איש העסקים ציקי פוקס יפצה קרן השקעות בינלאומית ב-17.3 מיליון ש"ח
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את תביעתה של קרן ההשקעות Springtide Ventures וקבע כי פוקס הציג לה מצגים כוזבים ומסמכים מזויפים כדי לשכנעה להשקיע בחברת הסטארט-אפ ביו-נקסוס. השופט יעקב שרביט דחה את גרסתו המאוחרת של פוקס, לפיה המצגים הכוזבים היו חלק מ"קנוניה" שנרקמה לבקשת נציג הקרן עצמו.
בפסק דין חריף ומנומק, שניתן ביום 19 בנובמבר 2025, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית) את תביעתה של חברת Springtide Ventures s.r.o, זרוע ההשקעות של הקרן הבינלאומית KKCG, נגד יזם ההייטק ציקי קורלנד פוקס והחברה שבבעלותו, Dum Spiro LLC. השופט יעקב שרביט חייב את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 17.3 מיליון ש"ח, לאחר שקבע כי הלה הונה את המשקיעים באמצעות "מסמכים מזויפים" ומצגים שקריים שהציגו את חברת הסטארט-אפ הכושלת שלו כהצלחה מסחררת.
במרכז הפרשה עומדת חברת "ביו-נקסוס", שפוקס היה מייסדה ומנכ"לה. התובעת השקיעה בחברה סכומי עתק במהלך השנים 2016 ו-2017, בהתבסס על נתונים שהציג בפניה פוקס. מהראיות שהוצגו לבית המשפט עלה פער בלתי נתפס בין המצגים למציאות: בעוד פוקס הציג דוחות כספיים המעידים על הכנסות של מיליוני דולרים, בפועל החברה הייתה "עסק חי" עם הכנסות זניחות והפסדים כבדים.
כך למשל, הוצג לתובעת כי הכנסות החברה בשנת 2016 עמדו על כ-10 מיליון דולר (ובגרסה אחרת אף יותר), בעוד שבפועל, על פי הדוחות האמיתיים, הסתכמו ההכנסות ב-21,000 דולר בלבד. במקרה אחר, פוקס שלח תדפיס חשבון בנק המראה יתרה חיובית של כ-6 מיליון ש"ח, בשעה שבחשבון הבנק האמיתי הייתה יתרה שלילית או אפסית. השופט שרביט תיאר בפסק הדין כיצד פוקס הציג "באופן שיטתי וסדור מצגים כוזבים מהותיים", כולל זיוף חתימות של רואי חשבון ודוחות כספיים שלמים שנחזו להיות מבוקרים.
אחת הדרמות הגדולות במשפט התחוללה כאשר פוקס, שכפר בתחילה בכל טענות המרמה, שינה את גרסתו בשלב הסיכומים והודה למעשה בהצגת הנתונים הכוזבים. אלא שלטענתו החדשה, המעשים בוצעו כחלק מ"קנוניה" שנרקמה בינו לבין נציג התובעת, מר מארק יבלונסקי. פוקס טען כי יבלונסקי הוא שהנחה אותו "לשפץ" את המספרים ולייצר מצג של הצלחה כדי לזכות בבונוסים שמנים מקרן האם, KKCG.
השופט שרביט דחה את טענת הקנוניה מכל וכל, וכינה אותה "גרסה כבושה ומתפתחת" שנועדה לחלץ את פוקס מאחריות. בפסק הדין נקבע כי לא הוצגה שום ראיה ממשית לתמיכה בתיאוריה זו, וכי יבלונסקי עצמו היה קורבן לתרמית ולא שותף לה. "לא עלה בידי פוקס להוכיח את טענת הקנוניה… אף לא בקירוב", כתב השופט, והוסיף כי גם לו הייתה הטענה נכונה, אין בה כדי לפטור את פוקס מאחריות כלפי החברה המשקיעה שנפלה קורבן למעשיו.
פוקס ניסה לטעון להגנתו כי התובעת, כמשקיעה מתוחכמת, התרשלה בבדיקת הנאותות (Due Diligence) וכי היו לה "דגלים אדומים" שהיו צריכים לעורר את חשדה. בית המשפט דחה גם טענה זו, בקובעו כי בעוולת התרמית אין מקום להפחית את הפיצוי בגין "אשם תורם" של הקורבן, וודאי לא כאשר המזיק פעל בזדון ובשיטתיות. "אין להתיר לרמאי לטעון כי היה על קורבנו להיות זהיר יותר ולגלות את דבר ההטעיה", ציטט השופט מהספרות המשפטית.
נקבע כי התובעת הסתמכה על המצגים המפורשים בהסכמי ההשקעה ועל הצהרותיו האישיות של פוקס, וכי אילולא המרמה, לא הייתה משקיעה בחברה ולו דולר אחד. הנזק שנגרם לה הוערך במלוא סכום ההשקעה, שכן החברה קרסה ושווי המניות ירד לאפס.
התביעה הוגשה גם נגד שירי ידעי, שעבדה בחברה כמזכירה ועוזרת אישית של פוקס. התובעת טענה כי ידעי הייתה שותפה למעשי הזיוף. אולם, בית המשפט החליט לדחות את התביעה נגדה. השופט קבע כי לא הוכח שידעי הייתה מודעת לתרמית או שהייתה לה תרומה ממשית לביצועה. נקבע כי היא פעלה כעובדת זוטרה הממלאת הוראות טכניות של המנכ"ל, ללא שיקול דעת עצמאי. עם זאת, בשל התנהלותה הבעייתית ומעורבותה במשלוח מסמכים מסוימים, החליט בית המשפט שלא לפסוק לזכותה הוצאות משפט, למרות דחיית התביעה נגדה.
בסופו של יום, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה נגד ציקי פוקס וחברת "דום ספירו" שבבעלותו. השניים חויבו, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 17,300,000 ש"ח. בנוסף, הוטל עליהם לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של כ-950,000 ש"ח (הכולל את החזר האגרה ושכר טרחה בסך חצי מיליון ש"ח).
ת"א 62009-12-19
