"הקורונה אינה פוטרת מאחריות": בית המשפט חייב חברת תיירות בפיצוי בגין אי-הקטנת נזק בעת עזיבת משרדים

"הקורונה אינה פוטרת מאחריות": בית המשפט חייב חברת תיירות בפיצוי בגין אי-הקטנת נזק בעת עזיבת משרדים

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים, נדחתה תביעתה של חברת "איתרניתי טראבל" להשבת פיקדון בסך כ-112 אלף ש"ח ממשכיר המשרדים שלה. השופט איתן כהן קבע כי הכספים אינם פיקדון אלא דמי שכירות ששולמו מראש, ואף קיבל את התביעה שכנגד שהגיש המשכיר. נקבע כי החברה לא פעלה להקטנת נזקיה – לא חיפשה שוכר חלופי ואף נמנעה מלבקש מענקי קורונה מהמדינה שהיו יכולים לכסות את החובות

בית משפט השלום בירושלים פרסם בשבוע שעבר (1.1.2026) פסק דין עקרוני ומשמעותי העוסק ביחסי שוכר-משכיר בצל משבר הקורונה, תוך שהוא מחדד את חובותיו של שוכר המבקש לסיים חוזה בטרם עת, גם כאשר הרקע לעזיבה הוא קריסה עסקית שנכפתה עליו בשל המגפה. השופט איתן כהן דחה את תביעתה של חברת התיירות "איתרניתי טראבל בע"מ" להשבת כספי פיקדון, וקיבל חלקית תביעה שכנגד בסך מאות אלפי שקלים שהגיש בעל הנכס, רפאל מנשה.

הפרשה החלה עם פרוץ מגפת הקורונה בראשית שנת 2020. חברת "איתרניתי טראבל", שעסקה בתיירות נכנסת ושכרה משרדים יוקרתיים בקומה ה-18 של "מגדל העיר" ברחוב בן יהודה בירושלים, מצאה את עצמה בפני שוקת שבורה. עם סגירת השמיים במרץ 2020, קרסה פעילות החברה ועובדיה הוצאו לחל"ת.

על רקע זה, ביקשה החברה לסיים את חוזה השכירות מול בעל הנכס, רפאל מנשה. החברה עזבה את המושכר בספטמבר 2020, והגישה תביעה להשבת סכום של 112,320 ש"ח, שלטענתה שולם כ"פיקדון" בעת חתימת החוזה בשנת 2012. מנגד, בעל הנכס טען כי החברה נטשה את הנכס באופן חד-צדדי, וכי הכספים אינם פיקדון אלא תשלום מראש עבור חודשי השכירות האחרונים. הוא הגיש תביעה שכנגד על סך כמעט 600,000 ש"ח בגין נזקים מצטברים, דמי שכירות עתידיים וחובות ארנונה וניהול.

אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה סיווגו של הסכום ששילמה החברה במעמד החתימה. בעוד החברה טענה שמדובר בבטוחה שיש להשיבה, השופט כהן ניתח את הסכם השכירות וקבע חד-משמעית: מדובר בדמי שכירות ששולמו מראש, ולא בפיקדון.

השופט ביסס את החלטתו על לשון החוזה, שנקטה במילים "דמי שכירות", וכן על ראיה חשבונאית מכרעת – העובדה שהונפקה חשבונית מס בגין התשלום. "כידוע, בגין פיקדון מונפקת קבלה בלבד ולא חשבונית מס, שכן פיקדון אינו הכנסה", כתב השופט בפסק הדין. "הנפקת חשבונית מעידה אפוא שהצדדים עצמם התייחסו לתשלום כאל דמי שכירות". משכך, נקבע כי אין להשיב את הכספים לחברה, והם ישמשו לכיסוי דמי השכירות עבור התקופה שלאחר העזיבה.

החלק החדשני והמשמעותי ביותר בפסק הדין נוגע לדיון ב"חובת הקטנת הנזק". הנתבע טען כי החברה נטשה את הנכס ולא עשתה דבר כדי למצוא שוכר חלופי, בעוד הוא נאלץ לפרסם מודעות ולפנות למתווכים.

השופט כהן מתח ביקורת על התנהלות החברה ומנהלותיה. הוא קבע כי החברה לא פעלה לאיתור שוכר חלופי, אך חמור מכך – היא לא ניצלה את הכלים שהעמידה המדינה לרשות עסקים נפגעים. בפסק הדין צוין כי החברה לא הגישה בקשות למענקי קורונה, להשתתפות בהוצאות שכירות או להנחות בארנונה, כספים שהיו יכולים להקטין את החוב כלפי המשכיר.

"התובעת לא פעלה להקטנת נזקיה, לא חיפשה שוכר חלופי, ולא מיצתה את זכויותיה לקבלת מענקי סיוע בתקופת הקורונה", נכתב בפסק הדין. לעומת זאת, נקבע כי המשכיר פעל בנמרצות ובסבירות כדי למצוא שוכר אחר, למרות הקושי האובייקטיבי בתקופה זו.

בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה המקורית של השוכרת במלואה. באשר לתביעה שכנגד, השופט קבע כי מועד סיום השכירות הרשמי היה פברואר 2021 (תום תקופת ההודעה המוקדמת).

החברה ומנהלותיה, שחתמו על ערבות אישית, חויבו לשלם לבעל הנכס סכומים משמעותיים:

1. 54,988 ש"ח בגין חלקן היחסי בחובות לחברת הניהול, לעירייה ולחברת החשמל.

2. 80,000 ש"ח כפיצוי נוסף בגין אי-הקטנת הנזק (אי מציאת שוכר ואי קבלת מענקים). זאת, בנוסף לכך שהסכום המקורי של כ-112 אלף ש"ח נותר בידי המשכיר כדמי שכירות.

סך הכל, חויבו החברה והמנהלות לשלם למשכיר סך של 134,988 ש"ח.

השופט כהן ציין בסיום פסק הדין כי בקביעת גובה הפיצוי הוא ערך איזון בין מחדלי החברה לבין נסיבות משבר הקורונה הקשות והעובדה שגם המשכיר לא הצליח למצוא שוכר חלופי. לאור התוצאה המעורבת, לא נפסקו הוצאות משפט נוספות.

ת"א 2314-05-21