המחוזי: מפיץ שרשם בסתר פטנט על שם המפתח – איבד את זכותו לתמלוגים
בפסק דין חריף דחתה השופטת יעל בלכר תביעה למתן חשבונות שהגישו חברת גוליקלס ומנהלה נגד חברת הפיתוח טריפל פלוס. נקבע כי רישום הפטנט מאחורי גבה של החברה המפתחת מהווה הפרה יסודית המפעילה סעיף "סנקציה" בהסכם, השולל מיידית כל זכות לתמלוגים. התובעים חויבו בהוצאות משפט כבדות בסך 120,000 ש"ח
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה השבוע (4.1.2026) את תביעתם של חברת גוליקלס בע"מ, בעל שליטתה מרדכי בן אולד, ושותפו מיכאל ניאזוב, כנגד חברת הטכנולוגיה טריפל פלוס בע"מ. התביעה, שעסקה בדרישה למתן חשבונות ותשלום תמלוגים בגין פיתוח מוצר לנטרול דליפות מים וגז, נדחתה במלואה תוך שהשופטת יעל בלכר מותחת ביקורת נוקבת על התנהלות התובעים, אותה הגדירה ככזו הלוקה ב"חוסר תום לב משווע".
מערכת היחסים בין הצדדים החלה עוד בשנת 2013, אז נחתם הסכם פיתוח בין גוליקלס לטריפל פלוס (אז בשמה "אינליק"). לפי ההסכם, טריפל תפתח מפסק אינטגרלי לברז מים, וגוליקלס תממן את הפיתוח ובתמורה תקבל זכויות הפצה בלעדיות בישראל ותמלוגים מהמכירות. ההסכם קבע במפורש כי הקניין הרוחני במוצר שייך באופן בלעדי לטריפל פלוס.
אולם, הסכסוך התפרץ לאחר שהתברר כי מרדכי בן אולד, מנהל גוליקלס, רשם מאחורי גבה של טריפל פטנט על המוצר בארה"ב על שמו, ואף הגיש בקשה דומה בישראל, תוך שהוא מצהיר כי הוא הממציא. גילוי זה הוביל לסדרה של הליכים משפטיים קודמים, בהם נקבע בפסקי דין חלוטים כי בן אולד וגוליקלס גזלו את הקניין הרוחני של טריפל.
על אף הקביעות הקשות בהליכים הקודמים וביטול ההסכם על ידי טריפל בינואר 2018 בעקבות ההפרה, הגישו גוליקלס ובן אולד תביעה למתן חשבונות. לטענתם, הם זכאים לקבלת דו"חות מכירות ותמלוגים למשך 15 שנים מכוח ההסכם המקורי, בטענה שטריפל לא העבירה להם דיווחים מסודרים בזמן אמת.
השופטת יעל בלכר ביססה את דחיית התביעה בראש ובראשונה על לשונו המפורשת של הסכם הפיתוח. סעיף 7.7 להסכם קובע כי במקרה של סיום ההסכם עקב הפרה מצד גוליקלס, זכותה לתמלוגים "תבוטל באופן מידי, ומבלי שתהיה לה כל טענה".
בפסק הדין הדגישה השופטת כי מדובר ב"הסכם עסקי" שנערך בין צדדים מתוחכמים ומיוצגים, ולכן יש לכבד את הוראותיו כלשונן. "סעיף 7.7 להסכם מתנה על זכות ההשבה גם אם קיימת, וקובע כי עם ביטול ההסכם בשל הפרתו על ידי גוליקלס, תחדל מידית הזכות לקבל תמלוגים", כתבה השופטת. משנקבע בפסקי דין חלוטים כי גוליקלס ובן אולד הפרה את ההסכם בצורה בוטה ע"י רישום הפטנט על שמם, הרי שביטול ההסכם נעשה כדין וזכותם לכספים פקעה באותו רגע.
התובעים ניסו לטעון כי טריפל היא זו שהפרה את ההסכם תחילה בכך שלא סיפקה דו"חות רבעוניים חתומים. השופטת דחתה טענה זו מכל וכל, תוך שהיא מעדיפה את גרסת מנהלי טריפל, מיכאל איזקוב וקים צ'צ'יק, על פני עדותו של בן אולד.
בית המשפט קבע כי טריפל התנהלה ב"ספרים פתוחים" וסיפקה לבן אולד מידע שוטף על המכירות בזמן אמת. השופטת ציינה כי גרסתו של בן אולד, לפיה במשך שנים ביקש דו"חות ולא קיבל דבר אך "ישב בחיבוק ידיים" בגלל יחסים טובים, היא "גרסה כבושה" שאינה משכנעת, במיוחד לאור אופיו האקטיבי כפי שהשתקף ברישום הפטנט בסתר. בנוסף, התגלו בקיעים משמעותיים באמינותו של בן אולד, כאשר הכחיש הליכי פשיטת רגל והליכי הוצאה לפועל שהתנהלו נגדו ונגד החברה.
מעבר לנימוקים החוזיים, פסק הדין הדגיש כי התובעים אינם זכאים לסעד של מתן חשבונות – שהוא סעד מן היושר – משום שהגיעו לבית המשפט ב"ידיים לא נקיות". השופטת הזכירה כי התנהלותם בנושא רישום הפטנט והתנאים שהציבו להשבתו הוגדרו בפסקי הדין הקודמים כ"ניסיון סחיטה". "התובעים הגיעו לבית המשפט בידיים לא נקיות ואינם זכאים לסעד של מתן חשבונות", פסקה השופטת.
עוד נקבע בפסק הדין כי לחברת גוליקלס ולמיכאל ניאזוב אין כלל זכות עמידה (יריבות) מול טריפל. גוליקלס המחתה את זכויותיה לבן אולד עוד ב-2014, ולכן איבדה את הזכות לתבוע. לגבי ניאזוב, נקבע כי ההמחאה אליו נעשתה בניגוד להסכם הפיתוח, ללא אישור מראש ובכתב מטריפל, ולכן היא חסרת תוקף כלפיה. כמו כן, חלק ניכר מהתביעה התיישן מאחר שהתובעים היחידים צורפו לתיק רק ב-2023.
בית המשפט דחה את התביעה על כל רכיביה. נקבע כי לא רק שזכות התובעים פקעה עם ביטול ההסכם, אלא שגם בתקופה שקדמה לביטול, הוכח כי הם קיבלו את המידע הדרוש ואף היו חייבים כספים לטריפל, כך שלא נותרה יתרה לתשלום.
לאור התוצאה וההשקעה בניהול ההליך, חייב בית המשפט את התובעים לשלם לטריפל פלוס הוצאות משפט בסך 120,000 ש"ח.
ת"א 40570-05-21
