוכנעה שתכליות חוק הפטנטים הנוכחי "קוראות" לפרשנות המבוקשת על ידי ת'אלר, וכי ללא התאמות חקיקתיות, אין מקום להכיר במכונה כממציאה.
פסק הדין מותיר, אם כן, את המצב המשפטי בישראל על כנו: בינה מלאכותית היא כלי עזר בידי הממציא האנושי, משוכלל ככל שיהיה, אך היא אינה זכאית, נכון לעת הזו, לקרדיט המשפטי של "ממציא". את שאלת המעורבות האנושית המינימלית הנדרשת כדי לרשום פטנט בסיוע AI, הותיר בית המשפט בצריך עיון למקרה עתידי מתאים.
עש"א 33353-05-23
