הרשות הפלסטינית תשלם מיליונים נוספים למשפחת נרצח בפיגוע במדרחוב בן יהודה – "פיצוי על חיים שנגדעו בטרם עת"
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי הרשות הפלסטינית, המשלמת משכורות למחבלים, תפצה את הוריו של צעיר שנרצח בפיגוע בשנת 2001 בסכום של כ-2.9 מיליון ש"ח בגין נזקי גוף, זאת בנוסף ל-10 מיליון ש"ח שנפסקו כפיצויים עונשיים. סגן הנשיא ארנון דראל קיבל את הטענה כי המנוח, שהיה סטודנט להנדסה, היה בעל פוטנציאל השתכרות גבוה מהממוצע במשק. נקבע תקדים משפטי לגבי אופן עיקול הכספים מכספי המיסים של הרשות.
בפסק דין נוקב שניתן ביום 5 בינואר 2026, חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את הרשות הפלסטינית ואת אש"ף לשלם פיצויים נזיקיים בסך של כ-2.9 מיליון שקלים להוריו של צעיר שנרצח בפיגוע התאבדות בירושלים. פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט, השופט ארנון דראל, מסיים סאגה משפטית ארוכה ומצטרף לפסק דין חלקי קודם שבו כבר נפסקו למשפחה פיצויים עונשיים בסך 10 מיליון שקלים.
התביעה עוסקת בפיגוע רצחני שהתרחש במדרחוב בן יהודה בירושלים ב-1 בדצמבר 2001, בו נרצחו 11 בני אדם, וביניהם בנם של התובעים, יליד 1982. הרקע המשפטי לפסיקה זו נשען על הלכה תקדימית של בית המשפט העליון ("עניין פלונים"), שקבעה כי הרשות הפלסטינית נושאת באחריות נזיקית לפיגועים בשל המנגנון שבו היא משלמת כספים לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם – תשלום המהווה אשרור ועידוד לטרור.
בלב פסק הדין עמדה המחלוקת לגבי גובה הפיצוי בגין "השנים האבודות" – פוטנציאל ההשתכרות של המנוח שנגדע באיבו. המנוח נרצח בהיותו כבן 19 בלבד, כשהוא סטודנט להנדסת חשמל ואלקטרוניקה במסלול עתודה טכנולוגית.
התובעים הגישו חוות דעת מומחה של הכלכלן ד"ר תמיר לוי, אשר טען כי יש לחשב את שכרו העתידי של המנוח לפי שכרם של הנדסאים, הגבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק, וצפוי היה להגיע ל-23,892 ש"ח בחודש. מנגד, הרשות הפלסטינית טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה לגבי קטינים וצעירים שטרם החלו את דרכם המקצועית, יש לחשב את הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק בלבד, שכן העתיד טומן בחובו אי-ודאות.
השופט דראל הכריע בגישת ביניים המיטיבה עם המשפחה. הוא קבע כי המנוח כבר "החל לכתוב את סיפור חייו התעסוקתי" בכך שבחר במסלול לימודים מקצועי-אקדמי, ולכן יש מקום לסטות מהשכר הממוצע. השופט העמיד את בסיס השכר לחישוב על 120% מהשכר הממוצע במשק. בגין ראש נזק זה של הפסד שכר לעבר ולעתיד, פסק בית המשפט סכום כולל של כ-2.26 מיליון ש"ח.
בנוסף להפסדי השכר, פסק בית המשפט סכום של 1.6 מיליון ש"ח בגין "נזק לא ממוני" (כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים). הרשות הפלסטינית ניסתה לטעון כי הפיצוץ היה כה עז שהמוות היה מיידי וללא סבל, וכי הפיצוי העונשי הגבוה שנפסק (10 מיליון ש"ח) מייתר את הצורך בפיצוי בגין כאב וסבל. השופט דראל דחה טענה זו, והבהיר כי הפיצוי העונשי מתמקד בחומרת מעשי המזיק, בעוד הפיצוי הנזיקי נועד לפצות את הקורבן על הנזק שנגרם לו.
בחישוב הסופי, ולאחר ניכוי של 25% בגין תגמולים שמקבלים ההורים מהמוסד לביטוח לאומי כנפגעי פעולת איבה, הועמד סכום הפיצוי לתשלום בפסק דין זה על כ-2.9 מיליון ש"ח.
מעבר לסכומים שנפסקו, פסק הדין כולל החלטה אופרטיבית חשובה בנוגע ליכולת לגבות את הכסף. התובעים ביקשו לעקל כספים של הרשות הפלסטינית המוחזקים על ידי מדינת ישראל. הרשות התנגדה בטענה שחוק הפיצוי לקורבנות טרור מאפשר עיקול רק מתוך "כספים מוקפאים" ספציפיים.
השופט דראל קיבל את עמדת התובעים וקבע תקדים חשוב: בעוד שגביית הפיצויים העונשיים ("פיצוי לדוגמה") כפופה למגבלות החוק להקפאת כספים, הרי שאת הפיצויים הנזיקיים הרגילים (התרופתיים) ניתן לגבות באמצעות הטלת עיקול על כלל כספי הרשות המוחזקים בידי ישראל, לפי תקנות סדר הדין האזרחי הרגילות. משמעות הדבר היא הקלה משמעותית על משפחות נפגעי הטרור במימוש פסק הדין וקבלת הכספים בפועל.
בית המשפט מתח ביקורת מרומזת על התנהלות הרשות הפלסטינית ופסק שכר טרחת עורך דין בשיעור גבוה של 23.6% מסכום הפיצוי הנזיקי, וכן 11.8% מסכום הפיצוי העונשי (שעמד כאמור על 10 מיליון ש"ח).
פסק דין זה מהווה נדבך נוסף במאבק המשפטי הכלכלי נגד הרשות הפלסטינית, ומחדד את המסר כי הרשות תישא במחיר כלכלי כבד על מעורבותה ותמיכתה בטרור, הן במישור העונשי והן במישור הנזיקי-אזרחי.
ת"א 19236-04-24
