"כיסאות מוזיקליים" ברשת הספא: נדחתה תביעת זכיינית נגד בעלת המניות לשעבר בשל היעדר יריבות
בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה על סך כ-830 אלף ש"ח שהגישו זכייניות של רשת "אייספא" נגד חברת "קר שרותי רפואה". השופט אביים ברקאי קבע כי לא ניתן לתבוע בעל מניות בגין הפרת חוזה של החברה, בפרט כשבעל המניות החזיק ברשת לתקופה קצרה בלבד. עוד מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות התובעות, שהתפשרו עם מייסדי הרשת והתמקדו ב"כיס העמוק" של הנתבעת, תוך הצגת נזקים מנופחים ובלתי מוכחים.
פסק דין עקרוני שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שופך אור על סוגיית האחריות של בעלי מניות בחברות זכיינות ועל הקושי המשפטי לבצע "הרמת מסך" ולחייבם באופן אישי בגין כישלון עסקי של סניף. השופט אביים ברקאי דחה את תביעתן של חברת "נוי ביוטי ספא בע"מ" ובעלת המניות שלה, נוי יחיאל, נגד חברת "קר שרותי רפואה בע"מ", וחייב אותן בהוצאות משפט משמעותיות.
הפרשה החלה בפברואר 2017, אז חתמו התובעות על הסכם זיכיון להפעלת סניף של רשת "אייספא" באשקלון. ההסכם נחתם מול הבעלים המקוריים של הרשת (משפחת יערי), אך הסניף בפועל נפתח רק בספטמבר 2018. במהלך התקופה שבין החתימה לפתיחה, עברה הבעלות ברשת "אייספא" לידי חברת "קר שרותי רפואה" (הנתבעת 2), וזאת למשך כשנה בלבד. בינואר 2019 נמכרה הרשת שוב, הפעם לעו"ד ציונה מועלם אליה. בסופו של יום, הסניף באשקלון כשל ונסגר בדצמבר 2019, לאחר כ-15 חודשי פעילות בלבד.
התובעות הגישו תביעה על סך 836,216 ש"ח בגין דמי הזיכיון, השקעות, הפסדים ועוגמת נפש. התביעה הוגשה במקור נגד שורה של נתבעים: רשת "אייספא" עצמה (שנכנסה להליכי חדלות פירעון), המייסדים המקוריים (משפחת יערי), וחברת "קר שרותי רפואה" שהחזיקה בבעלות לתקופה קצרה. אלא שבמהלך מפתיע, הגיעו התובעות להסדר גישור עם המייסדים המקוריים והתביעה נגדם נדחתה, כך שחברת "קר" נותרה כנתבעת העיקרית בתיק, מעין "כיס עמוק" אליו כוונו כל החצים.
בהכרעתו, ניתח השופט ברקאי את המצב המשפטי וקבע באופן חד משמעי כי דין התביעה להידחות על הסף בשל היעדר יריבות. הנימוק המרכזי היה פורמלי אך מהותי: חברת "קר" מעולם לא חתמה על הסכם עם הזכייניות. ההסכם נחתם מול חברת "אייספא" (האישיות המשפטית הנפרדת), ו"קר" הייתה בסך הכל בעלת מניות בחברה זו לתקופה מסוימת.
"הנתבעת 2 אינה צד להסכם הזיכיון", הדגיש השופט בפסק הדין. "לכל היותר, הנתבעת 2 רכשה בעלות בחברה… שנקשרה בהסכם מסחרי עם התובעות לפני שהנתבעת 2 נכנסה לתמונה העסקית". בית המשפט הבהיר כי לא ניתן להעלות טענות חוזיות או טענות לרשלנות בניהול מו"מ נגד גורם שלא היה צד לחוזה ושלא ניהל את המו"מ המקורי.
יתרה מכך, בית המשפט ציין כי התובעות לא הניחו תשתית ראייתית לביצוע "הרמת מסך" – ההליך המשפטי החריג המאפשר לייחס חובות של חברה לבעלי מניותיה במקרים של הונאה או קיפוח. נקבע כי התביעה הוגשה בניסיון לחייב את "קר" ישירות רק בשל היותה בעלת השליטה לתקופה קצרה, ללא כל בסיס חוקי המצדיק התעלמות מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה.
מעבר לכישלון המשפטי, פסק הדין חושף כשלים ראייתיים חמורים בגרסת התובעות. השופט ברקאי הצביע על כך שהתובעות לא הצליחו להוכיח את נזקיהן ואף הציגו דרישות מופרזות. כך למשל, נתבע סכום של כ-68,000 ש"ח בגין "פינוי מוקדם", אך התברר כי אין כל הסכם שכירות על שם התובעות, והקבלה שהוצגה הייתה בכלל על שם חברת "אייספא". כמו כן, רואה החשבון מטעם התובעות הציג נתונים שסתרו את סכומי התביעה המנופחים והראו כי ההשקעה בפועל הייתה נמוכה בכ-100,000 ש"ח מהנטען.
נקודה מעניינת נוספת בפסק הדין נוגעת לטענת הנתבעת לקיומה של "קנוניה" נגדה. הנתבעת הצביעה על כך שעורך הדין של התובעות מייצג גם את בעלת השליטה הנוכחית ברשת (ציונה מועלם), וכי התובעות בחרו לפתור מאחריות את המייסדים המקוריים (שלהם יוחסו מצגי השווא) ולהתמקד דווקא בה. השופט ציין עובדה זו וקיבל את הרושם כי כל הגורמים המעורבים – המייסדים ובעלת השליטה המאוחרת – חברו יחד כדי להטיל את האשמה על הנתבעת 2, למרות שחלקם בכישלון היה גדול לא פחות, אם לא יותר.
השופט דחה גם את הניסיון להטיל את האחריות לכישלון העסקי על ארבעת החודשים בלבד בהם פעל הסניף תחת שליטתה של הנתבעת 2, וקבע כי התובעות לא הציגו שום חוות דעת מקצועית או כלכלית שתוכיח קשר סיבתי שכזה. "אין לקבל טענה העותרת לחייב את הנתבעת 2 בהפסדי התובעות, מבלי שאלה יוכחו ומבלי שיוכח הקשר הסיבתי", נכתב בפסק הדין.
סופו של דבר, התביעה נדחתה במלואה. בית המשפט קבע כי התובעות לא הוכיחו עילת תביעה אישית נגד חברת "קר", לא הוכיחו את נזקיהן, ולא הוכיחו קשר סיבתי בין פעולות החברה לבין קריסת הסניף. לאור התוצאה והפער הגדול בין סכום התביעה (מעל 800 אלף ש"ח) לבין התוצאה הסופית, חייב בית המשפט את התובעות לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 41,000 ש"ח.
ת"א 38467-03-22
