דרמה משפטית חוצת יבשות: ביהמ"ש המחוזי הכריע בקרב הירושה על הקרקע בבית צפאפא – "הדוד מצ'ילה" מכר את מה שלא היה שלו
היורשים מצ'ילה טענו לתרמית ענק וזיוף מסמכים, הרוכשים טענו לרכישה בתום לב – ובתווך עמד בניין בן 3 קומות שכבר נבנה. פסק דין מרתק של השופט אריה רומנוב שרטט מחדש את מפת הבעלות בחלקה היוקרתית: עסקת המכר תקפה, אך רק באופן חלקי. המשמעות: הרוכשים ששילמו מאות אלפי דולרים נותרו עם שישית מהנכס בלבד
בפסק דין דרמטי ומנומק, המשתרע על פני עשרות עמודים, הכריע לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים בסכסוך מקרקעין סבוך, ששורשיו נטועים בירושלים של ראשית המאה ה-20 וענפיו מגיעים עד לצ'ילה הרחוקה. במרכז הפרשה: חלקת אדמה יקרת ערך בשכונת בית צפאפא, שזהות בעליה המקוריים, חסין יוסף עת'מאן, הפכה לתעלומה לאחר שהיגר לדרום אמריקה לפני כמאה שנה.
הסיפור החל להתגלגל בשנת 2016, כאשר נכדים ונינים של "הסב המייסד", המתגוררים בצ'ילה, גילו לתדהמתם כי הקרקע המשפחתית נמכרה לאנשי עסקים ותושבים מקומיים, ואף הוקם עליה בניין מגורים. התביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, חשפה מסכת אירועים הכוללת טענות לזיופי דרכונים, צווי ירושה פיקטיביים של בית הדין השרעי, וניצול של קשיש חולה המתגורר בקצה השני של העולם.
לטענת התובעים – כ-40 יורשים המתגוררים ברובם בצ'ילה – הקרקע נגזלה מהם במרמה. במרכז העלילה עמד פייסל, בנו הצעיר של הבעלים המקורי, שהיה היחיד מבין ששת ילדיו של המנוח שנותר בחיים בעת ביצוע העסקאות (2007-2009).
מהעדויות עלה כי פייסל חתם בצ'ילה על ייפויי כוח נוטריוניים המעבירים את הזכויות בקרקע לרוכשים מירושלים. היורשים טענו כי פייסל, שהיה אדם מבוגר וחולה, רומה על ידי מתווכים וקרובי משפחה ("גאזי ונוהא"), ולא הבין על מה הוא חותם. עוד נטען כי בתיק הבקשה להיתר בנייה נמצאו מסמכים מזויפים ברמה גבוהה, בהם צו ירושה מזויף הקובע כי פייסל הוא היורש היחיד, ותעודת זהות צ'יליאנית מזויפת שעליה "הודבקה" תמונתו של פייסל במדי כבאי.
מנגד, הנתבעים – הרוכשים שקנו את הקרקע ושילמו מאות אלפי דולרים – טענו כי פעלו בתום לב מוחלט. לטענתם, הם רכשו את הקרקע כדין בהסתמך על הצהרותיו של פייסל בפני נוטריון כי הוא הבעלים הבלעדי של הקרקע, וכי שילמו תמורה מלאה. אחד הנתבעים אף השלים בניית בית מגורים בן שלוש קומות על הקרקע, בו הוא מתגורר עם משפחתו.
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אריה רומנוב, נדרש לפרק את המוקש המשפטי המורכב. בפסק הדין, שניתן ביום 24 בנובמבר 2025, דחה השופט את טענת התובעים כי פייסל לא ידע על מה הוא חותם.
"לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם שפייסל לא ידע על מה הוא חותם", קבע השופט רומנוב. הוא ציין כי מדובר במסמכים שנחתמו בפני נוטריון רשמי, כולל טביעת אצבע, וכי במכתב שהותיר פייסל עצמו הוא מודה שחתם על מסמכים למכירת "אדמת אביו בפלסטין". השופט קבע כי פייסל ידע שהוא מוכר את הקרקע, אך ייתכן שרומה לגבי התמורה הכספית שיקבל – עניין שאינו מבטל את העסקה מול הרוכשים.
עם זאת, כאן הגיעה התפנית הדרמטית: השופט קבע כי אף שפייסל התכוון למכור את הקרקע, הוא לא יכול היה למכור את מה שאין לו. פייסל היה רק אחד מששת ילדיו של המנוח, ולכן ירש רק שישית (1/6) מהזכויות בקרקע. חמש השישיות הנותרות שייכות ליורשי אחיו ואחיותיו – הם התובעים.
השופט דחה את טענת הרוכשים להגנת "תקנת השוק" (סעיף 10 לחוק המקרקעין). תקנה זו מגנה על רוכש שהסתמך על רישום שגוי בטאבו. במקרה זה, הסביר השופט, הרישום בטאבו היה נכון (על שם הסב המנוח), והטעות הייתה במצג השווא של פייסל שהציג עצמו כיורש יחיד. "ההסתמכות צריכה להיות על המרשם עצמו, להבדיל מהסתמכות על ייפוי כוח או תעודת זהות מזויפת", נכתב בפסק הדין.
באשר לטענות הזיוף החמורות של צו הירושה ותעודת הזהות, השופט קיבל את עמדת התובעים וקבע כי אכן מדובר במסמכים מזויפים, אך קבע כי אלו נוצרו ככל הנראה בשלב מאוחר יותר לצורך היתרי הבנייה, ולא שימשו כבסיס לעסקת המכר עצמה, ולכן לא הם שהכריעו את גורל הבעלות.
בשורת הסיכום, פסק הדין יצר מציאות קניינית חדשה ומורכבת בחלקה:
-
הרוכשים (הנתבעים): זכאים להירשם כבעלים של שישית (1/6) בלבד מהחלקה, למרות ששילמו תמורה עבור החלקה כולה.
-
התובעים (היורשים מצ'ילה): הוכרו כבעלים של חמש שישיות (5/6) מהקרקע.
המשמעות האופרטיבית היא קשה במיוחד עבור הנתבע שבנה את ביתו על הקרקע. כעת, מבחינה משפטית, הבית שלו יושב על קרקע שרובה בבעלות אנשים אחרים. השופט רומנוב סיים את פסק הדין בהמלצה חמה לצדדים להגיע להסדר מוסכם לפירוק השיתוף או לחלוקה, והזהיר כי אחרת צפויות להם "שנים לא מעטות של סכסוכים והתדיינויות".
לאור התוצאה המורכבת, בה התקבלה התביעה בחלקה אך נדחתה טענת המרמה הישירה של הנתבעים, ומאחר שהרוכשים נותרו בפני שוקת שבורה חלקית, החליט השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ת"א 47202-05-16
