המחוזי קבע: הרשות הפלסטינית תשלם 25 מיליון ש"ח למשפחת נרצחת בפיגוע בקו 32 א'
בפסק דין נוקב שניתן לאחרונה, חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את הרשות הפלסטינית לפצות במיליוני שקלים את בנותיה של אישה שנרצחה בפיגוע ההתאבדות בצומת פת בשנת 2002. השופט אוהד גורדון קבע כי הרשות אחראית כ"מתגמלת טרור" וכי הבנות זכאיות לפיצויים כנפגעות משניות שחייהן התרסקו, חרף השנים שחלפו.
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט אזרחי, הטיל על הרשות הפלסטינית תשלום פיצויים בסך כולל של 25 מיליון ש"ח ליורשיה של אישה שנרצחה בפיגוע התאבדות באוטובוס בירושלים לפני למעלה משני עשורים. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופט אוהד גורדון ביום 26 בנובמבר 2025, מהווה יישום משמעותי של "חוק הפיצויים לדוגמה" שנחקק בשנת 2024, ומחדד את ההכרה בנזקים הנפשיים ארוכי הטווח של בני משפחות נרצחי הטרור.
התביעה עוסקת בפיגוע הקטלני שאירע ב-18 ביוני 2002, כאשר מחבל מתאבד מארגון החמאס פוצץ את עצמו באוטובוס בירושלים. בפיגוע נרצחו 19 בני אדם, ובהם המנוחה, אימן של שלוש התובעות. התביעה הוגשה כנגד הרשות הפלסטינית, אש"ף ונתבעים נוספים שהיו מעורבים ישירות בפיגוע.
השופט גורדון ביסס את פסק הדין על "חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), תשפ"ד-2024". החוק מאפשר לחייב גופים המוגדרים כ"מתגמלי טרור" בפיצויים בסכומים קבועים – 10 מיליון ש"ח לעיזבון המנוח ו-5 מיליון ש"ח לקרובי משפחה שנפגעו. בפסק הדין נקבע כי הרשות הפלסטינית עונה להגדרה זו, מאחר שהיא משלמת "תשלומי אסירים" למחבלים המעורבים בפיגוע ולעיזבון המחבל המתאבד.
במסגרת ההגנה, ניסתה הרשות הפלסטינית לטעון כי ביצעה לאחרונה שינויי חקיקה והפסיקה את מנגנון התשלומים לאסירים, במעבר למנגנון רווחה סוציאלי. השופט גורדון דחה טענה זו על הסף, בהסתמך על פסיקות קודמות ועל העובדה שהרשות הודתה כי שילמה כספים למבצעי הפיגוע הספציפי הזה. עם זאת, התביעה נגד אש"ף (הנתבע 2) נדחתה, לאחר שלא הוכח קשר ישיר או מנגנון תשלום נפרד המצדיק את חיובו.
חלק ניכר מפסק הדין הוקדש לשאלה האם שלוש בנותיה של המנוחה זכאיות לפיצוי כ"נפגעות משניות" – כלומר, קרובות משפחה שלא נכחו בפיגוע עצמו אך ניזוקו נפשית באופן קשה כתוצאה ממנו. השופט גורדון קבע כי "הלכת אלסוחה" – הכלל המשפטי המגדיר את זכאותם של נפגעים משניים – חלה גם בתביעות לפי חוק הפיצויים לדוגמה.
השופט דחה את ניסיון הרשות הפלסטינית להציב רף הוכחה מחמיר יותר לנפגעים משניים בחוק זה, וקבע כי יש לבחון את המקרה לפי מבחני הנזיקין הרגילים: קרבה משפחתית, התרשמות מהאירוע, ונזק נפשי משמעותי.
התובעות הציגו חוות דעת של הפסיכיאטר פרופ' ישראל שטראוס, שקבע כי השלוש סובלות מנכות נפשית בשיעור של כ-20% ומ"שכול פתולוגי". הרשות הפלסטינית לא הגישה חוות דעת נגדית ולא הצליחה לסתור את ממצאי המומחה בחקירה הנגדית.
תיאורי הבנות בפסק הדין מצמררים וממחישים את עומק הטראומה:
-
אחת הבנות (אל') תיארה תמונה שלא עוזבת את ראשה מהלוויה, בה בצבצה אצבעה של אימה מתוך התכריכים. היא נמנעת מלהגיע לירושלים, סובלת מחרדות קשות בנוכחות המון, ומנהלת את חייה ב"הישרדות" מתמדת.
-
בת נוספת (או') תיארה את הזיהוי במכון לרפואה משפטית, שם הוצגו בפניהן רק פיסות מתכת שהוצאו מגוף האם, שכן הגופה לא הייתה ניתנת לזיהוי. למרות שהיא מחזיקה במשרה בכירה, השופט קיבל את הקביעה כי היא אינה מממשת את הפוטנציאל שלה וסובלת מפגיעה תפקודית יומיומית.
-
הבת הצעירה (נ') תיארה סיוטים חוזרים ונשנים וחרדה מתמדת לשלום ילדיה, שהובילו אותה לבחור במגורים בקיבוץ מרוחק ומבודד יחסית.
השופט גורדון הדגיש כי העובדה שהבנות מצליחות לנהל אורח חיים נורמטיבי לכאורה – עובדות ומגדלות משפחות – אינה שוללת את קיומה של נכות נפשית משמעותית. "בידיה של אל' עלה לנהל חיים משמעותיים… אך הפגיעה בה היא ניכרת", כתב השופט, וקיבל את עמדת המומחה כי מדובר בנשים שמתפקדות מתוך סבל מתמשך.
לאור הממצאים, פסק בית המשפט כי התובעות עמדו בכל תנאי החוק. הרשות הפלסטינית חויבה לשלם:
-
10 מיליון ש"ח ליורשי המנוחה (העיזבון).
-
5 מיליון ש"ח לכל אחת משלוש הבנות בנפרד. סך הכל: 25 מיליון ש"ח.
בנוסף, חויבה הרשות הפלסטינית לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 10% מסכום הפיצוי הכולל בתוספת מע"מ. דחיית התביעה נגד אש"ף נעשתה ללא צו להוצאות, מאחר שהנתבעים יוצגו יחד.
פסק הדין מהווה נדבך נוסף במאבק המשפטי הכלכלי נגד מימון טרור, ומסר ברור לגבי המחיר הכלכלי הכבד שיושת על הרשות הפלסטינית בגין מדיניות "תשלומי האסירים" שלה, גם בחלוף שנים רבות ממועד הפיגוע.
ת"א 30832-10-23
