"הסתירו את הסובסידיה הממשלתית": בית המשפט קבע כי הזכיינית בקריית הממשלה בחיפה הטעתה את קבלן המשנה
פסק דין בבית משפט השלום בחיפה חושף את אחורי הקלעים של מערך ההסעדה בבניין "הטיל": חברת "שמיאב", שזכתה במכרז להפעלת המזנונים, לא גילתה לקבלן המשנה כי המדינה משלמת סבסוד עבור כל עובד. השופטת מתחה ביקורת על חוסר תום לב במו"מ, אך חייבה את הקבלן באשם תורם בשל שירות לקוי והזנחה. התוצאה: פיצוי של כ-22 אלף ש"ח בלבד לקבלן
דרמה משפטית במסדרונות בית משפט השלום בחיפה שופכת אור על ההתנהלות העסקית והתברואתית מאחורי הקלעים של אחד המוסדות הממשלתיים המרכזיים בצפון – קריית הממשלה בחיפה (המכונה "בניין הטיל"). בפסק דין מקיף שניתן היום (15.10.2025) על ידי כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן, נחשפה מערכת יחסים עכורה רוויית הסתרות, כשלים תברואתיים ותביעות הדדיות בין הזכיינית שזכתה במכרז הממשלתי לבין קבלן המשנה שהפעיל את המזנונים בפועל.
הפרשה החלה כאשר חברת "שמיאב בע"מ", בבעלות יגאל אסולין, זכתה בשנת 2015 במכרז להפעלת מערך ההסעדה בקריית הממשלה. כשנה לאחר מכן, באוגוסט 2016, חתמה החברה על "הסכם הרשאה" עם נסים סטרול, קבלן משנה ששכר ממנה את הזכות להפעיל את המקום. אולם, האידיליה העסקית לא החזיקה מעמד זמן רב, ובמאי 2017 הופסקה הפעילות בטונים צורמים, שהובילו לתביעות הדדיות: סטרול תבע את שמיאב, ושמיאב הגישה תביעה שכנגד על סך מיליון שקלים.
בלב הסכסוך עמדה טענה מרכזית של סטרול: הטעיה מכוונת בשלב המשא ומתן. סטרול טען כי במהלך החתימה על ההסכם, הסתירה ממנו חברת שמיאב עובדה קריטית – המכרז הממשלתי כולל תשלום "סובסידיה" עבור עובדי הבניין, שנועד לפצות על המחירים הנמוכים המוכתבים במזנון. לטענתו, בעוד שהוא נאלץ למכור במחירי הפסד, שמיאב שלשלה לכיסה את הסבסוד הממשלתי מבלי לדווח לו על כך.
השופטת מרגולין-פלדמן קיבלה את טענתו של סטרול וקבעה כי התנהלותה של שמיאב לקתה בחוסר תום לב מובהק. בפסק הדין ציינה השופטת כי תנאי המכרז הוסתרו מסטרול ולא הוצגו לו לפני החתימה. "הצגת מצג שווא שמשל בסיס התמחור הוא במחירון המוכתב בלבד, ללא חשיפת קיומה של תמורה נוספת הניתנת בעבור אותו שירות ממש – היא הצגה מעוותת של המציאות הכלכלית", כתבה השופטת בפסק הדין.
עוד נקבע כי ההכנסות מהסובסידיה היוו נדבך משמעותי, כמעט שווה ערך להכנסות ממכירת כיבודים, והעדרן הפך את הפעלת המזנון לגרעונית וכמעט בלתי אפשרית כלכלית עבור קבלן המשנה. עם זאת, בית המשפט לא פטר את סטרול מאחריות וייחס לו "אשם תורם" בשיעור של 30%, בנימוק שמפעיל סביר שניגש להפעיל מערך בסדר גודל כזה היה צריך לבקש לעיין במסמכי המכרז המקוריים ולגלות את זכות הסבסוד בעצמו.
מנגד, התביעה שכנגד שהגישה שמיאב חשפה תמונה עגומה של רמת השירות וההיגיינה שסיפק סטרול לעובדי הממשלה. החברה טענה כי סטרול ורעייתו הזניחו את המקום, צמצמו את כוח האדם, והובילו לתלונות רבות מצד הלקוחות ואף לצו סגירה זמני של משרד הבריאות בפברואר 2017.
השופטת קיבלה חלק מטענות אלו וקבעה כי סטרול אכן הפר את התחייבויותיו החוזיות. "סטרול לא עמד בהתחייבויותיו החוזיות לספק שירות הולם וראוי", נכתב בפסק הדין. הוכח כי צומצמה מצבת העובדים, וכי הסדר והניקיון לא תאמו את דרישות משרד הבריאות. כמו כן, סטרול עזב את המקום ב-17 במאי 2017, מותיר אותו במצב שהצריך ניקיון וארגון מחדש.
עם זאת, תביעת הענק של שמיאב לפיצוי על "פגיעה במוניטין" בסך חצי מיליון שקלים נדחתה על הסף. השופטת חשפה כי עוד לפני כניסתו של סטרול לתמונה, הצטברו תלונות רבות מצד הנהלת קריית הממשלה כלפי שמיאב על שירות ירוד, מזון לא טרי ובעיות ניקיון. "התרשמתי כי התנהלותה של שמיאב… יש בה כדי לתרום תרומה רבה ומשמעותית לסיום ההתקשרות", קבעה השופטת, תוך שהיא מציינת כי החברה לא הוכיחה שסטרול הוא הגורם הבלעדי לנזק התדמיתי.
בשלב החישובים הכספיים, ערך בית המשפט "חשבון נפש" מורכב בין הצדדים. מומחה שמונה מטעם בית המשפט ניסה להתחקות אחר הכספים, אך נתקל בקשיים בשל העדר שיתוף פעולה מלא והעדר מסמכים מצד שמיאב.
השופטת קבעה כי סטרול זכאי ל-70% מכספי הסובסידיה שהוסתרו ממנו, וכן לתשלומים עבור "כיבודים" שסיפק למשרדים ולא שולמו לו, בסך כולל של כ-101 אלף ש"ח (בקיזוז סכומים שכבר שולמו). מנגד, חויב סטרול לשלם דמי הרשאה (שכירות) עד למועד עזיבתו בפועל, וכן סכום זעום של כ-2,000 ש"ח עבור נזקים לציוד וניקיון.
לאחר קיזוז כלל החובות ההדדיים, פסקה השופטת מרגולין-פלדמן כי שמיאב תשלם לסטרול סכום של 22,324 ש"ח בלבד. התביעה האישית נגד בעלי החברה, יגאל אסולין, נדחתה משלא נמצאה עילה להרמת מסך ההתאגדות.
באקורד סיום המעיד על מורת הרוח של בית המשפט מהתנהלות שני הצדדים – הן בהיבט העסקי והן בהיבט של ניהול ההליך המשפטי (כולל הסתרת ראיות והגשת מסמכים כפולים) – החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים.
ת"א 60806-03-19
